בתורת המשא ומתן ישנו מושג שנקרא BATNA, קיצור של Best alternative to negotiated agreement או בעברית, "החלופה הטובה ביותר להסכם". תחשבו שאתם חייבים לקנות תפוחים כדי להכין עוגה בערב חג, יש לכם מעט זמן ורק חנות אחת פתוחה. אם בעל החנות ידע שאין לכם אלטרנטיבה אלא לקנות את התפוחים שלו, מן הסתם ייתן לכם מחיר מפולפל ולא תהיה לכם יכולת לעשות דבר בכדי לשפר את עמדתכם. המושג הזה, פשוט כל כך ועם זאת חמקמק ולא מובן לרבים, עומד מאחורי הכישלונות הנפוצים של מדינאים שנוקטים בפייסנות מול תוקפנות של יריבים. בשלהי שנות השלושים היטלר לא היה מעוניין באמת במלחמה מול בריטניה וצרפת, למשל, אולם הבין שיריבו העיקרי, ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין, פוחד מהסלמה יותר ממנו. צ'מברלין חשש מהסלמה כזו, דרך אגב, לא משום שהיה נאיבי, כפי שהוא מוצג לפעמים בחלק מהספרים, אלא מפני שלשיטתו הצבא הבריטי לא היה מוכן למלחמה. מכל מקום הפחד הבריטי מהסלמה גרם להיטלר לחשוב שאין לצ'מברלין אלטרנטיבה להסדר עם גרמניה, ולכן הרשה לעצמו למתוח את החבל יותר ויותר – עד שפקע.
בכדי להיווכח בנכונותו של עיקרון ה-BATNA, לא צריך ללכת אחורה עד למלחמת העולם השנייה. בלבנון של ימינו אין אף סיעה שמעוניינת באמת במלחמת אזרחים. אולם חיזבאללה פוחד ממלחמה כזו פחות מהנוצרים. מכיוון שנסראללה יודע שאין ליריביו אלטרנטיבה של מלחמה, הוא הרשה לעצמו להשתלט על המדינה בפועל ולגרור אותה לעברי פי פחת, ובכל פעם שיריביו ניסו לעצור אותו איים במלחמת אזרחים, והללו התקפלו. גם אנחנו, כמובן, לא נקיים מהכשל הזה: תמיד תהיתי מה עלה בדעתם של אנשי השמאל והמרכז שטענו שאין לישראל אלטרנטיבה להסדר קבע עם הפלסטינים, שהרי בלעדיו תהפוך למדינה דו-לאומית, מדינת אפרטהייד או חזון אפוקליפטי אחר. כי אם הדבר אכן כך, אין לישראל BATNA ולפלסטינים אין באמת סיבה להגיע עמה להסדר במחיר נסבל. לא עדיף לחכות שתתחסל מעצמה?
אולם המצב מסתבך אפילו יותר בגלל עיקרון שאפשר לכנות "ה-BATNA הסמויה מן העין". אם נחזור למשל הראשון שלנו, המוכר אולי עשוי לחשוב שלקונה אין ברירה אלא לקנות את התפוחים שלו, אולם בשלב כלשהו הקונה עלול להתעצבן עד כדי כך שיוותר על הרכישה ועל הכנת העוגה. כך גם במדינאות. היטלר משך את החבל עם הבריטים עד כדי כך, שלא הייתה אפילו לצ'מברלין ברירה אלא לצאת למלחמת עולם, וגם הפלסטינים טעו מרות בחושבם שיוכלו לנצל את אהבת השקט שלנו עד בלי די. כלומר, ברגע שאתה משדר שאין לך BATNA, היריב עשוי להתפתות להתגרות בך יותר ויותר, רק כדי להיתקל ב-BATNA סמויה שתוביל את שני הצדדים לעימות קולוסאלי. מסיבה זו, אלו שמנסים להימנע מהסלמה ומלחמה בכל מחיר, עלולים דווקא לזרז את בואן בלי להתכונן לכך די הצורך.
לאסונו של העולם המערבי, זה בדיוק הכשל הרודף את מדיניות ממשלו של הנשיא ג'ו ביידן. אם יש דרך לתאר את המדיניות הזאת, הרי שהיא בצמד המילים "פחד מהסלמה". אומנם, הממשל קורא היטב את המפה. הוא מבין שאיראן, רוסיה וסין מאיימות, ביחד ולחוד, על הסדר הליברלי ועל ההגמוניה העולמית האמריקנית, ושישראל, אוקראינה וטייוואן בהתאמה עומדות בקו החזית מול שלושתן. ממשל ביידן לא מוכן לוותר על המאחזים הללו, ולכן סיפק סיוע לאוקראינה וישראל לאחר הפלישה הרוסית ו-7 באוקטובר, בהתאמה. אולם הפחד של הממשל מהסלמה מונע ממנו לסייע לבעלות הברית שלו לנצח באמת. אוקראינה מקבלת נשק, אבל לא כלים שיאפשרו לה לתקוף בעומק רוסיה או חס וחלילה להכריע את המלחמה לטובתה. אסור לספק לה כלים כאלו, אליבא דביידן, מחשש להסלמה גרעינית. גם את ישראל מנסה ארצות הברית לבלום כאשר היא כבר קרובה לסוף הדרך בעזה, וכן למנוע ממנה לתקוף בלבנון, מחשש להסלמה אזורית. מאותה סיבה האמריקנים גם לא מגיבים להתגרויות הסיניות בים הדרומי, מזהירים את טייוואן מ"צעדים פרובוקטיביים" שיובילו להסלמה, ולא נוקטים צעדים של ממש נגד האיום החות'י על נתיבי השיט. דא עקא, שיריבי ארצות הברית מבינים שהפחד של ביידן מהסלמה כל כך גדול, עד שאין לו BATNA ואפשר להתגרות בו עד בלי די. באיזו שלב, הם עלולים לטעות בחישוב, לעבור קו אדום סמוי גם אצל הממשל האמריקני הזהיר, ולגרור את המערכת הבינלאומית כולה למלחמה גלובלית. כמאמרו של וינסטון צ'רצ'יל, מי שממיט על עצמו חרפה בכדי להימנע ממלחמה, עלול לקבל חרפה ומלחמה גם יחד.
