1. המהירות
ביום חמישי האחרון, דקות ספורות לפני השעה שש, הגישה היועצת המשפטית לממשלה את "עמדת משיבי הממשלה" בנוגע לצווי הביניים בעתירות חוק הגיוס. מדובר בשאלה לא פשוטה שצפויה להשפיע באורח דרמטי על מאות מוסדות לימוד ישיבתיים ועל רבבות תלמידים ואברכים. בשעה 19:31 כבר שוגרה החלטת שלושת השופטים לכתבים לאחר שסוכמה ביניהם ונחתמה.
מאליה עולה השאלה האם השופטים בכלל התייחסו למה שנאמר בתגובה (על שני חלקיה, ותיכף נתייחס להבדל ביניהם) או שמא היה ברור להם מראש, עוד משלב הדיון המוקדם בעתירות, בדיוק מה ייכתב בצו הביניים. מתברר שאותה מערכת שבה סכסוכים משפטיים קלי ערך על אלפי שקלים בודדים יכולים להיגרר בה שנים, יודעת להיות מאוד יעילה כשהיא מעוניינת בכך. טוב לדעת.
2. ההתעלמות
"תגובת משיבי הממשלה", כפי שכונתה בפי השופטים, התחלקה הפעם לשני חלקים. בחלק הראשון הופיעה התגובה שנוסחה בידי היועצת המשפטית לממשלה, אנשיה ואנשי מחלקת הבג"צים בפרקליטות, כביכול בשמם של כל השרים והמשרדים הרלוונטיים, כולל ראש הממשלה ומשרדו. אולם, לתגובה צורפה גם תשובה נפרדת מטעמו של ראש הממשלה שנוסחה על ידי מזכיר הממשלה, ומכתב אישי מראש הממשלה. בלב התשובה, טיעון משפטי ענייני ובהחלט לא מופרך, בשאלה מה הופך תלמיד ישיבה ל"משתמט". הטענה הפשוטה (שניתן להתווכח עליה, אבל יש בה גם לא מעט היגיון) היא שעצם פקיעת החוק לא הופכת את תלמידי הישיבות למשתמטים, כל עוד צה"ל לא קרא להם להתייצב והם נמנעו מכך. ממילא אין סיבה חוקית לשלול מהם את התקצוב.
היועמ"שית בתגובתה הציבה כמובן עמדה הפוכה, שגם בה יש היגיון, וזה לגיטימי. אולם, בצו הביניים התייחסו השופטים לעמדת היועצת כאילו היא העמדה הבלעדית של "משיבי הממשלה", ולא טרחו לרמוז, אפילו במילה, שהם בכלל קראו את עמדת ראש הממשלה ואת מכתבו. ההתעלמות הבוטה הזו מראש ממשלת ישראל ועמדתו היא, במחילה, אירוע מכוער. הזלזול במי שעומד בראש הרשות המבצעת, והאחריות לניהול ענייני המדינה מונחת על כתפיו, לא מפתיע אבל בהחלט מכעיס ומקומם.
3. ההיסטריה
הזעם על החלטת בג"ץ במגזר החרדי הוא לגיטימי, אך מידת ההיסטריה המובעת בטקסטים שיוצאים מהנהגת המגזר הזה מאז יום חמישי מוגזמת ולעיתים אף מגוחכת. בעיתון "יתד נאמן", למשל, בחרו לשגר איום מרומז בפגיעה שתיגרם לביטחון המדינה ועל הדרך הפגינו זיכרון היסטורי קצר. "לראשונה מאז הקמתה: המדינה מאבדת את זכויותיה בהחזקת תורה ומסכנת את קיומה", נאמר בעמוד השער הדרמטי של העיתון שחולק ביום שישי האחרון. דא עקא שרק לפני שנים ספורות, לאחר פקיעת חוק טל ולפני חקיקת חוק הגיוס, יצא צו ביניים זהה שעצר למשך תקופה את תקציבי הישיבות. האם זכויותיה של מדינת ישראל בשמים נפגעו אז? אין לדעת. מה שבטוח הוא שההחלטה הנוכחית איננה תקדימית.
הרב משה הילל הירש, מי שנחשב לאחד ה"גדולים" הבולטים במגזר החרדי בימים אלו, צוטט אמש כמי שאמר: "מה שקרה בסוף השבוע הוא שביטלו לגמרי את הזכות שלנו ללמוד תורה בארץ ישראל לעת עתה. יש סוג שהם ממש רשעים, שלא אכפת להם בכלל מהשווה בשווה. הם שונאים את הדת. שונאים את התורה. שונאים את הבן תורה. יכול להיות מאוד שנגיע למסירות נפש שנצטרך לעמוד נגדם. וזה עכשיו לא הזמן לפרט״.
