פעולת הטרור ביום שישי שעבר במוסקבה דומה למבצע צבאי יותר מאשר לפעולת אלימות ספונטנית. אני חלילה לא רומז שמדינה הייתה מעורבת במתקפה (אף שברוסיה אין לדעת), אלא רוצה להצביע על משהו שאנחנו שוכחים לעיתים תכופות: גם לטרור יש לוגיסטיקה, ולכן גם לטרור יש גיאוגרפיה. היסוד השליט בגיאוגרפיה של הטרור אינו הגבולות, או אפילו התוואי הטופוגרפי, אלא הרשתות, הקשרים בין קהילות ויחידים, שמרכיבות את המערכת שייעודה הוא הרג חפים מפשע.
יש שלושה רכיבים עיקריים במתקפת טרור: אמצעים, מודיעין ומחבלים.
1.
אמצעים הם חומרי הנפץ וכלי הנשק המשמשים את המחבלים. אלה יכולים להיות סכיני מטבח – או רובי סער אוטומטיים. ככל שהם מורכבים וקטלניים יותר כך השגתם מורכבת יותר. אבל אזורים שונים נבדלים בקושי להשיג את אותם אמצעים. במרחב הפוסט־סובייטי, שרוסיה היא חלק ממנו, אמצעים קטלניים קלים יחסית להשגה. למה? יש לכך שלוש סיבות עיקריות.
ראשית, האמריקנים השאירו כמות נכבדה מאוד של ציוד צבאי באפגניסטן כשנסוגו מהמדינה ב־2021. על חלק מהציוד השתלט הטליבאן, וחלק אחר כנראה נמכר בשוק השחור. מאפגניסטן הוא עשוי להיות מוברח למרכז אסיה – ומשם לרוסיה עצמה.
שנית, רוסיה נמצאת במלחמה. ייצור הנשק והתחמושת בה גבר, וכך גם היקף השינוע שלהם ברחבי המדינה. במצב כזה קל לפקיד או למפקד מושחת להעלים כמה ארגזי תחמושת ולמכור אותם בשוק השחור. מי ישים לב להיעלמותם של 50 אלף קליעים בתוך משלוח של מיליון?
שלישית, הפירוק והארגון מחדש של ״כוח וגנר״ כנראה הזרים עוד אמצעי לחימה לשוק השחור. שכירי חרב שלא מרוצים מהשכר החדש שהם מקבלים ממשרד ההגנה, שכירי חרב שהחליטו לפרוש, מלאים סודיים שרוקנו – כולם כנראה הזרימו עוד אמצעים לשוק הנשק הבלתי חוקי ברוסיה.
2.הרכיב השני הוא מודיעין. יש לזהות ולבחור מטרות, לא רק על בסיס האפקט הפסיכולוגי שיהיה במתקפה עליהן, אלא גם בהתחשב בכמה קשה יהיה לפגוע בהן. יש לזהות דרכי גישה, ללמוד את האבטחה ולדעת מראש אם מתוכננים אירועים מיוחדים במטרה, שיכולים להגביר את האפקט הפסיכולוגי. איסוף המודיעין מחייב סיור מקדים ושימוש בנכסים מקומיים – אנשים שמכירים את הסביבה או האתר ויכולים לעזור.ערים גדולות הן זירות נוחות לפעולה לא רק בגלל מגוון המטרות שבהן, אלא גם בשל האלמוניות היחסית של הפעולה בהן. אם אדם בעל חזות זרה יתחיל להסתובב ביישוב הקהילתי שלכם, כנראה תשימו לב. אם תראו את אותו אדם ליד המוזיאון העירוני, כנראה לא תעיפו בו מבט חשדני.
בערים יש גם קהילות מהגרים, שיכולות לספק למחבלים מחסה ומודיעין. הן לא בהכרח עושות זאת בידיעה או ברצון, אך קיומה של קהילת מהגרים גדולה מאפשרת למחבלים בעלי רקע אתני או דתי דומה להיטמע בסביבה. רוסיה היא היעד המרכזי של מהגרי עבודה רבים ממרכז אסיה, ממדינות מוסלמיות כמו אוזבקיסטן, טג׳יקיסטן וקירגיזסטן. אלה מתרכזים בעיקר בערים הגדולות, כמו מוסקבה, שיש בה הזדמנויות רבות לעבודה וכמובן קהילת מהגרים קיימת, שעוזרת למהגרים חדשים להתאקלם.
הרכיב השלישי הוא מחבלים. מילה ניטרלית יותר תהיה אולי ״פעילים״, אך טוב שנזכור על מה אנחנו מדברים. מחבלים חיוניים לפעולה, ודורשים את זמן ההכנה הארוך ביותר. אנשים לא הופכים למחבלים ביום אחד; הם צריכים להיחשף לתכנים קיצוניים, בתהליך שמכשיר אותם פסיכולוגית להפוך למחבלים. אמצעי תקשורת, רשתות חברתיות ומוסדות דת משפיעים על יצירתם של מחבלים. לדוגמה, המדרסות בפקיסטן ובאפגניסטן מחנכות תלמידים רבים על ברכי הפרשנויות הקיצוניות והאלימות ביותר של האסלאם. גם אם הן לא מחמשות בפועל את מחבלי העתיד, הן מייצרות אותם.כדי להגדיל את יעילותם, ארגוני טרור ירצו לאמן את המחבלים או לגייס אנשים שכבר יש להם ניסיון קרבי. מלחמות אזרחים ומלחמות אזוריות הופכות כאן לנכס ארוך־טווח, ומייצרות דלק לאירועי טרור: לוחמים אסלאמיסטים מסוריה ומאפגניסטן הם גם קיצוניים וגם בעלי ניסיון צבאי, ולפיכך הם מועמדים אידיאליים להפוך למחבלים.לחלופין, ארגוני טרור ירצו להכשיר את המחבלים במחנות אימונים בשטחים שבשליטתם, לדוגמה באפגניסטן. הארגון אולי יעבוד עם מדרסות מקומיות, יבחר כמה מתלמידיהם שעברו הקצנה, וייקח אותם להכשרה.
האם המחבלים שאחראים למתקפת הטרור במוסקבה עברו הכשרה באפגניסטן? את זאת עוד נלמד בעתיד. בכל מקרה, חוסר ההצלחה של הטליבאן לדכא את דאעש־ח'וראסאן – הסניף האפגני של ארגון הטרור הנודע לשמצה – אינו מבשר טובות לרוסיה. אם דאעש יצליח להתבסס באפגניסטן, היא תהפוך שוב לאבן שואבת לקיצונים ממרכז אסיה והמזרח התיכון. ממנה הם יוכלו בקלות לחדור למרכז אסיה, לרוסיה, ומשם לאירופה.
