אי אפשר להתעלם מכך ש־7 באוקטובר שינה הרבה דברים ועוד ישנה הרבה דברים. אבל אני לא מצליח להבין את הווליום. גיוס חרדים הוא חשוב, לא רק כדי שגם הם ימותו – המטרה העיקרית של חלק מהזועקים, לפי התרשמותי – אלא כי פשוט צריך אותם מתחת לאלונקה. אבל אני מסרב להאמין שהגברת הווליום היא מקרית. השמאל יוצר כך את המלכוד המושלם: מצד אחד זאת מטרה שגם לתומך ימין קשה להתנגד לה, אבל חשיבות הנושא מודגשת רק כשהעיסוק בו מתאים פוליטית.
רטוריקת קמפיין
כמה המלצות, אם יותר לי. יש הרבה דברים שאפשר לעשות כדי לגייס יותר חרדים. לפני חודש התארח ב"פטריוטים" הרב יהונתן וייס, שייסד רשת ישיבות הסדר חרדיות. הוא סיפר איך בתקופת הקורונה הקימו איזו יחידת מודיעין חרדית בבני־ברק, והגיעו אלפי פניות. 150 מועמדים התקבלו, כנראה לקחו רק את העפרונות הכי מחודדים, אבל מה עשו עם שאר העפרונות? אפילו לא טרחו לאסוף עליהם מידע ולהכניס אותם לקלמר.
אולי גם אפשר להפסיק עם הרטוריקה של "מי שלא לומד – שיתגייס". נראה לי שלא נעים להיות הבחור החרדי שרוצה להתגייס ובשביל זה צריך לצעוק קודם לעולם "היי, אני לא לומד". אני לא אומר שצריך לצאת עכשיו ולקטוף את המוחות החדים ביותר של פוניבז, אבל אפשר למצוא דרכים טובות לתאר את הבחורים החרדים שירצו להתגייס מאשר "אלה שאין להם ראש לגמרא".
ואפשר גם לא לצאת בקמפיין ייחודי, דווקא עכשיו, שבו צה"ל פונה ליוצאים בשאלה מהקהילה החרדית. אשכרה בחודש־חודשיים האחרונים מישהו בצה"ל החליט שזה הזמן הכי טוב לקמפיין "יוצאים, אתם לא לבד – צה"ל נותן לכם יד". באמת? זה הזמן? בואו תצאו גם בקמפיין "די עם המשניות, בואו להכיר חיילות".
אולי אפשר גם לחכות קצת. לנצח במלחמה, ואז אשכרה לעשות את מה שעשינו פעם, וללכת לקלפי. בואו נראה אם אז כל אלה שטוענים שזה הנושא הכי קריטי יתעלו על עצמם, או שיחזרו לסורם ויישארו במחנאות. בכל מקרה נראה לי שעדיף עכשיו להתרכז בלנצח את גדודי עז א־דין אל־מישיגן במקום את בני־ברק.
יש לך שלישי, שב
את סוף הטור אקדיש לצד ההומוריסטי של הנושא. כדי להנמיך את הווליום, החלטתי לקחת לעצמי כמה רגעים כדי להוציא לכם את החשק לצבא חרדי.
כשחרדים יתגייסו יהיו גם מסתערבים חרדים. זה בטח ייצר סיטואציות מביכות: מסתערב חרדי נכנס למכולת בשכם ושואל את המוכר אם הפולים הם גלאט. דמיינו את פאודה עם יחידת מסתערבים חרדית, "אוי א־ברוך". זיסל מפקד היחידה נוסע בטרנזיט ביחד עם חיה לאה באמצע שכם, פתאום עולים עליהם וזיסל צועק לא "פאודה, פאודה", אלא את סיסמת ההיתקלות "טאטע, טאטע".
- כשהצבא יהיה חרדי באמת, המפקדים לא יענישו בשבתות. שבת לא יכולה להיות עונש, היא הרי מקור הברכה. דברים יצטרכו להשתנות, אבל אני לא בטוח שחיילים חילונים בנויים להתחיל להתבכיין עכשיו על זה שהמפקד החרדי נתן להם "שלישי".
- גם שירי המורל יצטרכו להשתנות. גסויות מחוץ לתחום, וכנראה נעבור ל"אוי המרגמות, אוי המרגמות, חבר'ה על הכיפאק חלשים קצת בגמרות".
- תהיה רפורמה גם בתחום מורשת הקרב. פתאום יביאו את הטירונים לשמוע חייל חרדי מספר איך הם היו בהיתקלות וירו עליהם ובנס הכדור שירו על חבר שלו פגע לו בכתף ולא בספר התהילים שהיה לו בכיס.
- כשהחרדים יתגייסו, החילונים הנודניקים יעבדו עליהם בכל הנוגע למשמעות של ראשי תיבות צה"ליים. "ברוכים הבאים לחיל האוויר, מנחם; תכיר, זה מזל"ט – מטוס זעיר ללא טומאה".
- ולא תאמינו איך ייראה הטיול אחרי צבא שלהם. "אל תשאל אחי, נחתּי בווילנה, עשינו טרקים בעקבות הגאון, המשכנו לפראג ועשינו סדנאות גולם, אחר כך חודש בטן־גב באומן, וחזרנו".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
