לא ניתן לשנאה להוביל: מול הכאוס והאלימות בהפגנות – אסור לשתוק

אני זוכרת שבתקופת הרפורמה המשפטית הייתי יושבת מול המחשב, ונדהמת בכל יום, לפעמים כמה פעמים ביום, מההידרדרות המהירה אליה נסחפנו כעם, ומעוד ועוד גבולות אדומים שנחצים בשיח ובמעשה.

ביחד עם חברים ושותפים לדרך, מימין ומשמאל, ניסינו בכל כוחנו לעצור את ההידרדרות. פעלנו להשגת הסכמה רחבה, לקידום מתווים שונים ולהנכחת הקול שמבקש אחדות על פני מחלוקת.

לצערי הרב, נכשלנו כישלון חרוץ.

מוראות הימים הנוראים שעברו על כולנו מאז, האבדות הכבדות, הזוועה והצער, החזירו את רובנו להבנה הבסיסית – עם ישראל הוא עם אחד, ואסור לפגוע באחדותו. אבל לצערנו, יש קבוצה קטנה, קולנית ומתוקצבת הרבה יותר מכפי חלקה בעם, שכנראה לא הפנימה את הלקח הזה לאשורו, ומוכנה לסכן את כולנו ב"מלחמות קודש" מדומיינות ומומצאות.

שלא נטעה, מה שהתרחש בימים האחרונים בירושלים; החל מהפלישה של קבוצות מפגינים מאורגנות אל תוך שכונה חרדית צפופה במטרה להתעמת, דרך מפגין שהכה במקל קבוצת חרדים, הניסיון לפרוץ מעגלי אבטחה בכנסת ולעלות על הפרלמנט, הניסיון לפרוץ מעגלי אבטחה סביב בית ראש הממשלה, הבערת המדורות, השימוש המאיים בלפידים, זריקת לפיד על שוטר (!!) ושכיבה מתחת למכת"זית – כל אלו הם קודם כל מחדל חמור מאוד של השב"כ והמשטרה.

כשהשב"כ והמשטרה מחליטים לעצור הפגנות או לפזר אותן, הם יודעים בדיוק איך. כולל סיכול של הגעת המפגינים לאזור ההפגנה, הסטת אוטובוסים מנתיבם, מעצרים ופרקטיקות נוספות.

המראות שראינו השבוע אינם הפגנה לגיטימית העומדת בגבולות החוק, וטוב עשה ראש השב"כ כשהוציא הודעה מטעמו המחדדת את ההבדל בין מחאה לגיטימית לבין חציית קווים המובילה אל מחוזות האלימות והכאוס. הפגנות ומחאות הן לגיטימיות. אבל וונדליזם, שיבוש קבוע של הסדר הציבורי, פגיעה באזרחים אחרים ובוודאי ניסיון לפגוע במוסדות ציבור ושלטון הם מחוץ לתחום.

יחד עם זאת, לא נכון להטיל את האחריות רק על גורמי הביטחון. מחובתם לפעול בנחישות, אבל החברה הישראלית כולה; 95 אחוז מהעם שמסכימים על 95 אחוז מהנושאים, ימין ושמאל, שמהווים כאן את הרוב הציוני שרוצה לחיות ביחד ומאמין שאנחנו יכולים לנצח כל אתגר, בתנאי שאנחנו עומדים מולו מאוחדים – הרוב הזה צריך להשמיע קול ברור ואיתן ולומר ברצינות ובתוקף: עד כאן!

לא ניתן שיקרעו אותנו שוב מבפנים

לא ניתן שייקחו סיכונים על גבינו

לא ניתן לשנאה להוביל

לא נשב שוב ברכבת שאתם נוהגים בה בפראות ובערלות לב ובטיפשות, היישר אל התהום

מופקרים, נמאסתם!!

ואת הקול הזה קשה מאוד להשמיע. גם לי. בקושי בקושי המילים הללו יוצאות תחת ידי, אחרי ימים של זעזוע. ודמעות. וחוסר שינה.

