חולות אופירה, שארם־א־שייח', היו רגילים למדרך רגליהם הקטנטנות של ילדי היישוב, הרומסות אותם בהנאה בדרך לים. בבוקר בהיר אחד ב־1981 הצטרפו אליהם הצעדים המהוססים ומלאי ההתפעלות של כוכביה הקטנים והנרגשים של "ריצ'רץ'", תוכנית הילדים הפופולרית בראשית שנות השמונים, בביקורם ביישוב הדרומי ביותר בישראל של אז.
לכאורה, מלבד העובדה שילדי אופירה ראו בכך ביקור שווה ערך לביקורו של ג'ו ביידן בישראל, לא תמצאו כאן סיפור עמוק. הביקור היה שגרתי למדי. אחרי שנחתו מטיסתם הראשונה, המקומיים קיבלו את חברי ריצ'רץ' במחיאות כפיים, בשירה ובשלטים. הילדים האורחים למדו את התענוג שבהתרוצצות פרועה על חול הים וזכו ליחס חם מהמארחים, ילדים ומבוגרים, שלא היו יכולים להתאפק מלהציץ בפנים המוכרות שהגיחו מהמסך היישר לחופי הים הבתוליים של אופירה.
אבל במהרה, כמו כל פיסת היסטוריה שמוצגת בחדר הישיבות של צוות תוכנית הדוקו־קומדיה של כאן 11 "הבלתי חשובים", הסיפור מקבל תפנית. במקרה הזה, תפנית קודרת במיוחד. אלא שיוצרי התוכנית החליטו להפוך אותה לסיפור ילדים מאושר וזורח, ולנו רק נותר לתהות למה.
"הבלתי חשובים" אינה רק מקסימה ושופעת הומור מנומס; היא גם פרויקט חשוב ורב ערך. היוצר אלירן פלד, יחד עם צוות תחקירנים רעבתן, נובר בתחתית סל המחזור של ההיסטוריה הישראלית ושולף את הסיפורים שראויים לדעתו למקום מכובד על המדף. בליווי תסריט שנון וקולו העמוק של דרור קרן, התוכנית מצליחה לרתק את הקהל למסך בעודה מציגה סיפורים שבדקות הראשונות נראים חשובים בערך כמו פוסט חולף בעמוד "ישראל בידור". אבל במקרים מסוימים, כמו בפרק על ריצ'רץ' באופירה, נראה ש"הבלתי חשובים" מעדיפה לסמם את צופיה עם עודף קלילות וצחוק מתגלגל, כדי שלא ישימו לב לצידו האפל של הסיפור או חס וחלילה יתעצבו ממנו.
סיפור ביקורם המלהיב של ילדי ריצ'רץ' הוא רק עטיפה לסיפור פינוי הישובים היהודיים מסיני. אבל בהתכתבות עם כוכבי הפרק ולמרות גילם הבוגר של רוב צופיה, "הבלתי חשובים" מעדיפה לשמור על פאסון ולספר את הסיפור הקשה בגרסה מותאמת לגיל הרך. בתהליך שמזכיר את המרת סיפורי האגדות המבעיתים של האחים גרים לסרטי נסיכות צבעוניים של וולט דיסני, "הבלתי חשובים" מסיטה את המצלמה מאחד האירועים הפנימיים הקשים שחוותה החברה הישראלית והופכת אותו לפרק של "פרפר נחמד" על שלום בין מדינות.
יש היגיון מסוים בנקיטת גישה ילדותית בפרק שעוסק בריצ'רץ'. זוהי סדרה מצליחה מאוד שכוכביה לא היו שחקנים בוגרים אלא ילדים אמיתיים עם צמות, מכנסיים קצרים והרבה נמשים. מן הסתם נכון לתת מקום לקסם, לשמחה ולעליזות שבביקורם של הילדים, שאין בית בישראל שלא הכיר את שמם, ביישוב הנידח. אך ילדי אופירה העליזים וסחופי השמש מעולם לא זכו לראות את הפרק – כי הוא שודר בזמן שגורשו מביתם או ניסו להתמודד עם חוויית העקירה הקשה אחר כך. הרגעים הקשורים בכך חולפים מהר יותר מהמשאיות שהילדים הועמסו עליהן ביום הפינוי.
אשליית קלטת הילדים השגרתית מופרת לרגע בראיונות הכואבים של ילדי אופירה בגרסתם הבוגרת. הם מסרבים להתמזג עם האופוריה המנחמת שמציע הפרק. גם הופעתה המצוינת של מרים פרץ המתארת את תחילת דרכה החינוכית ביישוב מפזרת מעט את מסך הערפל. ולמרות זאת, הרגעים הקריטיים הללו קצרים וזריזים מכדי לקרוא לילד בשמו. העניין שבביקור של ריצ'רץ' באופירה הוא העובדה שהצילומים התקיימו חודשים ספורים לפני שילדי אופירה חוו את הטראומה הגדולה בחייהם, אך יוצרי "הבלתי חשובים" בחרו לדלל אותו כדי לשמור על גזרתה הקלילה של התוכנית – ואנחנו נותרנו רעבים.
