הנשיא ביידן כועס, מאוד כועס. "אני שבור לב וזועם", אמר השבוע בעקבות התקרית שבה נהרגו בשוגג שבעה מתנדבים של ארגון הסיוע ההומניטרי "המטבח המרכזי העולמי" (WCK). "הם היו אמיצים, לא אנוכיים. הם סיפקו מזון לאזרחים רעבים בעיצומה של מלחמה. המוות שלהם הוא טרגדיה", אמר ביידן, ודרש מישראל לנהל את חקירת התקרית במהירות, למצוא את האחראים ולהציג את הממצאים בפומבי.
אין פלא שהוא זועם. מבחינתו זוהי הוכחה נוספת לכך שישראל אינה עושה כל שביכולתה כדי לספק את הסיוע ההומניטרי הנדרש לתושבי הרצועה. לא רק שהיא לא מספקת את ההגנה הדרושה למי שמנסים להעניק את הסיוע, היא גם מביכה את ארה"ב פעם אחר פעם באותה נקודה בדיוק – העזרה ההומניטרית.
בישראל מיהרו להודות בטעות. ראש הממשלה התנצל פומבית, הרמטכ"ל הגדיר את האירוע "טעות חמורה" והבטיח להשלים את תחקיר התקרית בתוך ימים. הגדיל לעשות נשיא המדינה יצחק הרצוג שהתקשר אישית לחוזה אנדרס, השף הידוען העומד בראש WCK, והביע את צערו העמוק על מותם הטרגי של אנשי הצוות.
אכן טרגי, וישראל מן הסתם תעשה הכול כדי שזה לא יקרה שוב, אבל צריך להבין שזה יכול לקרות שוב. האינטרס החמאסי לא השתנה: לסינוואר ואנשיו יש עניין מובהק לשלוט באופן מוחלט בחלוקת המזון ברצועה. במצב זה עלולות בכל רגע להיווצר מצבים שבהם חיילי צה"ל ימצאו עצמם נכנסים למלכודות יזומות או כאלה שנוצרו תוך כדי תנועה. התקרית המדוברת אירעה בעת העברת מזון מחוף עזה, באמצעות משאיות ובליווי רכבים משוריינים, להאנגר המזון בדיר אל־בלח.
על פי הדיווח הצה"לי, בשטח נצפה מחבל חמוש. אחת השאלות שיעלו בתחקיר היא האם המחבל נס לתוך ההאנגר כדי להימלט מהאש הצה"לית. או שמלכתחילה היה מדובר במלכודת מתוכננת מראש, שנועדה לגרום לצה"ל לירות על רכבי הליווי של ארגון ה־WCK שיצאו מצידו השני של ההאנגר, מתוך הנחה שהמחבל נמצא בתוך אחד הרכבים. כל זאת כדי לייצר תקרית אסטרטגית, שתגרום להרג של עובדי הסיוע ותכניס את ישראל למערכת לחצים בינלאומית, שתכליתה להביא להפסקת אש ללא עסקת חטופים. מורכב, כבר אמרנו?
באיראן קוראים לנקמה, אבל סימון המטרות על ראשיהם של בכירי צה"ל בשלטים שהופצו ברחבי טהרן מבטא כנראה משאלת לב יותר מאשר יכולת
למורכבות הזו יש רבדים נוספים. נכון לעכשיו, ישראל תלויה ב־WCK כדי להבטיח חלוקת מזון בפועל ברחבי עזה. מה שמוסיף למבוכה הוא תיאור הארגון כידידותי לישראל, בין השאר בעקבות מעורבותו בחלוקת מזון למפונים בישראל אחרי טבח 7 באוקטובר. אבל הידידות הזו, מתברר, אינה חד־משמעית. ב־17 במרץ צייץ הנשיא ביידן ברשת X ברכה לרגל יום פטריק הקדוש, וכתב בפשטות שהוא מאמין ב"מחר טוב יותר". אבל חוזה אנדרס, שארגונו כבר היה אז עמוק בתהליך של כניסה לעזה בתיאום עם ישראל, לקח את זה למקום ספציפי מאוד: "אני מכבד ומעריך אותך", הגיב לציוץ של ביידן, "אבל כשאתה מדבר על 'מחר טוב יותר' כדאי שתתחיל לדרוש מנתניהו להפסיק להרוג ילדים ולטרגט מתנדבי עזרה הומניטרית ועיתונאים! קרא להפסקת אש מיידית ולשחרור בני ערובה משני הצדדים!".
