יש דברים שלא משתנים גם בזמנים הגרועים ביותר. למשל, המחויבות האנושית הבסיסית ליידע גם את הקשה שבאויביך על פצצה מתקתקת, פיגוע טרור שעלול להביא למותם של מאות אזרחים חפים מפשע. הבעיה היא ששום תעודת ביטוח בעולם אינה יכולה לנבא מה יהיו התוצאות של אזהרה כזו: האם תתקבל כפשוטה, או שבדיעבד ייוחסו לה דווקא כוונות זדון. במבט לאחור נראה כי באופן פרדוקסלי למדי, דווקא אזהרה מודיעינית אמריקנית, מלווה בשביבי מידע רוסי שפורשו לא נכון, גרמו לכך שארבעה אזרחים טאג'יקים המשתייכים לארגון הטרור האסלאמיסטי דאעש חורסאן, הצליחו לחולל ב־22 במרץ את פיגוע ההמונים הגדול ביותר במוסקבה בעשרים השנים האחרונות. הם עשו זאת מתחת לאפם של שירותי הביטחון הרוסיים, אולי דווקא בגלל האזהרה המקדימה שהללו קיבלו.
שבועיים לפני כן, ב־7 במרץ, פרסמה שגרירות ארה"ב במוסקבה אזהרת מסע ובה המליצה לאזרחים אמריקנים לגלות ערנות ולהימנע מביקור באזורים הומי אדם בבירת רוסיה במשך 48 השעות הקרובות – זאת בעקבות מידע על כוונה של גורמים קיצוניים לבצע בה פיגוע טרור המוני. שגרירות בריטניה פרסמה הודעה דומה, ובהמשך הצטרפו לאזהרה מדינות מערביות נוספות, בהן קנדה וגרמניה. לא ברור כיצד התקבלה ההודעה הזו בצמרת הקרמלין, ואילו אמצעים ננקטו בתגובה. מה שאנחנו כן יודעים מתחלק לשניים: לפני הבחירות לנשיאות ברוסיה ואחריהן.
נעלם ל־19 שעות
נתייחס תחילה למה שקרה לפני הבחירות לנשיאות. באותו יום שבו הוציאו האמריקנים את אזהרת הטרור שלהם, הודיע שירות הבטחון הפדרלי של רוסיה, ה־FSB, כי כוחותיו סיכלו כוונה לבצע פיגוע של דאעש באחד מבתי הכנסת במוסקבה. על פי סוכנות הידיעות הרוסית, "ריא נובוסטי", באותו יום פשטו כוחות של סוכנות הביטחון הפדרלית על דירה בפאתי מוסקבה במטרה לבצע מעצר של חברי החוליה, אולם המחבלים חוסלו לאחר שפתחו באש לעבר אנשי הביטחון. פורסם אף סרטון שבו נראות גופותיהם של שני מחבלים שחוסלו בדירת המסתור, לצד נשק ותחמושת. על פי ההודעה הרשמית, המפגעים "תכננו לבצע מעשה טרור באחד המוסדות היהודיים בבירה". בהמשך דיווחו כלי תקשורת נוספים במדינה כי המחבלים משתייכים לתא טרור של דאעש חורסאן, והגיעו מצפון אפגניסטן.
לפי שעה, לא ברור אם הטריגר לפשיטה היה האזהרה האמריקנית או שלשירותי הביטחון הרוסיים היה מידע קודם, ואם המידע והאזהרה שהעבירו האמריקנים מצטלבים עם הפיגוע בהיכל הקונצרטים בפאתי מוסקבה ב־22 במרץ. בכל אופן, מהתמונות שפורסמו מאותה פשיטה עולה שגם אם הייתה כוונה לפגע באחד מבתי הכנסת במוסקבה, היה מדובר בהיקפים הרבה פחות שאפתניים מפיגוע ההמונים בהיכל קרוקוס. לא מן הנמנע שגם אם רשויות הביטחון ברוסיה לקחו ברצינות את האזהרה האמריקנית, נטרול התא גרם להם להוריד אותה מסדר היום. זה עשוי להסביר את ההפתעה המוחלטת שבה הם נתפסו שבועיים לאחר מכן.
