פרנצ'סקה אלבנזה שוב עושה את זממה, מסתירה את שנאתה ליהודים בשפה משפטית ומצדיה אותה באמצעות הכחשה. כן, אם יש משהו אחד שפוגע הדווחית המיוחדת של האו"ם לענייני זכויות אדם במה שמכונים "השטחים הפלסטיניים הכבושים", הרי זה להיחשף כאנטישמית.
לא שזה אי פעם מנע מעורכת הדין הבינלאומית האיטלקייה, שמונתה ב-2022 לתפקיד למשך שלוש שנים, לעשות מעל ומעבר כדי לפגוע בישראל בכל הזדמנות. אך המתקפה האחרונה שלה, בדמות "דו"ח" על המלחמה בעזה, היא שפל חדש.
המסמך, שכותרתו "אנטומיה של רצח עם", עמוס בהערות שוליים לתמיכה בהשערותיו המוטות ובמסקנותיו השגויות. זוהי התנהגות שמתאימה היטב לעולם האקדמיה שממנו מגיעה אלבנזה. הבעיה היא לא בכותרת של העלון השקרי בן 25 העמודים. לא, היא מתאימה לחלוטין לניתוח של האידיאולוגיה הדתית-פוליטית שמאחורי הטבח שביצעו מחבלי חמאס בשמחת תורה.
אבל ביקום האורווליאני של האו"ם, שבו מקבלים בברכה מפריחי תיאוריות קונספירציה על "הלובי היהודי" כמו אלבנזה, טוב זה רע. לפיכך, בעוד שתיאור ה"רצח עם" שבדו"ח למעשה מתאים בדיוק למטרות ולהתנהגות של חמאס, למשכורות למחבלים שמשלמת הרשות הפלסטינית ולכל האסלאמיסטים הנכונים להשמדת המדינה היהודית, הוא מוצג כהוכחה לאשמה הישראלית – לפני ואחרי 7 באוקטובר.
קחו למשל את הקטע הקובע שרצח עם מוגדר כ"כל אחד מהמעשים [המפורטים] שבוצעו מתוך כוונה להשמיד, באופן מלא או חלקי, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית".
המעשים המדוברים מפורטים כ: "הרג חברי הקבוצה; גרימת חבלה גופנית או נפשית חמורה לחברי הקבוצה; פגיעה מכוונת בקבוצה בתנאי חיים שנועדו להביא להרס הפיזי במלואו או בחלקו; הטלת אמצעים שנועדו למנוע לידות בתוך הקבוצה; והעברת ילדי הקבוצה בכוח לקבוצה אחרת".
קשה להמציא תיאור טוב יותר של הפשעים הנתעבים של חמאס לפני, במהלך ואחרי הטבח שביצע בשבת השחורה. הוא השקיע שנים בשיגור רקטות לעבר קהילות יהודיות כדי להביא להשמדתן; חייליו פלשו לדרום ישראל לפני כמעט חצי שנה וטבחו ביותר מאלף יהודים תוך גרימת נזק גופני ונפשי חמור לרבים נוספים; אנשיו חטפו ילדים (ומבוגרים) יהודים, ולאחר מכן העבירו אותם למנהרות הטרור ולבתים של "לא מעורבים" בעזה.
הצעדים שהטיל חמאס "כדי למנוע לידות" כללו בעיקר רצח נשים וילדות, אונס קבוצתי, דקירה, עריפת ראשים או שריפה למוות. הסייג היחיד לסעיף "מניעת לידה" הוא שאותן נקבות שעדיין בשבי נתונות לתקיפות מיניות אלימות, שעלולות לגרום להריונות.
אף אחד מהדברים לעיל לא יכול להיאמר על היחס של ישראל לפלסטינים, למרות מאמציה הטובים ביותר של אלבנזה – והז'רגון הטכני – להציג זאת כך. ובכל זאת, ציור המדינה היהודית כישות בלתי חוקית הוא המיומנות שבזכותה קיבלה את התפקיד באו"ם ואת חותמת הסמכות להפוך בין התוקף למותקף.
אם כבר מדברים על כך, כותבת אלבנזה, "כוונתו של העבריין להשמיד את הקבוצה כולה או חלקה מבדילה בין מעשי רצח עם לפשעים בינלאומיים אחרים". אכן. חמאס מבצע מעשי רצח עם ביהודים מאז הקמתו ב-1987, עם פיגועי התאבדות באוטובוסים ישראלים, קניונים, בתי קפה ובכל מקום עמוס שהוא בחר לקטל מרבי. מסע הדמים שלו ב-7 באוקטובר התאפשר בזכות עשרות שנים של תרגול, תכנון וסיוע חוץ של מיליארדי דולרים. הכסף הוצא על נשק ובניית מבוך תת קרקעי – מתחת לבתי חולים, מסגדים ובתי ספר – במטרה לחסל את ישראל. זה נשמע בדיוק כמו "הכוונה הספציפית" שלפי אלבנזה "עשויה להתבסס על ידי ראיות ישירות, למשל הצהרות של פיקוד עליון או מסמכים רשמיים, או מוסקות מדפוסי התנהגות".
מלבד אמנת חמאס, שהגרסה המעודכנת (2017) שלה טוענת כי "ההתנגדות והג'יהאד לשחרור פלסטין יישארו זכות לגיטימית, חובה וכבוד לכל בני ובנות עמנו ואומה שלנו". מנהיגי הארגון לא רק מסרבים לשחרר את 134 בני הערובה המורעבים והמתעללים הנותרים, אלא נשבעים לחזור על המעשים של 7 באוקטובר "שוב ושוב ושוב".
ואז יש את הנושא של "כוונה עקיפה", שלפי הדו"ח "ניתן להסיק אותה מעובדות או נסיבות, כולל ההקשר הכולל של המעשים או המחדלים, היקף הזוועות, התמקדות שיטתית בקורבנות על סמך השתייכותם לקבוצה מסוימת, ביצוע של 'מעשים אשמים' אחרים המופנים נגד הקבוצה, או חזרה על מעשים הרסניים ומפלים". אלו מתאימים בדיוק לחמאס, במיוחד בכל הנוגע ל"היקף הזוועות" שביצע ב-7 באוקטובר. עם זאת, התיאור שכתבה אלבנזה מוקדשת להפניית אצבע לעבר ישראל.
כן, היא מאשימה ישירות את מדינת היהודים בביצוע רצח עם נגד פלסטינים בכלל, ובמיוחד ברצועת עזה, מאז 7 באוקטובר. היא גם מבטיחה שהיא "מגנה בתוקף את הפשעים שבוצעו על ידי חמאס וארגונים פלסטיניים חמושים אחרים", וקוראת לשחרור החטופים. הסיבה שצוינה להעלמת ה"אירועים" האחרונים הללו בדו"ח היא שהם "חורגים מהתחום הגיאוגרפי של המנדט שלה". אולם האמת היא שלעוינותה למדינת היהודים אין כל גבול.
