עשר שנים חלפו להן מאז שהשמאל ניסה לסגור את מקור ראשון, ונראה שדבר לא השתנה. הימין לא למד דבר והשמאל לא שכח דבר. על המוקד נמצאים עתה ערוץ 14 ופורום קהלת. הפסקת התרומות לקהלת היא תוצאה של מסע חרמות שעברו התורם ומשפחתו בארה"ב, שאותו ניהלו אנשי שמאל, "ישראלים מודאגים" המתגוררים בחו"ל, המחכים "שבועז יגמור את הקולג'" בכדי לשוב ארצה.
אבל, חייבים לומר שהשמאל התקדם בצעדי ענק מבחינה הומנית מאז שלנין קבע שעם יריב פוליטי לא מתווכחים, יריב פוליטי מחסלים. כיום השמאל כבר לא הורג אנשים, לפחות לא באופן ישיר, כמו פעם. יש יוצאים מן הכלל הדורשים טיפול ממוקד, כמו בנימין נתניהו, אבל זהו מקרה קיצון שלא הותיר לשמאל כל ברירה אלא לשוב לסורו.
המסע נגד ערוץ 14 הוא המשך למסע המוצלח לסגירת ערוץ 7 שנוהל מאמצע שנות ה־90, ולכן אין להקל ראש ביכולות השמאל לסתום פיות. יש לציין כי בזמן שהשמיע השמאל טענות נגד שידורי תחנת הרדיו מאונייה שעגנה בלב ים, שידרה ספינת השלום של אייבי נתן ממלון דן בתל־אביב.
המלחמה של השמאל נגד הגופים הללו נובעת מהסכנה הנשקפת מהמשך קיומם. האיום הנשקף מערוץ 14 הוא על ההגמוניה התקשורתית, ומפורום קהלת הוא על השליטה בבירוקרטיה בישראל, כפי שהיא מתבטאת בסבוטאז' שמבצעים פקידים במדיניות הממשלה.
על השליטה התקשורתית של השמאל אין צורך להכביר מלים, ואפשר רק להזכיר כי הדבר הראשון שעליו השתלט לנין ב"מהפכת אוקטובר" היה מערכת עיתון "פראבדה". השליטה על התקשורת, ובאמצעותה על תעמולה, קודמת לתפיסת הצבא וכל גוף שלטוני אחר.
שליטת השמאל בבירוקרטיה בישראל – שאותה כאמור מאתגר פורום קהלת – היא פרי תכנית ארוכת טווח של הקומוניסטים, אשר נטוותה עוד בטרם הוקמה המדינה. זאת על פי תיאורה של לאה מירון בספרה "כוכב אדום בדגל כחול לבן – יחסה של התנועה הקומוניסטית בארץ לציונות ולמפעל הציוני בתקופת היישוב ועם קום המדינה" (הוצאת מאגנס).
בפרק "'בלי חירות ומק"י': המאבק לצבירת עוצמה פוליטית וציבורית", כותבת מירון ש"התנועה הקומוניסטית העריכה כי האקדמיה עתידה לרכוש לעצמה מעמד בכורה במדינה… ההנחה הרווחת בתנועה קבעה כי בחפשה לה בסיס תמיכה ציבורי… עליה להתמקד במיוחד במגזר האקדמי… האינטליגנציה תישא כבעבר… מעמד מחנך המוביל מצע חברתי, ומטמיע ערכים רעיוניים וערכיים בציבור הישראלי… שצריך לחנך גאולוגים חדשים, כימאים, פיזיקאים…".
הקומוניסטים ראו גם במערכת החינוך יעד חשוב לכיבוש: "תפקיד חשוב ונעלה מוטל על ארגון הסטודנט: החינוך הפוליטי־הלאומי של הציבור. לא ייתכן בית ספר גבוה ללא במה לברור שאלות השעה, לברור בעיות מדיניות עקרוניות…כך יפלס ציבור הסטודנטים נתיב לדמוקרטיה אמיתית ולחיים ציבוריים אמיתיים".
יש לדעת כי בשעה שהגו הקומוניסטים תכנית זו, אשר יצאה לפועל בצורה פנטסטית, "האווירה הציבורית הכללית שאפיינה את היישוב… הוקיעה את המשתייכים לתנועה הקומוניסטית וחתרה לנידויים". הוקעה ונידוי הם האמצעים שצאצאיה האידאולוגיים של התנועה הקומוניסטית השכילו להוציא אל מחוץ למחנה את פורום קהלת, עד שתורמים נרתעים מכל זיקה אליו.
וכאן מקבלות המלים של אלתרמן, עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא, משמעות המבטאת את חדלונו של הימין במאבק על השלטון במדינה – המחשבה כי השלטון מסתכם בהצבעה ביום הבוחר, תוך הזנחה פושעת של תחומי השפעה ושליטה אחרים וחשובים לא פחות.
גורלו של "ערוץ 14" תלוי בשינוי בהרגלי הצפייה של מצביעי המחנה הלאומי. אם חברי המחנה יתלכדו מאחוריו ויזנחו את ערוצי השמאל, יתקיים הכתוב במגילת אסתר, “וְאִישׁ לֹא עָמַד בִּפְנֵיהֶם”.