ובכן, מי שיקרא את החלטת בג"ץ ישר והפוך לא יצליח למצוא בה שום דבר שפוגע בזכותו של אף יהודי ללמוד תורה. ההחלטה הנוכחית (להבדיל ממה שעשוי לקרות בבג"ץ באמצע מאי) אפילו לא מחייבת את המדינה לגייס אף בחור ישיבה. ייתכן שעצירת התקצוב מצערת ומכעיסה, אבל הפיכת החלטת בג"ץ ל"גזירת שמד" לא מועילה לדיון הציבורי בשום צורה. ייתכן שחלק מהדוברים החרדים מאמינים שהרטוריקה הקיצונית יוצרת מאזן אימה, וכך אולי מסייעת לעמדה החרדית. ממה שאני מתרשם, הרטוריקה הזו בעיקר מעוררת התנגדות וגיחוך, ומקרבת את הרגע שבו גם התומכים של המגזר החרדי בסוגיית הגיוס ישנו את עמדתם.
4. חכו חכו
הדרמה הגדולה בסוגיית חוק הגיוס עוד לפנינו. הכנסת יוצאת ממש בקרוב לפגרה, ובמהלך חודש מאי יתכנס הרכב מורחב של תשעה שופטי בג"ץ לדון בעתירות בנושא הגיוס. בדיון הזה צפויים השופטים לדון בדרישה הבאמת משמעותית בעתירות הגיוס: זו שדורשת מהמדינה להוציא צווי גיוס לרבבות הצעירים החרדים שחייבים בגיוס (מעט יותר מ-60 אלף) ולעשות מה שצריך על מנת לגייס אותם בפועל.
לנוכח הפגרה, הסיכוי לסיים לחוקק איזה שהוא הסדר חוקי, אפילו לתקופת הביניים, הוא אפס. התוצאה היא התנגשות חזיתית הולכת ומתקרבת בין מדינת ישראל ובין המגזר החרדי. ההנהגה החרדית מקווה שהמדינה חוששת מההתנגשות הזו ממש כמוה, אבל היא עלולה לגלות שהמציאות השתנתה, וחלקים נרחבים בציבור הכללי ובמנגנון הציבורי דווקא ששים אלי קרב. כדאי מאוד לחרדים להבין שהמציאות השתנתה ולהיות נכונים לפשרות כואבות, משום שבניגוד לעבר, כלל לא בטוח שמהתנגשות חזיתית הם יצאו כשידם על העליונה.
5. הגיוס
איך זה ייגמר בסוף, כולם יודעים – בעוד חוק, מוצלח יותר או פחות, שייתן לחרדים או לפחות לרובם הגדול מאוד את הפריבילגיה שלא לשרת בצה"ל ולא להיות חלק מההגנה על עם ישראל בארצו. זה ייגמר כך פשוט משום שלאיש אין כיום את היכולת לגייס את מרבית בני המגזר החרדי לצה"ל, זו משימה קשה מדי. החרדים יודעים את זה, ובונים על זה.
אבל גם אם החוק יחוקק, בניגוד לעבר האווירה הציבורית כלפי החרדים כבר לא תשוב להיות סלחנית. לחברה הישראלית נמאס. לא יכול להיות שקבוצה גדלה והולכת לא שותפה בנטל הבסיסי ביותר של החזקת הקיום היהודי בארץ. זה בלתי נתפס ובסוף יתנקם בחרדים עצמם. גם אם הם ינצחו בקרב הזה, והם ינצחו, מחיר הניצחון יהיה כבד מאוד.
במקום זעקות "געוואלד", ראוי שהנהגת הציבור החרדי תתחיל בחשבון נפש, וקודם כל תשאל את עצמה האם ההתבדלות, הסגירות וההסתמכות הכלכלית והביטחונית על החברה הישראלית הכללית הן בנות קיימא, או שהסידור הנוח כל כך שאליו הם התרגלו עומד להתפוצץ על הראש של כולנו. בסוף, אם השינוי לא יבוא בהסכמה הוא יקרה בצורה שתפגע בכולנו, אבל בראש ובראשונה במגזר החרדי.
