הדבר המפתיע ביותר ב"סולם גנבים" הוא שהספר הזה נכתב בידי רב. אם לא הייתי יודע זאת – אין שום סיכוי שהייתי מנחש שהדבר אפשרי, בהתחשב בירידה המדויקת לפרטי פרטים של נבכי מחשבותיהם והתנהגויותיהם של בני משפחת פשע דרום תל־אביבית שקורותיה הם תורף הסיפור שלפנינו, ושתיאור מעשיהם בבית, בשולחן השבת, בזמן גלגול הסיגריה או בעת גביית הפרוטקשן, מלווה את כל עמודיו.
זהו ספר הפרוזה באורך מלא השלישי של אנגלמן, והוא הטוב והבשל מהם. אפשר למצוא בו גם סיפור אנושי שקשה להישאר אדישים מולו, גם חלקים מותחים ועוצרי נשימה, רגעי שיא ושפל אנושי לצד רגעי אושר והתעלות, וכל אלה מוגשים בפורמט ספרותי משובח המשלב שני משלבים לשוניים שונים באופן מרשים – שפת המחבר הגבוהה והרהוטה, לצד שפת הפשע שאותה דוברים רבים מגיבורי הספר, ואשר מושמת בפיהם באופן אמין לחלוטין מחד, אך נקי ומותאם גם לקוראיו הנאמנים של אנגלמן מאידך. ההצלחה לכתוב על עולם הפשע ללא הנחות ולהשאיר את הספר נקי מגסויות ומסיפורים בלתי הולמים, מעוררת השתאות.
הסיפור עצמו מגולל את קורותיה של משפחת פשע משכונת התקווה, ובעיקר את סיפורו של בן הזקונים, יודה, שאמו נשבעה בלידתו שלא ייכנס ל"עסקי המשפחה". מתברר שלא כל כך פשוט להימלט מהחיים שאתה מוסלל אליהם, ודאי כשאתה נולד למשפחה שבה לכל אחד מבני הבית יש תפקיד בעסק המשפחתי – העסק עלול לרדוף אחריך גם אם תעשה ככל יכולתך לברוח ממנו. בסיפור בן ארבע מערכות, הנפרש על פני כמה עשרות שנים, ייחשף הקורא לעלילות חייו המפותלים של יודה, המנסה לברוח מעברו וממערבולת הפשע, אך נתקל בהם שוב ושוב לאורך השנים.
קשה מאוד לכתוב על הסיפור בלי לתת ספוילרים, וזאת מכיוון שהוא רב תהפוכות, וגם אם לרגעים נדמה שהוא הולך ומשתלב אל תוך אחד הז'אנרים הספרותיים הנודעים של "מסע הגיבור" או "עלייתו ונפילתו של גיבור", בתוך מספר עמודים נגלה הפתעה חדשה שתטרוף בפנינו את הקלפים. זהו ספר שבו הקורא נהנה מצד אחד מבישול איטי וארוך של הדמויות, שאותן נדמה בסוף הסיפור שאנחנו כבר מכירים היטב, ומצד שני מקצב אירועים והפתעות שלא היה מבייש אף מותחן. השילוב הזה הופך את חוויית הקריאה למהנה במיוחד.
כבר בספריו הקודמים של אנגלמן הבחנתי בעובדה שכל הדמויות שלו מעוררות חיבה. כלל הדמויות לאורך הספרים היו מורכבות ולא פלקטיות, ועל אף שהוצגו הצדדים החיוביים יותר שלהם, זה נעשה בלי לרדד את הסיפור. היכולת לחוש אמפתיה לדמויות רבות רק הופכת את הקריאה למושכת יותר. נדמה שב"סולם גנבים" הפך המנהג הזה לקשה יותר לביצוע – הפיכת משפחה שלמה שעוסקת בפרוטקשן, סמים ושאר מרעין בישין למעוררת חיבה היא מלאכה קשה אך מבוצעת ביד אמן, וקשה שלא למצוא את נקודות הטוב וההזדהות עם משפחת טייב.
אורכו של הספר, כמעט 400 עמודים, עלול להבהיל חלק מהקוראים – וחבל. אני מציע להחזיק מעמד לפחות עד לתום המערכה הראשונה, ומשוכנע שמי שיעשה זאת יישאר לקרוא את דברי ימיה של משפחת טייב עד לעמוד האחרון.
סולם גנבים ליאור אנגלמן / כנרת זמורה דביר / 400 עמ