בפועל, יש לנו הרבה יותר מרמז מה באמת חשבו ברוסיה על האזהרה האמריקנית. ב־19 במרץ נועד נשיא רוסיה פוטין עם צמרת שירות הביון הרוסי הפדרלי. במפגש, ששודר בטלוויזיה הרוסית הממלכתית, התייחס פוטין לאזהרה האמריקנית מ־7 במרץ כפרובוקציה, והאשים את מדינות המערב בניסיון סחיטה. לדבריו, אותה אזהרה, שדיברה על פיגוע ברוסיה בתוך 48 שעות, הייתה מזימה מערבית שנועדה לזרוע פאניקה ברוסיה, ולמנוע מהאזרחים להשתתף בבחירות לנשיאות שנערכו במשך שלושה ימים, עד 17 במרץ. מנקודת מבטו הקונספירטיבית והחשדנית של פוטין, האזהרה, שהייתה בעלת אופי כללי, לא באה מכוונות טובות אלא נועדה להפחיד את אזרחי רוסיה ולגרום להם להישאר בבית, ובכך לגמד ולמזער את ניצחונו של פוטין.
שלושה ימים אחרי הדברים הללו של פוטין התרחש הפיגוע שבו נספו יותר מ־130 אזרחים רוסים ונפצעו מאות, בהם ילדים רבים. ברמה האישית, קשה לחשוב על עיתוי מביך יותר בעבור נשיא רוסיה. לא מפתיע שהוא נעלם במשך 19 שעות תמימות לאחר הפיגוע, משאיר את הבמה לדוברים רשמיים וליועצים בדרגים נמוכים יותר, עד שהקרמלין ייצר גרסה רשמית לאירוע הקשה.
בנתונים אלו, אין פלא שנפתח פער ענק בין הגרסה המערבית ובין הנרטיב הרוסי סביב השאלה מי באמת עומד מאחורי הפיגוע בהיכל קרוקוס. על פי הגרסה המערבית והבלתי ממושטרת, מדובר בארגון דאעש חורסאן. לעומת זאת על פי הנרטיב של הקרמלין, מוצאם הטאג'יקי של המחבלים מאפשר אומנם לשייך אותם לארגון דאעש חורסאן, הפועל במרכז אסיה, אולם הם היו רק כלי הביצוע, החוליה האחרונה בשרשרת. מי ששלחו אותם בפועל הם שירותי הביטחון האוקראיניים, שהתחזו לדאעש חורסאן ויצרו עימם את הקשר מלכתחילה.
חשבון ארוך
ארגון דאעש חורסאן, השלוחה האפגנית של דאעש, אכן קיבל בשבת שעברה אחריות לפיגוע ההמונים במוסקבה. הארגון, הנחשב למתנגד המשמעותי ביותר לשלטון הטליבאן באפגניסטן, נוסד ב־2014, במקביל לעליית דאעש ברחבי המזרח התיכון. הביטוי "חורסאן" הוא מונח היסטורי גאוגרפי, שכולל את המרחב שמשתרע בין אפגניסטן למרכז אסיה והמזרח התיכון. עם מייסדי הארגון נמנים קיצוניים מקרב הטליבאן, שהתאכזבו מדרכו המתונה מדי לטעמם והצטרפו לשורות דאעש. בלב האידיאולוגיה של הארגון מצויה ההבטחה להקים ח'ליפות אסלאמית חסרת גבולות שתאחד את העולם המוסלמי כולו – מהאויגורים בצפון סין, דרך מדינות האסלאם במרכז אסיה והמזרח התיכון, ועד אינדונזיה. לשיאו הגיע הארגון ב־2018, אולם מאז ירד היקף השפעתו, בעיקר בשל מכות מתמשכות שספג במקביל מהטליבאן ומהכוחות האמריקניים ששהו באפגניסטן.
