כאשר יספרו יום אחד את סיפורן של הבחירות לנשיאות 2024, לא מאוד תשנה השאלה האם רוברט קנדי ג'וניור הופיע על פתקי ההצבעה במדינות רפובליקניות "אדומות" כמו דרום קרוליינה, או דמוקרטיות "כחולות" כמו קליפורניה. השאלה החשובה תהיה האם הוא התמודד במדינות סגלגלות כמו אריזונה, ג'ורג'יה, מישיגן, נבדה, ויסקונסין ופנסילבניה.
בהתחשב בסיקור התקשורתי הנרחב שקנדי קיבל עד היום, אולי תופתעו לשמוע שעד כה אושרה ההופעה שלו על רק על פתקי ההצבעה ביוטה הרפובליקנית. אך הארגון "אמריקן וליוז 2024" התומך בקנדי אמר שהוא אסף מספיק חתימות מצביעים – תנאי סף להתמודדות בבחירות – כדי להופיע גם באריזונה, מישיגן, ג'ורג'יה ודרום קרוליינה.
היו כמה שמועות שטענו שקנדי ינסה לזכות במועמדות המפלגה הליברטריאנית לנשיאות וכך לקבל גישה נרחבת לקלפיות ברחבי ארה"ב, אך זו תהיה ברית מוזרה. לא תפגשו הרבה ליברטריאנים שיסכימו שהיו צריכים לשפוט את האחים קוק (תורמים מרכזיים לתנועות שמרניות וליברטריאניות) כפושעי מלחמה בבית הדין הבינלאומי בהאג, או שמשוועים לחוק שיעניש את מי שיטיל ספק בשינויי אקלים, כפי שקנדי אמר בעבר. קנדי גם טען שהפרקליטות צריכה לדאוג לסגירת מכוני מחקר שמרניים ידועים משום שהם "דוברים של תעשיית הנפט".
אם קנדי יצליח לזכות במועמדות המפלגה, הוא ככל הנראה יהיה הליברטריאן הכי פחות ליברטריאני אי פעם. ואכן, ההתלהבות המועטה שהייתה סביבו בחוגים האלו נעלמה בעקבות החלטתו לבחור בניקול שנהן, פילנטרופית מעמק הסיליקון, כמועמדתו לסגנית הנשיא.
לכן קנדי יצטרך לעבור מדינה-מדינה במאמץ להופיע על פתקי ההצבעה. באריזונה מועמדים נדרשים לאסוף 43 אלף חתימות מצביעים; בג'ורג'יה רק 7,500 ובמישיגן 12 אלף. הקמפיין של ביידן, הוועידה הדמוקרטית הלאומית ומפלגות דמוקרטיות מקומיות במדינות הסגולות הולכים ומתנהגים כאילו הם רואים בקנדי איום משמעותי, וייתכן שינסו למנוע ממנו להשיג את החתימות. אך בשלב הזה נראה שמאמציו של קנדי יצליחו לפחות בשלושת המדינות החיוניות הללו.
הסיפור בנבדה קצת יותר מסובך. על הנייר, לקנדי כבר יש די חתימות – 10,095 – כדי להופיע על פתקי ההצבעה. אך זה רק מספיק כדי להציג את קנדי כמועמד, ללא שנהן כסגניתו. מזכיר המדינה של נבדה אומר שהעתירות של מועמדים עצמאים חייבות לכלול את שמות המועמדים לנשיאות וכן לסגן הנשיא כדי להיות תקפות. מה שהכעיס במיוחד בכירים בקמפיין של קנדי זה שהם בדקו עם מזכיר המדינה בנובמבר ונאמר להם – כנראה בטעות – שאין צורך בשמו של המועמד לסגנות.
בפנסילבניה מועמד עצמאי צריך רק 5,000 חתימות עד 1 באוגוסט, ובוויסקונסין מועמד עצמאי צריך רק 2,000 חתימות עד 6 באוגוסט. לא תהיה לקנדי בעיה להגיע לרף הזה.
באשר לצפון קרוליינה (שקמפיין של ביידן מתייחס אליה כמדינה מתנדנדת; אני סקפטי), זו אחת מחמש מדינות שבהן הקמפיין של קנדי מתנהל תחת הדגל של מפלגת "אנו, אנשי ארה"ב" החדשה מאחר שתהליך הגישה לקלפי למפלגות דורש פחות חתימות מאשר עבור מועמדים עצמאיים. בצפון קרוליינה, קנדי ותומכיו חייבים לאסוף 13,865 חתימות מבוחרים רשומים ומוסמכים עד ל-17 במאי; הקמפיין של קנדי אומר שהוא אסף יותר מ-23 אלף, ליתר ביטחון.
ללא איזו קריסה מוחלטת, כמו זיוף חתימות, קנדי יופיע על פתקי ההצבעה ברוב או בכל המדינות המתנדנדות ב-2024. אך לאיזה מועמד, ג'ו ביידן או דונלד טראמפ, יש יותר ממה לחשוש ממועמדותו של קנדי?
במבט ראשון נראה כאילו קנדי יפגע יותר בטראמפ, שכן הוא יפצל את הצבעת המתנגדים לממשל ויפנה לבוחרים שרק רוצים שינוי בפוליטיקה הלאומית. אולם עד כה נראה שקנדי פוגע יותר בביידן. והבחירה בעורכת דין מעמק הסיליקון המזוהה עם השמאל שבעבר גם הייתה תורמת רבות למפלגה הדמוקרטית, גורמת למועמדות של קנדי-שנהאן להיראות כאופציה אטרקטיבית יותר עבור מצביעים חסרי רצון משמאל, לא מימין.
לא פלא שלדמוקרטים יש פלאשבקים לראלף ניידר, שזכה במספר קטן אך מכריע של קולות דמוקרטיים בשנת 2000, וג'יל סטיין שעשתה את אותו הדבר בשנת 2016. אי אפשר להאשים את הדמוקרטים שחוששים שקנדי יוכל לשחק תפקיד דומה השנה.
