לפי משנתו של הראי"ה קוק, החילון והמודרניזציה באו לעולם כדי שהעולם הדתי יחדש יסודות חיוניים באופן שהוא לא היה בשל לעשות בכוחות עצמו. הראי"ה תלה תקוות במהפכה הציונית שתתניע תהליך של בירור והעלאת ניצוצות מן העולם החדש והחופשי, פרי המהפכות המודרניות, שנוצר לנגד עיניו – כלכלה מודרנית, ממשל דמוקרטי, מדינאות, תקשורת פתוחה, מדע מדויק וחקירה חופשית בכל חוכמות העולם. הוא קיווה שהיא תשתמש בכל אלו לתקומת עם ישראל בארצו.
הראי"ה צפה תהליך היסטורי דיאלקטי שיניע את עם ישראל מדתיות פרימיטיבית אל עולם מודרני ונאור אך חילוני, ושבסופו תתחדש יהדות נאורה, נבואית, בארץ ישראל, ותקום מדינה שהיא למעשה ציוויליזציה יהודית, המתחרה בהצלחה מול מיטב התכנים של עולם הרוח הגלובלי. שלושת השילובים שהציעו רבנים ומנהיגים בעלי חזון שביקשו משומרי המצוות להשתלב בעולם המודרני – תורה ודרך ארץ (רש"ר הירש והאורתודוקסיה הגרמנית), תורה ועבודה (הציונות הדתית), ותורה ומדע (רי"ד סולובייצ'יק) מצטרפים לכדי היבטים שונים במהלך זה, מדעתם ושלא מדעתם.
מרגע שירדו לעולם דרך ארץ, עבודה ומדע, הם לא יפסיקו להתקיים אם דלתות בית המדרש ייסגרו בפניהם. בבקשם "נאר תיירע" ו"השקפה טהורה" הנקייה משילובים, בוחרים החרדים לשלב את תורתם עם שלילתם של שלושת מושגים אלו. מה שנותר אפוא הוא תורה ופראות, תורה ובטלה (או ליסטות), ותורה ובערות.
העולם החרדי בצורתו הנוכחית, בעיקר מאז מהפכת הרב שך, הוא עולם אנטי־מסורתי. משמעות אותה מהפכה הייתה החרבת שארית העולם הישן כדי להקים על חורבותיו עולם יהודי שאינו מבוסס על מסורת חיה, אלא על ספרים ועל פרשנות מחודשת להם שכתבו ראשי ישיבות שאינם פוסקי הלכה, ואינם מעורבים עם הבריות מחוץ לישיבה. העולם המודרני שסובב אותם מגונה בעיניהם, וגאוותם על היותם אנשים בלתי־מעשיים.
לכן יש חשיבות עליונה בדברי הרב ניר על הבעיה הרוחנית שמעטים בעולם התורה הציוני נוהגים לדבר עליה: אופייה והשלכותיה של התורה החרדית. הרב ניר דן באריכות ובחמלה בכישלונות הרוחניים של עולם התורה החרדי. אך לדידי ראוי היה לדון תחילה לחומרה את ההצלחות של התורה החרדית, שכולן ניצחונות פירוס לתקומת ישראל.
בניגוד לרב עובדיה יוסף, שהכיר את התרבות הגבוהה של העולם הערבי וידע למסור שם את דבר ה', בניו וממשיכיו אינם בני בית באף עולם של תרבות גבוהה, וכדברי פרופ' אליעזר שביד המנוח: מי שיתנכר לתרבות המערבית הגבוהה, ברירת המחדל שלו תהיה התרבות הנמוכה.
מדי פעם נהוג להעיר בשקט על פראותם של תלמידי ישיבת פוניבז' ועל סכסוכי הכנופיות המתנהלים בישיבת הדגל הליטאית. אך הקושיות צריכות להתחיל מרבותיהם ומגדולי הדור שלהם. רבנים ליטאים מתגאים בבורותם בהוויות העולם, שבעיני קהלם היא תו תקן לקדושתם. בעולם הפוך זה מוחלפות מצוות ועבירות, חוכמה וכסילות, אהבה ושנאה, אמונה וכפירה, וכל ניסיון לחזור לעולם ישר מוגדר כסטייה שתמיט חורבן על עולם התורה. אין זה מקרה שאף ספר תורני חשוב לא נכתב בידי מי שגדלו לאחר מהפכת הרב שך.
הראי"ה ניבא את סופה של הקדושה הגלותית "שכנגד הטבע" ואת עליית "הקדושה שבטבע". העולם החרדי המציא תורה חדשה הכופרת הן במושגי הקדושה של מסורת ישראל והן בטבע האדם הנורמטיבי המקובל על בני האדם לדורותיהם.
הניסיון של רבנים ציונים לאמץ אל חיקם את התורה החרדית ולחקות את אורח החיים החרדי אינו מוסיף גוון נוסף לחזונו של הראי"ה, אלא פוגע בתורה ומסכן את הציונות הדתית בהידבקות בכל העיוותים הרוחניים שתיארתי. מוטב יעשו רבנים בעלי קשרים בעולם החרדי אם ימצאו דרכים ישרות להחזיר תלמידי ישיבות חרדיות בתשובה שלמה.
