מדינת ישראל מחפשת יושב ראש לוועדה למינוי דירקטורים בבנקים. כנראה לא שמעתם על כך, אבל לתפקיד הזה יש משמעות למשק הישראלי וגם בעבורנו, משקי הבית. אם תרצו זהו מיקרוקוסמוס, אחד מתוך רבים, להבנת ההתנהלות האנומלית שאנו חיים בה.
שלושת הבנקים הגדולים בישראל – לאומי, הפועלים ודיסקונט – מוגדרים כ"בנק ללא גרעין שליטה". כלומר, המניות שלהם מפוזרות בציבור ומוחזקות בידי אנשים פרטיים או גופים מוסדיים בארץ ובחו"ל, ללא בעלים מוגדר. במציאות כזו החוק קובע כי רשימת הדירקטורים, שממנה צריכים לבחור בעלי המניות, תיקבע על ידי אותה ועדה שבה פתחנו. דירקטור בבנק הוא משרה נחשקת, עם תגמול של מאות אלפי שקלים בשנה. זהו ג'וב שיש בו יוקרה, כוח והרבה קשרים.
מהם הקריטריונים לבחירה? אילו כישורים נדרשים? כיצד עובד התהליך? אין פירוט, אין פרוטוקול, אין שקיפות. אין גם שום אמירה כיצד הבחירה הזו צריכה להניב תועלת לציבור הלקוחות – שהם גם בעלי מניות, במישרין ובעקיפין. רק רשימה סגורה שנבחרת במסתרים.
החוק קובע שבראש הוועדה צריך לעמוד שופט בכיר בדימוס, והוא בוחר את שני החברים הנוספים בוועדה. מה לשופט שפרש ולמערכת הבנקאות, לעמלות ולריביות שאנחנו משלמים? אין כל קשר. שוב המערכת המשפטית מנציחה את עצמה ומשבטת את נושאי התפקידים הציבוריים, גם במקרה הזה בלי לתת דין וחשבון.
לפני חודש פרש השופט בדימוס דוד חשין מראשות הוועדה. לא תופתעו לגלות שחשין כיכב בהפגנות נגד הרפורמה המשפטית ואף נאם בהן. חבר נוסף בוועדה, פרופ' מומי דהן, הרבה להתראיין ולדבר על "הנזקים הכלכליים" שהרפורמה תסב. סיכוייו של מי שאינו בצלמם ודמותם להיבחר לוועדה או להיבחר מטעמה – אפסיים. חשין עצמו הודה בריאיון ל־ynet באותה תקופה כי "יש משהו בטענה לנפוטיזם, כששופטים ממנים את עצמם ואת קרוביהם".
אם חשבנו שדירקטור כזה צריך לדפוק על השולחן ולמנוע מבנקים להסתבך בסיוע להעלמות מס בחו"ל, לקבול על חוסר הוגנות כלפי הלקוחות, להציג גישה שונה ומקורית – נראה שלא. מספיק שהוא יהיה בצלמם ובדמותם של אלו שדאגו להכניס אותו לרשימה. אגב, את הטענות הללו משמיעים בשקט, בזהירות ובפחד, גם בתוך המערכת הבנקאית.
היו"ר הבא אמור להיבחר בידי שר המשפטים, שצריך להתייעץ על כך עם נשיא בית המשפט העליון, וההחלטה כפופה גם לאישור נגיד בנק ישראל. הבה נקווה שלשר המשפטים לוין יהיה הכוח למנות אנשי מקצוע איכותיים נטולי אג'נדות פוליטיות, שלא ימשיכו את מתקפת המשובטים שאנו עדים לה במערכת המשפט, בצמרת הצבא ובאקדמיה. אנשים בעלי אוריינטציה למערכת הבנקאות שיפעלו גם לטובת הלקוחות ובשקיפות, ולא כפי שנעשה עד כה. צריך גם לקוות שנגיד בנק ישראל יפעל בדרך הנכונה בשיתוף עם שר המשפטים, ולא יתעקש לשמר את האנומליה הקיימת.
רכב אחד, שני ביטוחים
לפני כמה שבועות סיפרתי כאן על חבר שמכר את מכוניתו ורכש אחרת; את המכונית שקנה הוא ביטח בחברה שונה מזו שהיה מבוטח בה קודם, וביקש מהחברה הקודמת לבטל את הביטוח – מקיף וחובה – על הרכב שמכר. למרות הבקשה הטריוויאלית, נציגת החברה המטירה עליו שלל משימות ודרשה ממנו מסמכים ואישורים, ואף טרחה להדגיש שבלעדיהם לא תוכל לבטל דבר.