ב־2021 פשט הארגון על נמל התעופה הבינלאומי של קאבול, בעיצומה של הנסיגה האמריקנית מאפגניסטן. באותו פיגוע נהרגו 13 חיילים אמריקנים, ועשרות אזרחים נפצעו במנוסה הכאוטית. לארגון, שאנשיו הגיעו להילחם גם בסוריה, יש חשבון ארוך עם פוטין בשל המלחמה שמנהלת רוסיה נגד דאעש בסוריה, במסגרת תמיכתה במשטרו של בשאר אסד. לפני שנתיים אף ביצע הארגון פיגוע התאבדות בשגרירות רוסיה בקאבול, אבל עד כה הוא לא חולל פיגועים מוכרים ברוסיה עצמה. הפיגוע בהיכל קרוקוס מייצג אפוא קפיצת מדרגה רצינית מאוד.
למרות קבלת האחריות מצד דאעש חורסאן, עד כה נמנעו הרוסים מלייחס את הפיגוע ספציפית לארגון. הם אף נמנעו באופן מוחלט מלאזכר את האירוע המשמעותי שקדם לפיגוע, אותה פשיטה על דירת המסתור של אנשי דאעש חורסאן שזממו לבצע פיגוע בבית כנסת במוסקבה. פוטין לא הזכיר אותם כלל בנאומו לאומה, ובמשרד הפנים הרוסי העדיפו להשתמש במונח "אזרחים זרים" לתיאור המפגעים, ולנצל את האירוע כדי להטיל את האשמה על האוקראינים. כל זה אף שלקבלת האחריות של דאעש חורסאן יש רמת אמינות גבוהה, הנובעת מהצילומים שצורפו לטקסט ובהם תועדו המפגעים עצמם מקבלים אחריות לפיגוע בבגדים שבהם נראו במהלכו, ואף קטע וידאו מאחת ממצלמות הגוף של המחבלים מתוך הפיגוע עצמו.
הזהירות הרוסית הזו מתאפיינת בכפל פנים. מצד אחד, הגורמים הרשמיים ובראשם הקרמלין נמנעו עד כה מהטלת האחריות על הארגון עצמו, ככל הנראה כדי לא לייצר בשלב זה חזית לעומתית מולו, כאשר המשטר ברוסיה עדיין אינו יודע מה היקף החדירה של דאעש חורסאן לרוסיה עצמה, ומה עוד יש לארגון בקנה. לא זו בלבד שפוטין לא יכול להרשות לעצמו ביזיון נוסף, לקרמלין אין שום עניין להעיר ולעורר את המיעוט המוסלמי ברוסיה, המונה כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה. הדברים נכונים במיוחד לגבי הרפובליקות האוטונומיות בקווקז, כמו דאגסטן, שהקרמלין מתקשה לרסן, ודאי לא בזמן מלחמה. לפוטין יש גם עניין לשמור על יחסים טובים עם ראשי המדינות במרכז אסיה, שהוא תלוי בהם כנתיב חלופי להעברת סחורות לרוסיה בגלל הסנקציות.
במערב מתייחסים בביטול מוחלט לטענה הרוסית בדבר מעורבות אוקראינית בפיגוע, אבל בכלל לא בטוח שההתייחסות הזו נכונה
אבל פוטין גם לא יכול להרשות לעצמו להיראות פגיע, אף שמההתנהלות של שירותי הביטחון הרוסיים לאחר הפיגוע ברור לחלוטין שהם נתפסו עם המכנסיים למטה. כך למשל, בבדיקה ראשונית של כל שמות האזרחים הטאג'יקים ששירותי הביטחון הרוסיים העבירו לרשויות הביטחון בטאג'יקיסטן, התברר שאיש מהם לא היה ברוסיה בזמן הפיגוע. הם אומנם עבדו ברוסיה, אך חזרו למולדתם הרבה לפני הפיגוע. כלומר, הרוסים אפילו לא חשדו במבצעי הפיגוע. יתרה מכך, התברר ששניים מארבעת המפגעים שכן נעצרו ברוסיה נעו בחודשים האחרונים בחופשיות הלוך ושוב בין טורקיה לרוסיה, לכאורה כדי לחדש ויזה, בלי לעורר את חשדן של הרשויות. זאת אף שטורקיה היא כבר שנים סוג של כוורת טרור שמחבלים עוברים בה בדרכם ליעדים שונים באירופה ובמזרח התיכון. למשל המפגע במועדון הלילה "ריינה" באיסטנבול, שירה למוות ב־39 בני אדם ב־2017.