האם אנדרס היה מרשה לעצמו להתבטא באופן דומה על חמאס? ברור שלא. האינטרס המקורי של הארגון היה לקנות לעצמו אחיזה בעזה, שככל הנראה לא יכולה לקרות בלי הסכמה של חמאס. בדיעבד אנו יודעים שעוד לפני הציוץ של ביידן ועוד לפני קידום רעיון המזח הצף בחודש שעבר, היו אנדרס וארגונו בעיצומן של ההכנות להקמת מסדרון ימי לעזה.
איך אנחנו יודעים? בזכות הדלפת ענק מהרשות הפלסטינית ברמאללה ל"ערביק פוסט". מתברר שעוד לפני שהאמריקנים חשבו על רעיון המזח הצף מול חופי עזה, WCK כבר ערך מחקר מעמיק בנושא. כפי שנכתב כאן לפני שבועיים, התברר כי לחמאס ולעיריית עזה אין סמכות לאשר את הקמת המזח, אלא רק לרשות הפלסטינית, שנעתרה לא בחפץ לב. התוצאה: WCK קיבל את ההיתר הדרוש, אך ברש"פ דאגו להדליף את העניין. הסיפור הפך לעסיסי יותר לאחר שהתברר כי הארגון חבר לחברת בנייה עזתית הנשלטת בידי חמאס, בהמלצת הקטארים, כדי להוציא את תוכניתו לפועל.
מדוע פנה אנדרס לקטארים? כפי שהוזכר כאן, הקשר בין קטאר ל־WCK הולך אחורה, לשנת 2021. כשהטליבאן השתלט על אפגניסטן וביידן עמד בפני שוקת שבורה, היו אלה הקטארים שהעמידו רכבת אווירית של פליטים מאפגניסטן לדוחא. וכאשר הפליטים הגיעו לדוחא, אנדרס ואנשיו הם שדאגו להאכיל אותם. כמה חודשים לאחר מכן הודיעה השגרירות הקטארית על תרומת ארוחות רמדאן לאלפי משפחות מוסלמיות בארה"ב באמצעות הארגון. השף ושגריר קטאר בוושינגטון אף נפגשו פנים אל פנים, והנציחו את המפגש בסרטון שעד היום מסתובב ברשת.
בין הנשיא ביידן לחוזה אנדרס יש היכרות אישית. מנקודת מבטו של ביידן, ה־WCK עשה עבודה חשובה ביותר בשנים האחרונות. אנשיו היו הראשונים להתייצב בהאיטי; בתקופת הקורונה הכין הארגון מיליוני ארוחות לאמריקנים; הוא מספק אלפי ארוחות ביום באוקראינה ובאפריקה, והוא כלי חשוב של מדיניות החוץ האמריקאית. השאלה היא מדוע ארגון שהיה צריך לקבל מלכתחילה את אישור ישראל כדי להיכנס, מוצא את דרכו לעזה דרך קטאר.
שכנות מעיקה
"ישראל תתחרט", הבטיח השבוע עלי חמינאי, בעקבות חיסולו של מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה בסוריה ובלבנון, מוחמד רזא זאהדי. ברחבי טהרן נתלו שלטים עם תמונותיהם של שר הביטחון יואב גלנט ובכירי צה"ל – בהם הרמטכ"ל הרצי הלוי, סגנו אמיר ברעם, מפקד חיל האוויר תומר בר ומפקד חיל הים דוד סער סלמה – עם סימני מטרה על פניהם.