הזכרתי אז שהחוק קובע כי מבוטח יכול לבטל את הביטוח המקיף בכל עת, לפי שיקול דעתו, ועל המבטח להשיב לו בתוך 14 יום את החלק היחסי מדמי הביטוח ששילם. לגבי ביטוח החובה, כשמו כן הוא – אסור לנסוע ברכב בלי ביטוח חובה תקף, ולכן הוראות הפיקוח קובעות כי על המוכר למסור אישור העברת בעלות (כגון צילום מסמך ההעברה מהדואר), וכן תיעוד על כך שלרכב שנמכר יש ביטוח תקף אחר, או לחלופין תיעוד שלפיו הוא הודיע לרוכש הרכב כי הפוליסה בוטלה (למשל צילום מסך של מייל עם הודעה כזו, הכוללת את פרטי הרכב).
מה לשופט שפרש ולמערכת הבנקאות? שוב המערכת המשפטית מנציחה את עצמה ומשבטת את נושאי התפקידים הציבוריים
למרות הוראות החוק, חברות הביטוח ממשיכות להערים קשיים וגורמות לחלק מהמוכרים לוותר על מסירת המסמך הנדרש, מה שמותיר את תשלומי הביטוח על כנם. בחלק מהמקרים גם כאשר החברות נצמדות לדרישות החוק, מוכרי הרכב לא תמיד מוסרים את המסמך – משכחה או חוסר תשומת לב. כך נוצר מצב שרבים ממשיכים לשלם על ביטוח חובה בעבור רכב שכבר איננו ברשותם, ובשעה שאותו רכב מבוטח במקביל על ידי הקונה.
השבוע פרסמה רשות שוק ההון הודעה שלפיה בעקבות ביקורת שערכה הרשות לאחרונה, התגלה כי חברות הביטוח הפיקו כ־39 אלף פוליסות כפולות בתחום ביטוח חובה לרכב בתוך אותה חברה, בלי הצדקה. בכך גבו החברות פרמיה משני מבוטחים שונים בגין אותו רכב ובעבור אותה תקופת ביטוח. התברר ש־13 חברות ביטוח צריכות להשיב יותר מ־20 מיליון שקל בגין אותם מקרים, על השנים 2015־2019.
ברוב המקרים מדובר בכפל שנוצר בעת מכירת רכב, כאשר המוכר לא ביטל את פוליסת הביטוח והמשיך לשלם עליה אחרי שהרכב כבר לא היה ברשותו, מן הסתם בלי שידע על כך. אגב, גם אם הפרמיה שולמה פעמיים – בעקבות אירוע ביטוחי היה מתקבל פיצוי פעם אחת בלבד.
הממצאים המדהימים הללו הם כנראה רק קצה הקרחון. מדוע? כי בדיקת הרשות התייחסה רק לשנים 2015־2019, וכאמור רק לפוליסות שנעשו באותה חברת ביטוח. הרשות לא בדקה כפילויות שנוצרו בגין אותו רכב בשתי חברות ביטוח שונות, כאשר המוכר היה מבוטח בחברה אחת והרוכש ביטח בחברה אחרת. אפשר להניח כי בדיקה כזו תחשוף סכומים גבוהים פי כמה מאותם 20 מיליון שכבר אותרו.
"מעבר לממצאים שהתגלו בביקורת, חברות הביטוח נדרשו לערוך גם בדיקה עצמאית לאיתור מקרי כפל נוספים שלא נמצאו בביקורת, ולפעול להשבת הכספים שנגבו ביתר על ידי פנייה לכל אחד מהמבוטחים הזכאים להשבת הכסף", מציינים ברשות, ומוסיפים כי בעקבות הביקורת הם הורו לחברות הביטוח להקים מנגנוני בקרה וגילוי שוטפים כדי לוודא שמקרים של כפל ביטוח לא יישנו.
אם רשות שוק ההון לא תדרוש מחברות הביטוח לערוך בדיקה מקיפה, שכוללת במפורש גם בדיקת כפילויות בין חברות שונות – עשרות מיליוני שקלים נוספים ואולי יותר, שנגבו פעמיים ובלי הצדקה, יישארו כנראה בידי חברות הביטוח ולא יושבו למבוטחים.