הטלוויזיה הרוסית וערוצי הטלגרם לא חסכו בצילומי תקריב של ארבעת הטאג'יקים שנתפסו, וגם לא טרחו לצנזר את התמונות שבהן נראו המחבלים מוכים ומושפלים, בהן תמונת אחד המחבלים שאוזנו נכרתה ונתחבה לפיו בידי החוקרים. מחבל נוסף, בן 19, צולם כשהוא עומד על רגליו, אך בהארכת מעצרו הוא כבר ישב על כיסא גלגלים, מחוסר הכרה, ועינו האחת עקורה. מבחינת הרוסים, זכויות עצורים הן עניין מערבי; כאן שם המשחק הוא הרתעה. המסר לפזורה הטאג'יקית המונה כמיליון איש, ולכל המוסלמים ברוסיה, הוא: זה מה שצפוי לכם אם רק תחשבו להצטרף לדאעש חורסאן או לכל ארגון טרור אחר.
לצד הכשל המודיעיני, המסר התעמולתי של הרוסים הוא חד־משמעי: הטאג'יקים שנעצרו הם לא יותר משכירי חרב משוטים שנשכרו בידי שירותי המודיעין האוקראיניים, שיצרו עימם קשר דרך ערוצי הטלגרם והבטיחו להם תמורת הפיגוע שכר של כמיליון רובל (כ־5,000 דולר). המסר הזה עבר חזק וברור, דרך כל שדרת הפיקוד עד לקודקוד הבכיר ביותר. פוטין עצמו התבטא בעניין ואמר כי המחבלים נמלטו במכונית לכיוון הגבול האוקראיני, שם המתין להם "חלון מעבר". כלומר, אף שדאעש חורסאן קיבלו אחריות לפיגוע, מעבר לגבול היה מי שהמתין למחבלים עם נתיב מילוט לעומק אוקראינה.
הפלסטיניזציה של הקווקז
במערב מתייחסים בביטול מוחלט לטענה הרוסית בדבר מעורבות אוקראינית בפיגוע, אבל בכלל לא בטוח שההתייחסות הזו נכונה. על פי נתונים שאומתו גם על ידי בדיקת גיאו־לוקיישן, המכונית שבה נמלטו המחבלים ועימם אנשים שככל הנראה סייעו להם נתפסה באזור בריאנסק, לא הרחק מהגבול עם אוקראינה. מדובר באזור מלחמה לכל דבר ועניין בחודשים האחרונים, כולל מתקפות רחפנים משני הצדדים והצתת מאגרי נפט. באזור פועל כבר תקופה ארוכה כוח של לוחמים רוסים המתנגד לפוטין, שחברו לצבא האוקראיני. בתחילת החודש היו דיווחים מאזור בריאנסק גם על "מחבלים אוקראינים", כפי שהרוסים מכנים אותם, שהסתננו לשטח רוסיה, ניהלו קרב עם אנשי שירות הביון הפדרלי ולקחו בני ערובה רוסים.
התמונה מסתבכת עוד יותר בעקבות דברים שאמר השבוע נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו, שלפיהם מכונית המחבלים התכוונה לחתוך לתוך שטח בלארוס, הקרוב לבריאנסק, אך לאחר שהתברר למחבלים שלא יוכלו לחצות את הגבול, שינו כיוון לעבר אוקראינה. בקיצור, הרבה שאלות סביב הפיגוע במוסקבה לא פתורות, בהן גם השאלה איך ואיפה התאמנו המחבלים, שכן מצפייה בתמונות מהזירה ברור שהם עברו הכשרה. שאלות נוספות הן מה מקור הנשק שבו השתמשו, ומדוע העדיפו הרוסים לזנוח את הזווית הטורקית של הסיפור, אף שהיא נראית בעלת פוטנציאל לספק לא מעט תשובות.
