אחרי פגרת פורים קצרה מדור "העולם נגדנו" חוזר במהדורה מסיתה במיוחד. ונפתח בחדשות החמות של השבוע.
-
השיבה לשיפא
הכותרת הראשית באתר ה-BBC הבוקר (ב') התייחסה לסיום הפעולה של צה"ל בבית החולים שיפא, שבמהלכה נהרגו ונעצרו מאות מחבלי חמאס שזרמו בחזרה למתחם עם יציאת החיילים הישראלים בסבב הקודם. אף שכעת הוכח מעל לכל ספק שבית החולים אכן שימש בסיס לטרור – ומיד חזר להיות בסיס אחרי שצה"ל עזב אותו – בכל זאת ישנם גופי תקשורת שנאמנותם הראויה להערכה לאידיאלים האנטי-ישראליים שלהם מעוררת בהם חובה להמשיך ולקיים את הנרטיב גם כשכבר ברור לחלוטין שהוא שקרי. כך, הכותרת האשית הייתה פשוט "בית חולים עזתי בחורבות לאחר פשיטה ישראלית בת שבועיים", תחת תמונה גדולה של מבנה בית החולים כשהוא חרב עד היסו- אה, סליחה, כשהוא נראה כמו זירת מלחמה, אך בהחלט עומד על תילו.
בשולי הדברים, נראה שבכל זאת זז משהו בעקבות הפשיטה השנייה והמשמעות המבצעית של קיומה הממושך. לכן, בעוד הכתבה נפתחת במשפט רווי מירכאות שמתרחק בבירור מהדיווח הישראלי – "לפי צה"ל, חיילים 'הרגו מחבלים' ומצאו 'כמות גדולה של כלי נשק ומסמכי מודיעין' באזור" – בכל זאת היא אכן נפתחת לחלוטין מהזווית הישראלית, כאשר הגינוי וההכחשה החמאסיים מגיעים מהר – אבל איכשהו עם פחות פאנץ' מאשר בעבר. אולי בכל זאת אפילו ב-BBC רואים בסוף קצת מציאות.
-
הצדקת חמאס 1: מסית חדש
במדור הקודם הרחבנו כאן רבות על עמוד הדעות המוטה ולעיתים גם מסית של הניו-יורק טיימס, אך מאמר אורח שפורסם שם היום, בדיוק בזמן ל-1 באפריל, לוקח את המוניטין הזה לגבהים חדשים של אנטי-ישראליות והצדקת טרור. דעה שכתב טארק בקוני, המוגדר כ"ראש רשת המדיניות הפלסטינית", נשאה את הכותרת "מדוע פתרון שתי המדינות איננו פתרון כלל". אך לפני שאתם פוצחים בצהלות על כך שאפילו פעילים פלסטינים מבינים את הסכנה שבהקמת מדינה פלסטינית, תנוחו – למעשה הוא אומר הפוך.
המאמר הוא כולו הסתה שקרית ובוטה נגד "משטר האפרטהייד" של ישראל. הוא טוען שבמשך עשורים ישראל מפעילה "אלימות אקספנציוניסטית" שהולכת ומסלימה במטרה לשלוט בכל השטח מהים לירדן, מסתמכת על מנהיגים פלסטיניים מושחתים ש"ישתפו פעולה עם הכיבוש" כדי לדכא את עמם ולמעשה מאשים אותנו בכל פשע עלי אדמות ומציג את הפלסטינים כמבקשי חירות ושלום מדוכאים – נרטיב חמאס קומפלט.
ניכר עד כמה מדובר בתעמולה חמאסית מההתייחסות הזו של בקוני ל-7 באוקטובר: "לרוב פלסטין נותרה מחוץ לאג'נדה הבינלאומית עד שיהודים ישראלים נהרגו ב-7 באוקטובר. העובדה שישראל ובנות בריתה לא היו מוכנות לכל סוג של אתגר לשלטון הישראלי מדגישה עד כמה הפלסטינים היו בלתי נראים וכמה הדיכוי שלהם נראה בר קיימא בזירה הבינלאומית". מבינים? הטבח האכזר שביצעו מחבלי חמאס ואזרחי עזה ב-7 באוקטובר (שמצוין כאן בצורה המכובסת ביותר כ"אתגר לשלטון") רק מדגיש כמה ישראל דיכאה את חמאס.