בחודשים האחרונים יוחסו לישראל כמה וכמה חיסולים בביירות ובדמשק. הרשימה כוללת בכירים במשמרות המהפכה ובחיזבאללה; הבולטים שבהם הם רזי מוסאווי, שחוסל לאור היום בביתו בדמשק, וסאלח אל־ערורי שחוסל במשרדו בביירות. לשניים מצטרפת שורה ארוכה של אישים בדרגים נמוכים יותר, שחוסלו מהאוויר במהלך נסיעה במכוניתם. ישראל אומנם לא לקחה אחריות על החיסולים, אבל לאיש בטהרן, בביירות או בדמשק אין ספק מי עומד מאחוריהם. התחושה היא כי מאז 7 באוקטובר, בניסיון להשיב לעצמה את ההרתעה, החליטה ישראל להוריד את הכפפות ולשדר מסר, בעיקר לטהרן, כי לאיש אין חסינות.
השאלה כעת היא מהן ההשלכות הפוטנציאליות של החיסול, והאם תבוא נקמה איראנית. השבוע הוחלט בישראל להעלות את הכוננות האווירית על כל צרה שלא תבוא. בטהרן קוראים כאמור לנקמה, אבל סימון המטרות על ראשיהם של בכירי צה"ל מבטא כנראה משאלת לב יותר מאשר יכולת. איראן וחיזבאללה לא נקמו עד היום את נקמת עימאד מורנייה, רמטכ"ל חיזבאללה, ואת נקמת קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס. בהיעדר יכולת ממשית מדברים בטהרן על "סבלנות אסטרטגית".
רוב הפעולות שהאיראנים נקטו עד היום היו ניסיונות לפגוע בריכוזי תיירים ישראלים, בעיקר בטורקיה ובקפריסין. דוגמה טובה לכך היא ההוראה החד־משמעית שניתנה אשתקד לישראלים ששהו בטורקיה, להישאר בחדריהם במלון או להתפנות הביתה. השנה לא צפויה נהירה ישראלית לטורקיה עקב המשבר ביחסים, אבל פסח כבר מתדפק בדלת, והמקומות המועדים הם קפריסין, תאילנד ואולי גם באקו. האם האיראנים ינסו להשבית את שמחת החג באחד מהמקומות הללו, או שמא יפתיעו ביעד אחר? מה שבטוח הוא שמערכת הביטחון תהיה מתוחה עד קצות העצבים בפסח הזה.
בדיון על משמעויות חיסולו של זאהדי יש להתייחס למרכיב נוסף שפוסחים עליו לרוב, והוא שאלת יחסי האמון בין המשטר הסורי למשטר האיראני, במיוחד בכל הנוגע לנוכחות משמרות המהפכה בסוריה. החיסולים מייצרים אווירה של חשדנות ואי אמון גוברים והולכים בין משמרות המהפכה למשטר הסורי, ובדמשק כבר מעדיפים נוכחות פחותה שלהם. אם בשנותיה הראשונות של מלחמת האזרחים בסוריה היה משטר אסד תלוי בעזרה האיראנית והרוסית להישרדותו, בשנים האחרונות אופי התלות הזו השתנה. כעת, יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, וזאת מסיבות רבות שחלקן קשורות בעסקים שהאיראנים פתחו בסוריה. על פי מקורות, הנוכחות האיראנית בדמשק מכבידה בעיקר על תהליך ההתקרבות הסורית למדינות המפרץ, ואף יוצרת מתח ביחסים בין דמשק לטהרן. נוכחותם של בכירי משמרות המהפכה מעיקה על בשאר אסד, שכן בגללם עיר הבירה שלו מותקפת ומופצצת פעם אחר פעם דווקא בלב אזורי היוקרה שלה.
