הַחוּט

הַחוּט

 

 

נְנַסֶּה לְדַמְיֵן, כְּמָשָׁל בֶּן זְמַנֵּנוּ,

מִין יֵשׁוּת מֻפְשָׁטָה אֲשֶׁר שְׁמָהּ "בִּטְחוֹנֵנוּ" –

נְדַמֶּה נָא אוֹתָהּ, רַק לְשֵׁם הַנּוֹחוּת,

לְמַשְׂכִּית שַׁבְרִירִית הַתְּלוּיָה בִּקְצֵה חוּט,

אוֹ לְאֵיזֶה דְּבַר עֵרֶךְ יָקָר וְיַקִּיר

הַנִּדְמֶה כְּבַרְזֶל וְתָלוּי עַל הַקִּיר,

אַךְ עָשׂוּי הוּא בְּעֶצֶם מִפַּח וּמִבְּדֹלַח

וְשָׁוֶה כָּךְ-וְכָכָה מִילְיַארְדִּים (בְּדוֹלָר), 

וַאֲבוֹי אִם נַפִּיל וַאֲהָהּ אִם נִשְׁמֹט

כִּי, עַל צַד הַנִּמְשָׁל, הוּא גּוּפִים וּנְשָׁמוֹת.

 

נְדַמְיֵן נָא אוֹתוֹ, מְתֻחְזָק וּמֻנְשָׁם

עַל יְדֵי לוֹחֲמִים הַמּוֹסְרִים אֶת נַפְשָׁם,

מִתְנוֹסֵס כְּמָגֵן, מִתְנוֹצֵץ כַּחֲנִית,

מִתְנוֹדֵד, מִתְנוֹעֵעַ, אַךְ קָם בַּשֵּׁנִית,

וְהוּא סְכוּם חֲלָקָיו – אַךְ בָּרוּר וְגָלוּי

כִּי עַל חוּט מוֹדִיעִין וַאֲוִיר הוּא תָּלוּי,

וְזֶה חוּט לְלֹא חַת, חוּט חָתִיךְ, חוּט בֶּן חַיִל,

שֶׁהִבְטִיחַ לִתְלוֹת וְלִהְיוֹת עָב כְּתַיִל,

וְאָמַר לָנוּ סְמֹךְ, וְאָמַרְנוּ נִסְמֹךְ,

וְהִפְקַדְנוּ נַפְשֵׁנוּ, סְמוּכִים שֶׁיִּתְמֹךְ.

 

וְעַכְשָׁו יַעֲרֹךְ הַמָּשָׁל הֶכֵּרוּת

עִם רְכִיב אֲשֶׁר כְּלָל לֹא הָיָה בְּשֵׁרוּת.

לֹא כְּחוּט בַּמִּרְקָם, לֹא כְּוָו לַמַּשְׂכִּית,

לֹא רִקּוּעַ לַפַּח, לֹא וָלֹא, שׁוּם תַּפְקִיד.

וְגַם זֶה בְּגָלוּי. בְּמֻצְהָר. לֹא בַּסֵּתֶר.

בְּהֶחְלֵט לֹא רָאוּי. בְּהֶחְלֵט לֹא בְּסֵדֶר.

לֹא הָיָה בַּתְּמוּנָה. לֹא גֻּיַּס. לֹא נֻדַּב.

וְנִדְמֶה שֶׁדְּבָרִים הִסְתַּדְּרוּ בִּלְעָדָיו.

אַךְ הַזְּמַן כְּבָר עָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ לָרְכִיב:

הוּא גָּדַל וְצָמַח וְרָבָה וְהִרְחִיב.

 

כָּאן נָשׁוּב וְנִשָּׂא אֶת עֵינֵינוּ לַחוּט,

וְלָעֵת שֶׁהִגִּיעוּ דְּבָרִים עַד מַלְכוּת,

כְּשֶׁהַחוּט, חוּט שָׁנִי וְגַם חוּט מְשֻׁלָּשׁ,

גַּם יָחִיד בַּתַּפְקִיד גַּם עָטוּר וּמְצֻלָּשׁ,

הִתְעַצְבֵּן יוֹם אֶחָד בֵּין הַהַי וְהַטֵּק

וְהוֹדִיעַ בְּקוֹל: בִּמְהֵרָה אֶתְנַתֵּק. 

אֲנִי לֹא מְסָרֵב, רַק מַפְסִיק הִתְנַדְּבוּת,

וְאַתָּה, חָה חָה חָה, בִּטְחוֹנֵנוּ – אָבוּד.

כָּךְ הוֹדִיעַ הַחוּט, הִתְנַדֵּף וְאֵינֶנּוּ,

וְנוֹפֵף לַיֵּשׁוּת אֲשֶׁר שְׁמָהּ בִּטְחוֹנֵנוּ. 

 

נַעֲשָׂה בִּטְחוֹנֵנוּ גַּם שְַחִיף וְגַם שְׁכִיב,

מְבֻצָּר אַךְ בְּלִי חוּט, וְנִזְכַּר: הָרְכִיב!

זֶה שֶׁלֹּא הִסְתַּמַּכְתִּי עָלָיו מִלְּכַתְּחִלָּה,

הֶכְרֵחִי לִי כָּעֵת, אָז מַהֵר וְדָחִילַכּ

יִסְגֹּר הַגְּמָרוֹת בְּלִי לִשְׁקֹל וְלִטְרוֹת,

יְגֻיַּס לְשֵׁרוּת וִימַלֵּא הַשּׁוּרוֹת.

כָּךְ אָמַר בִּטְחוֹנֵנוּ מֻכֶּה וּפָצוּעַ,

וְדָרַשׁ לַעֲבֹר לְתִכְנוּן וּבִצּוּעַ.

כִּי תּוֹרָה אֻמָּנוּת הִיא, חָכְמָה וְעִסּוּק,

אֲבָל שְׁאַר בַּעֲלֵי אֻמָּנוּת כְּבָר גֻּיְּסוּ.

 

כָּל הַנָּ"ל, הַמָּשָׁל שֶׁהָיָה וְנִבְרָא

כְּבָר טִלְטֵל יְחִידִים וְרַבִּים וְחֶבְרָה,

אֲבָל טֶרֶם הִגַּעְנוּ לַפַּנְץ' וְלַקֵּץ',

לְשׁוּרַת הָאַבְּסוּרְד, הַחֻצְפָּה, הַמּוֹקֵשׁ – 

כִּי מִכָּל הַמּוֹחִים עַל הַפְּטוֹר לָרְכִיב,

הַדּוֹרְשִׁים שֶׁיְּחַזְּקֵנוּ כְּאִישׁ אֶת אָחִיו,

מִיהוּ זֶה שֶׁצּוֹוֵחַ, צוֹעֵק וְתוֹבֵעַ,

בְּאָמְרוֹ לְגַלֵּם לְבַדּוֹ אֶת טוֹבֶיהָ

שֶׁל הָאָרֶץ הַזֹּאת שֶׁדָּמָה בִּשְׁפִיכוּת?

כֵּן, הַהוּא שֶׁנִּסְמַךְ וְסָרַח. כֵּן, הַחוּט.