אגב, זו לא הפעם הראשונה שבקוני מפרסם תעמולת טרור בטיימס – ב-10 ביולי 2023 הוא פרסם טור שמבכה את מותם של מחבלים בפעולה של צה"ל בג'נין – ומהלל את מעשי הטרור נגד יהודים. אם לצטט מאמר שפרסם אתר CAMERA בנושא: "שתי פסקאות לאחר קריאתו לאמפתיה, ושוב לאורך הטקסט, בקוני מתייחס לאלימות קטלנית נגד אזרחים יהודים לא כמקור לדמעות בקרב נשים, ילדים וזקנים ישראלים. מבחינתו לא מדובר בפשע מלחמה, החרפת הסכסוך או בעיה כלשהי. לא ולא. מבחינתו זוהי 'התנגדות' שניתן להבין, לקבל, או כפי שעולה מתולדות הביטוי – לתמוך בה בכל לב".
-
הצדקת טרור 2: בקוני מכה שנית
חכו, עוד לא סיימנו עם תעמולת חמאס וגם לא עם מר בקוני. "מהו חמאס האמיתי", תוהה כותרתה של כתבת עומק בת 6,000 מילים שפורסמה השבוע ב"גרדיאן" הבריטי. בין המרואיינים המרכזיים בטקסט: אותו טארק בקוני, שמוצג כ"חוקר פלסטיני" מתון על אף שכפי שהצגנו רק לפני רגע, הוא עוסק בלהצדיק טרור ולהטיח אישומי שווא מכוערים בממשלה הישראלית. אך בכתבה שנעדר בה לחלוטין הצד הישראלי המתון, מרוב שהוא אנטי-ישראלי ופרו-חמאס, בקוני עושה לנו כאן שירות כשהוא מסביר שפשוט אי אפשר להבדיל בין חמאס לפלסטינים משום שהפלסטינים ברובם הגדול תומכים בחמאס – ולכן, למעשה ימשיכו לתמוך במאבק אלים גם אם חמאס יושמד במלחמה. "ישנה נטייה להציג את המלחמה כישראל נגד חמאס במקום ישראל נגד הפלסטינים, שמציבה את חמאס מחוץ לפלסטינים. יש כאן חוסר יכולת להציג את מה שמניע את הפלסטינים". כפיים, בן-גביר לא היה אומר את זה טוב יותר.
הכתבה מלאה בשקרים, חצאי-אמיתות, נרטיבים מסולפים והתעלמות מוחלטת מהזווית הישראלית. כך למשל פסקה מרכזית טוענת שחמאס הוקם ב-1987 על רקע "האינתיפאדה הראשונה, ההתקוממות העממית הפלסטינית שהוצתה כאשר משאית ישראלית הרגה ארבעה עובדים פלסטינים במחנה הפליטים ג'באליה בעזה".
או למשל העובדה שהכתבה נפתחת עם ריאיון עם איש השמאל וממתווכי עסקת שליט גרשון בסקין, שעד ל-7 באוקטובר המשיך להיות בקשר עם אנשי חמאס, על אף שאין לו שום עמדה משמעותית בפוליטיקה הישראלית וללא כל מומחה ישראלי אמריקני אחר שיציג את חמאס כפי שרואים את חמאס מי שאינם עיוורים, טיפשים או אנטישמים – ארגון טרור אכזר שמעוניין בהשמדת ישראל. במקום זה לייפר מציג את המחנה "הנגדי וההטרוגני יותר המורכב מאקדמיים ואנשי מכוני מחקר, רבים מהם פלסטינים", שרואים את חמאס "כשחקן פוליטי מורכב שמפולג בין נטיות קיצוניות ומתונות".
הלאה והלאה זה ממשיך. כפי שכותבים בביקורת ב-HonestReporting, "לקוראים נאמר שהשייח' אחמד יאסין היה 'המנהיג הרוחני' של הארגון וכי הוא היה 'מזערי ובעל קול רך'. אבל לקוראים לא נאמר שיסין כינה את פיגועי ההתאבדות 'חובה דתית' ותכנן פיגועי טרור. הקוראים מקבלים את דעתו של עזאם תמימי, שמתואר רק כ'מחבר' של ספר על חמאס, אבל לקוראים לא נאמר שהגדרה מדויקת יותר של תמימי היא תומך חמאס שטען פעם שפיגועי ההתאבדות הפלסטיניים הם למען 'מטרה נעלה' ושהוא גם היה מבצע פיגוע התאבדות לו 'הייתה לי ההזדמנות'".
