"מסכת תהום" הוא ספר די מדובר כבר מרגע צאתו, בעיקר סביב הפן הפנטסטי שלו. הוא מזוּוָג ל"חרשתא", רומן המכשפות היהודי של יהודית קגן, שהופיע במקביל ויצא כמוהו מתוך חבורת שוחרי הפנטזיה היהודית "שעטנז". ובאמת הוא מגיע עם גיבוריו, התַנאים בדור שלאחר החורבן, אל מחוזות פנטסטיים ומאגיים.
אבל צדק ייעשה עם הספר ועם קוראי הספרות ה"רגילה", אם רכיבי הפנטזיה והמאגיה יועמדו על מקומם הנכון בו, כמשניים. זהו רומן היסטורי, וההיסטוריה שלו היא בחלקה היסטוריה של הרעיונות, גם רעיונות אי־רציונליים. סמוך לסופו הספר אכן שוקע בפנטזיה, וגורר את גיבוריו התנאים למעשים שלא ייעשו. זה מסעיר, אבל החוויה עמוקה יותר דווקא קודם, כשהרומן עוד מאפשר לקורא להאמין שכך היו הדברים באמת.
כי אכן, הימים שלאחר החורבן, ימים שדמותה של היהדות התעצבה בהם מתוך מאבק ומחלוקת, קמים כאן לתחייה ביצירת סיפורת נמרצת, הממעטת בתיאורים ובהסברים ומצליחה לצייר רוח זמן באמצעות פעולה ושיחה. יצירה המשחזרת הוויה בלשון מודרנית, שהיא הישג בפני עצמו: לכתוב את חז"ל בלי לשון חז"ל, אך בלי תחושת אנכרוניזם.
תקופת המשנה והתלמוד היא כר בלתי נדלה ליצירה ספרותית ואומנותית. דווקא משום שספרות חז"ל מגלה טפח היסטורי ומכסה טפחיים, יכול הסופר, אם הוא גם תלמיד חכם, להשלים פערי ידע בכוח דמיונו והגיונו. זו תקופת הציר בגיבוש היהדות כפי שהיא מוכרת לנו. תקופה שאהבה לתעד את עצמה בסיפורים ואגדות דווקא. הספרות העברית המודרנית בקושי מגרדת את קצהָ.
איל חיות־מן, בעל "מסכת תהום", מיטיב להדגים מה יכול לחולל צירוף בין החומר שמספקת התקופה ההיא ובין כותב יסודי ומוכשר. הוא בחר לספרו תנא שהוא גם אנטי־תנא, מי ששנה ופרש וכונה "אחֵר", מי שנכנס לפרדס ולא יצא בשלום, אלישע בן אבויה. "מסכת תהום" מתרחשת בימי נעוריו, בעודו תלמידו של רבי אליעזר בן הורקנוס – ומובטחים לנו ספרי המשך.
אבל כבר בספר הזה אלישע מתרוצץ בין העולמות. הוא טועם מחוכמת יוון וגם מתורת הנסתר היהודית בת הזמן. הוא נקלע למאבקים שבין בית שמאי לבית הלל, וגם למאבק פנימי בביתו שלו, בית שמאי. הוא מתמנה בחשאי לכוהן גדול – חלק ממאמץ שהמחבר מייחס לבית שמאי לשמור על גחלת המקדש גם באין מקדש – והוא מתוודע לאפשרות שהכוח שמרימו אל השגותיו הרוחניות הוא דווקא כוח הטומאה והתהום.
לב הצלחתו של חיות־מן מצוי בסוגיות הללו, שבאות הרבה לפני כפירתו של בן אבויה. ברגע ההיסטורי ההוא טמון הפוטנציאל הרוחני, וגם המאגי והפנטסטי, שהוא הצליח לפתח. במקום שבו כוחות רוחניים מתגלמים בטקסים מדוקדקים; בזמן שבו אפשר עוד לאחוז בקצה אדרתו של המקדש הנעדר; בקטגוריות הטומאה והטהרה, המשנות מהויות ומצבים על פי הגדרה רוחנית, ומזמינות, עם קצת דמיון, מגע עם עולמות דֶמוניים.
הכותב הנכון מצא את הדמות הנכונה כדי לשחרר לחלל הספרות שמץ ממרבץ כביר של אנרגיה רוחנית המצוי תחת ידינו, במקורות שלנו.
מסכת תהום
איל חיות־מן
זמורה, 2024 ,381 עמ'
