פרופ' יולי תמיר, שרת החינוך לשעבר ונשיאת המכללה להכשרת מורים "בית ברל", הקרויה על שם ברל כצנלסון, אמרה באחת משיחותיה במכללה ש"כולם כתבו 'ביחד ננצח', ואנחנו הבנו שמבחינת חברי המכללה הערבים זו לא סיסמה מכילה – ולכן שינינו את הסיסמה ל'נצמח מזה ביחד'". בהמשך הסבירה תמיר שעוד לפני 7 באוקטובר, בפגישה של אנשי רוח עם הרמטכ"ל הרצי הלוי ערב כניסתו לתפקיד, אמרה לו ש"ניצחון הוא לא ערך חינוכי". "בית ברל אינו מגדל מנצחים, אלא אנשים שצומחים ביחד", היא סיכמה, "מסר של 'לנצח' בעיניי אינו מסר חינוכי – מסרים חינוכיים הם שיתופיים".
מאחורי דבריה של תמיר עומדת פילוסופיית ה"הכלה" – אבן יסוד בעולם הערכים במערב כיום. מוסדות שלטון, מערכות חינוך, האקדמיה וארגונים נוספים, כולל חברות פרטיות, חותרים לקדם "גיוון, שוויון והכלה". האידיאולוגיה הפרוגרסיבית הזאת מעודדת זהות המשוחררת מכבלי הלאום, זהות נטולת הזדהות, בעלת ערכים ללא משמעות ותרבות המאמצת "מסרים שיתופיים", כלשונה של תמיר – מסרים המכילים הכול, ובה בעת אינם אומרים מאומה.
ה"הכלה" באקדמיה, שדורשת התחשבות במגוון ציבורים, מביאה את החברה המערבית לדיאטה חריפה בעולם הערכים. כל ערך שמשויך לקהילה או עם כלשהם ממילא אינו מכיל קהילות ועמים אחרים, ועל כן נפסל. כל מה שעלול לפגוע ברגשותיו של האחר הוא מוקצה, וכך נמחקה הסיסמה "ביחד ננצח", שעשויה להיות לא נעימה לאוזן של סטודנט ערבי. במקומה נוסחה סיסמה פושרת וסטרילית: "נצמח מזה ביחד". מיהם ה"ביחד"? למה הכוונה ב"נצמח מזה"? האם חברי בארי, שקיבוצם קרוי על שם ברל כצלנסון, היו מוכנים "לצמוח מזה" – או שהם דורשים ניצחון חד ומוחץ על רוצחי התינוקות, אונסי הנשים וחוטפי הקשישים?
מחקרים בינלאומיים מוכיחים שתוכניות להנחלת ערכים בבתי הספר נכשלות באופן עקבי, ואינן מצליחות לשנות התנהגות. זאת, משום שהן מלמדות ערכים מופשטים, ללא כל אחיזה בעם או בקבוצת שייכות אחרת. ערכי "צדק", "צמיחה ביחד" ו"שלום" אולי אינם שנויים במחלוקת, אך גם אינם אומרים דבר.
בל תטעו, נשיאת בית ברל אינה מחפשת את המכנה המשותף הרחב והמקובל על הכול רק בשעה שהיא מנסחת סיסמאות מלחמה. תמיר דוגלת במציאת המכנה המשותף הרחב גם בהישגים האקדמיים. מי יאמר לתלמיד אחד שהוא מצליח מחברו? אין זה מכיל ושיתופי שתלמיד אחד יעמוד בבחינת הבגרות וחברו ייכשל. כחלק מאותה השקפת עולם פרוגרסיבית, המכללה להכשרת מורים שתמיר עומדת בראשה חותרת לביטול מבחני הבגרות וכל תבחין באופן כללי. גם על המבחנים מדברים שם דרך מנטרות של "צמיחה", "הוגנות" ו"הכלה".
תמיר מייבאת ארצה מגמות שרווחות בארה"ב. באוניברסיטת ייל, לדוגמה, 82 אחוז מהציונים שניתנו לסטודנטים בשנת 2022 היו "מצוין". פרופ' שלי קגן, מרצה לפילוסופיה בייל, תהה בניו־יורק טיימס מה המשמעות של מצוינות אם רוב התלמידים מקבלים "מצוין" כמעט בכל קורס. לפני כעשור רק 67 אחוזים מהתלמידים קיבלו ציונים כאלו. באוניברסיטת הרווארד הנתונים דומים, וניכרת עלייה של עשרות אחוזים בציונים בהשוואה לשנת 2010. זה לא שהתלמידים הפכו למבריקים יותר, אלא שרמת הלימודים יורדת בהתמדה, הדרישות מתמעטות – והכול במטרה להגיע למכנה משותף רחב ומכיל.
כצנלסון, ממנהיגי תנועת העבודה, נתן את ההשראה לנוסח ה״יזכור״ לזכר חללי מערכות ישראל כשפרסם את הנוסח החילוני שלו לתפילה המסורתית לאחר הטבח בתל־חי, שאירע אתמול לפני 104 שנים. "יהיו חללי מערכות ישראל עטורי הניצחון חתומים בלב ישראל לדור דור", מסתיימת התפילה המבוססת על הספדו של ברל. נשיאת המכללה הנושאת את שמו הייתה ככל הנראה מנסחת את התפילה אחרת: ״יהיו חללי המערכות עטורי הצמיחה חתומים בלב כולנו לדור דור". הס מלהזכיר את המילה ישראל, הס מלומר ניצחון. הערך העליון הוא "להכיל" את ה"מגוון".
בבית ברל עוד מונף דגל ישראל. יש לקוות שבטקסים עדיין שרים שם את ההמנון הלאומי, אף שאינו שיתופי ומכיל במיוחד.
ד"ר נעמה אבידן היא חוקרת מדיניות חינוך בפורום קהלת
