תוכנית האב למלחמת העצמאות, שעניינה מעבר ממגננה למתקפה, גובשה במטה ההגנה במרץ 1948 וכונתה תוכנית ד'. אולם מעבר לרעיון היסוד ליצירת התנאים הטריטוריאליים להקמת המדינה היהודית לא הוגדרה מטרת מלחמה כוללת להובלתה מנקודת הפתיחה עד למצב הסיום. לדוד בן־גוריון ולמטה הכללי היה מובן כיצד בהשתנות מכלול הנסיבו, מלחמה אינה יכולה להתנהל לאור מטרה אחת מוגדרת מראשית עד אחרית. כך התפתחה המלחמה ברצף של מבצעים מערכתיים – נחשון, בן־נון, דני, יואב ועוד – ולכל מבצע הוגדרה מטרה מותאמת להקשר של נסיבות תכנונו והוצאתו לפועל.
לחצי המעצמות ליוו את ניהול מלחמת העצמאות מראשיתה. כך היה כורח ההתנהלות מול התוכנית של פולקה ברנדוט, שליח האו"ם, שחתר לבנאום ירושלים ולגריעת הנגב מגבולות המדינה. כך היה בעיצומו של מבצע חורב, בדצמבר 1948, מול לחץ בריטי־אמריקני שכפה על בן־גוריון לסגת ממרחב סיני בואכה אל־עריש. במבט היסטורי, עצירת המבצע שנועד לסיים את האחיזה הצבאית המצרית בעזה מנעה הכרעה מלאה של צבא מצרים בגבולות ארץ ישראל, ואף יצרה את בעיית רצועת עזה שנמשכת עד ימינו אלו.
ובכל זאת, בגמישות אסטרטגית זיהה בן־גוריון את ההזדמנות הטמונה בניצול ההיענות ללחץ האמריקני לנסיגה מסיני כגורם מסייע למניעת לחץ דומה נגד השלמת כיבוש הנגב וההגעה לאילת בסיום מבצע עובדה. בהשראתו, במסגרת הכורח האסטרטגי לשימור תמיכת הממשל האמריקני, נדרשת ההנהגה הישראלית להתנהלות גמישה ולסדר עדיפות אסטרטגי מפוכח. בנקודת המוצא, סדר העדיפויות הזה חייב להכיר בכך שסיום המלחמה תחת תביעה בינלאומית להקמת מדינה פלסטינית על בסיס קווי 1967 ידרדר את מדינת ישראל לתבוסה אסטרטגית.
בנסיבות שהתהוו כעת בולט במיוחד הסחף המתחולל בדעת הקהל העולמית, בהתגבשות עוינות חסרת תקדים נגד עצם קיומה של מדינת ישראל. גלי העוינות הגיעו לשיא שמשפיע על מדיניות ההנהגה הפוליטית במדינות המערב, במגמה שמאיימת על ישראל בבידוד בינלאומי.
בנסיבות אלה, הניצחון הישראלי במלחמה לא יוכל להסתכם רק בהשגת מטרות המלחמה בעזה. גם אם יושגו המטרות שהוגדרו בראשית הדרך, גם אם ישובו כל החטופים – אם הקבינט לא יכוון למטרות מלחמה מעודכנות, מדינת ישראל עלולה להידרדר לסיום המלחמה במצב של פגיעה קשה במעמדה הריבוני, הפנימי והאזורי.
מה שחשוב לישראל בסיום המלחמה הוא חידוש ריבונותה, שיבת התושבים לבתיהם בצפון ובדרום, ושימור האחיזה במרחבי ההתיישבות ביהודה, בשומרון ובירושלים. על ישראל לפעול לחיזוק הלכידות הפנימית ולשיפור דימוי העוצמה הצבאית וחופש הפעולה האסטרטגי.
לא מבחן טכני של עמידה במטרות המלחמה יקבע את מצבה של ישראל בסיום המלחמה, שכן ניצחון כזה לא יהיה מספק לבדו. מעבר למאבקה על ביטחונה, הנהגת מדינת ישראל חייבת להכיר כי היא נאבקת על כינון מחודש של תנאי היסוד לכבודה, עצמאותה וריבונותה של מדינת ישראל.