למה זה כל כך קשה? כי אסור להסלים את המצב. אסור לסייע לתכניות שטניות של מוחות מנוולים, ששואפות חלילה לראות מלחמת יהודים ברחובות, דם שנשפך ונפגעים. אסור באיסור חמור לעשות כל מעשה, אפילו בעל הפוטנציאל הקל ביותר, שעלול להגביר את האלימות.

אבל –

גם אסור לשתוק ולנרמל את התופעות הללו, משום שלצערנו למדנו שאם לא נציב אמירה מוסרית וערכית מול ההתלהמות האלימה וחסרת המעצורים שאנו חווים בימים האחרונים, היא לא תיעלם מעצמה.

אז מה עושים?

ראשית, יש לפעול כעם, ולא כמחנה. עם ישראל צריך להציב ביחד גבול לקומץ הקיצוני שמנסה לסחוף את העם אל עבר אסון.

שנית, בשלב זה צריך לעשות את המקסימום על מנת שלא להוציא עוד אנשים לרחובות ובכך להגביר את סכנת החיכוך והפגיעה. למרות הצער והכאב, כרגע צריך להמשיך ולשבת בבית ולהפעיל לחץ על כוחות האחדות בעם ועל זרועות הביטחון, שיתמודדו עם הקומץ האלים שהתבלבל.

לכן, אני קוראת מכאן לכל שותפיי למפעלי האחדות, שעבדנו בהם ללא לאות ובהתנדבות מלאה בתקופת הרפורמה, לכל המאמינים בהסכמה רחבה, לכל מי שמאמין שלא זו הדרך להוביל לשינוי, ולכל מי שדואג לדמוקרטיה הישראלית – אסור לשתוק בעת הזאת.

מחובתנו להציב גבול מוסרי וערכי ברור. קו אדום בוהק. עד כאן.

הבהירו שההפגנות האלימות אינן על דעתכם, התנערו מהן, גנו אותן; ברשתות, בתקשורת ובשיחות עם מקבלי החלטות.

כך עשו, וטוב עשו, גדעון סער, בני גנץ וחילי טרופר, לצד בצלאל סמטריץ ושמחה רוטמן (וסליחה אם פספסתי מישהו). כך לא עשו, לצערי הרב, יותר מדי אישי ציבור אחרים. עוד לא מאוחר לתקן.

מי שלא יציב גבול זה בהווה, לא יוכל לטעון להנהגה בעתיד, לא יוכל לבקש הגנה מהציבור בשם "כללי המשחק הדמוקרטי" ולא יוכל לטעון בזכותן של הסכמות רחבות.

ומילה אחרונה, לקומץ המפגינים ולמשלחיהם:

ראשית, אתם מסכנים אותנו. את המדינה שלנו ואת הלוחמים שלנו. לא עולה על הדעת שהמשטרה והשב"כ יצטרכו לעסוק בכם, במקום בהתמודדות עם עומס האירועים הביטחוניים הקשים. לא עולה על הדעת שראש השב"כ יצטרך לעזוב דיון בנושא החטופים, על מנת להגיע לבית ראש הממשלה. לא עולה על הדעת שבמקום להתעסק בהצהרות המלחמה מסוריה ואיראן, ראש הממשלה יצטרך להתעסק עם האבטחה שלו. לא עולה על הדעת שאתם מעניקים רגעים של נחת לאויב שלנו, שמסקר את ההפגנות. פשוט לא עולה על הדעת.

שנית, המטרה אף פעם לא מקדשת את האמצעי. האמצעי הוא חלק מהמטרה. זה הפירוש של אמירתו של מהטמה גנדי: "היה השינוי שאתה רוצה לראות בעולמך". אם אתם לא מסוגלים לשמור על כללי המשחק הדמוקרטי, אל תטענו בשם הדמוקרטיה. אם אתם לא מסוגלים לשמור על גבולות החוק, אל תפגינו בשמו. ואם אתם לא מסוגלים לראות את האינטרס הכללי של עם ישראל, שכרגע הוא לצערי ברף התחתון שלו – פשוט לשרוד – אל תבואו לדבר בשמנו!