מה שצריך להדאיג אותנו הוא הניסיון לחבר את מדינת ישראל לאירוע שאין לה שום קשר אליו. השבוע הצטרף לחגיגת הפייק גם הפילוסוף הרוסי אלכסנדר דוגין, שבעבר היה קרוב מאוד לפוטין אך התרחק ממנו לאחר שבתו נהרגה בפיגוע טרור, והמפגעים ברחו לאוקראינה. השבוע כתב דוגין כי לא יהיה נכון להתעלם מהאפשרות שהפיגוע במוסקבה הוא חלק מ"נקמה ציונית" על עמדתה של רוסיה ביחס לעזה. הוא טען שהפיגוע נושא עקבות של המוסד, והזכיר כעובדה ידועה את קשריו של המוסד עם דאעש בסוריה עוד בימי מלחמת האזרחים שם. אז נכון שדוגין ופוטין כבר לא, אבל הדברים בהחלט מתחברים לקו האנטישמי שהקרמלין מוביל בחודשים האחרונים, ושתוצאותיו ניכרו היטב בחודש ינואר, כאשר המון זועם הקיף מטוס שנחת בעיר מחצקלה בדאגסטן ועל סיפונו נוסעים מישראל. השמועה שעברה אז מפה לאוזן הייתה שהנוסעים הישראלים הגיעו להשתקע בדאגסטן ולהשתלט מחדש על רכוש ובתים שעזבו לפני שנים כשעלו ארצה.
למציאות האלטרנטיבית ההזויה הזו הצטרפה השבוע הודעת הניחומים של חמאס לפוטין ולרוסיה: "אנו מגנים בכל תוקף את פעולת הטרור הנפשעת כלפי אזרחים במוסקבה, מאחלים ההחלמה לפצועים, ומביעים בהזדמנות זו את הסולידריות שלנו עם רוסיה ועם קורבנות הטרור", נאמר בהודעה של ארגון הטרור האסלאמי. וכך, בעוד ישראל מגמגמת קשות בדרך ל"יום שאחרי", חמאס מנצל גם את הפיגוע ברוסיה כדי להציג את עצמו כגוף שלטוני לגיטימי, כזה שמעביר תנחומים על פיגועי טרור.
תהליך מדאיג נוסף מתרחש ברפובליקות המוסלמיות האוטונומיות בקווקז. אפשר לקרוא לו פלסטיניזציה של הקווקז. ל' הוא מהיחידים בישראל שיש לו מידע ממשי על המתרחש באזור. בשנות התשעים הוא עסק בהעלאת יהודים מהקווקז, ומאז מתחזק שם רשת קשרים ענפה. לפני ימים אחדים הוא חזר משם מזועזע מהסחף ביחס למדינת ישראל. בגיאורגיה עדיין יש סולידריות חזקה עם ישראל, הוא אומר, אבל אפילו שם מתחילים לבצבץ מאמרים בעיתונות על ישראל שהורגת ילדים בעזה.
הסחף הזה מתוגבר על ידי משפחות עזתיות שעוזבות בטפטוף את עזה, בסיוע המשרד הממשלתי הרוסי למצבי חירום, שמוציא מהרצועה משפחות שיש בהן בעלי אזרחות רוסית, מטיס אותן למוסקבה ומשם לקווקז. זה תהליך שהחל שבועיים אחרי פרוץ המלחמה, ומאז הוציאו הרוסים יותר מ־500 משפחות. חלקן התיישבו בצ'צ'ניה, אחרים המשיכו לדאגסטן, טטרסטן, קאלוגה וקרסנודאר. אז 500 משפחות זה לא הרבה, אבל לנוכחותן יש השפעה הרבה מעבר לגודלן המספרי. נשיא צ'צ'ניה רמזן קדירוב כבר בונה כפר פלסטיני סמוך לבירה גרוזני, ועוד היד נטויה.
התהום שנפערה מאז פרוץ המלחמה בין ישראל לרוסיה הולכת ומתרחבת, ולתוכה נכנס חמאס בעוצמה גוברת. ככל שהמשפחות העזתיות אסירות התודה יהיו משקל נגד לאוכלוסיות מוסלמיות עוינות לרוסיה בקווקז ובמרכז אסיה, בקרמלין ידעו לנצל זאת היטב לצורכי תעמולה.