בביירות, שם נפוץ הלך מחשבה קונספירטיבי במיוחד, טוענים שלמודיעין הסורי, שמעולם לא אהב את הנוכחות האיראנית, יש שלוחות בביירות, בגדד ואירביל. אותן שלוחות לא רק עוקבות אחרי אנשי משמרות המהפכה, אלא גם דואגות לטפטף מידע ל"אוזניים ציוניות", התורם לחיסולי בכירי חיזבאללה וחמאס שסוריה מרגישה קצת פחות נוח ובקרבתם.
הדוגמה הבולטת ביותר למתח הזה הוא מי שקדם לזאהדי בתפקיד, הגנרל ג'ואד ע'פארי, ש"גורש, הוגלה או נאלץ לסיים את תפקידו בסוריה", תלוי את מי שואלים. ע'פארי היה ידוע בכינויו "הקצב מחלב", ובצפון סוריה שמחו מאוד כשעזב. גם השבוע, אגב, נרשמה שם שמחה גדולה כשהמקומיים גילו ש"זאהדי הפך לקבב", כלשונם.
במקרה של ע'פארי, לדברי המקורות, המתח בינו ובין מארחיו נוצר לאחר שהוא ביקש מנציגי הצבא הרוסי בסוריה להעביר חיילים ונכסים לשטחי המחנות האיראניים, כדי למנוע מישראל להפציץ אותם. הרוסים השיבו לע'פארי שהדרך למנוע את ההפצצות הישראליות היא להעביר את המחנות לשליטה רוסית מוחלטת. בארמון בדמשק לא אהבו את ההתנהלות שלו.
כך לפי גרסה אחת, אך יש גם גרסה נוספת, מעניינת הרבה יותר. לפיה, הקש ששבר את גב הארמון היה הניסיון של הבכיר האיראני, בניגוד לעמדה הסורית, להוביל מיליציות פרו־שיעיות לתקיפת מטרות ישראליות ואמריקניות, תוך סיכון המשטר והפרת הריבונות הסורית. במסגרת הניסיון הזה הוא הציב כוחות והעביר נשק ותחמושת ליעדים לא מורשים, וכמעט גרם להתלקחות אזורית עם הכוחות האמריקניים.
הסיפור התרחש אומנם ב־2021, אבל הוא מהדהד את האירועים שהתרחשו לפני שבועות אחדים, שבהם נהרגו שלושה חיילים אמריקנים ו־34 נפצעו מתקיפת כטב"ם איראני בצפון־מזרח ירדן, סמוך לגבול עם סוריה. הנשיא ביידן האשים את המיליציות הפרו־איראניות הפועלות בעיראק ובסוריה בחסות משמרות המהפכה. הוא הבטיח לעשות סדר, אבל בפועל העניק למשמרות המהפכה מספיק זמן להתפנות מסוריה לפני שהכוחות יצאו לנקות את השטח. הכול במטרה למנוע חיכוך שיוביל להתלקחות מלחמה אזורית. ארה"ב טרחה להתנער השבוע מאחריות לחיסולו של זאהדי בדמשק, לאחר שהאיראנים טענו שהיא שותפה של ישראל ולכן גם היא אחראית.
ובאשר לעיתוי החיסול, רדיו פארדה, התחנה הפרסית של רדיו ליברטי, דיווח השבוע כי זאהדי, מפקד הכוחות האיראניים בסוריה ובלבנון ובעל קשרים קרובים ועמוקים עם מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, ערך בשבועות האחרונים ביקורים חשאיים בלבנון. במהלכם סייר במערך המנהרות של חיזבאללה ונפגש עם בכירים בחמאס ובג'יהאד האסלאמי, עם בכירים במיליציות הפרו־איראניות בעיראק ואף עם החות'ים בתימן. על פי הדיווח, באותן פגישות נכח גם דובר הזרוע הצבאית של חמאס, אבו־עוביידה. הדיווח הזה מתקשר לדיווח על הפגישות שערך מזכ"ל הג'יהאד האסלאמי זיאד נחאלה באיראן, במקביל להגעתו של איסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס, לטהרן, במטרה לתאם בין הארגונים את המשך המלחמה בעזה.
