במונולוג ביום שישי, במהלך תוכנית האקטואליה "אופירה ולווינסון" של ערוץ 12, אימו של אחד מ-133 בני הערובה שעדיין בעזה קראה לבנימין נתניהו להתפטר. "אדוני ראש הממשלה, נגמר לך הזמן", אמרה עינב צנגאוקר, שבנה בן ה-24 נחטף ב-7 באוקטובר על ידי מחבלי חמאס. "אתה לא מחזיר את מתן; אתה לא מקבל את עסקת שחרור החטופים שעל הפרק. לך הביתה". היא המשיכה ואמרה: "אני אמצא מישהו אחראי מספיק כדי להחזיר אותו ואת בני הערובה האחרים למשפחותיהם… נגמרה לי הסבלנות, אני מזמינה אותך לזוז הצידה. אתה סתם יושב ומבזבז זמן וחבל".
צנגאוקר מביע את המסר הזה בתדירות גוברת וקשה שלא להצטמרר ממה שעובר עליה ועל שאר המשפחות ההרוסות בחצי השנה האחרונה. אבל מאיפה הם מביאים את הרעיון שיש "עסקה על השולחן" שנמנעת על ידי נתניהו? ומה הם מתארים לעצמם שיקרה אם הוא היה "זז הצידה"?
האם הם באמת מאמינים שמנהיג אחר או ממשלה אחרת יגרום לחמאס לרכך את עמדתו? האם הם לא יכולים לראות שכל סדק בשריון החברתי של ישראל מסייע לחזק את עקשנות המחבלים?
ישראל, בראשות נתניהו, הסכימה בנובמבר להפסקת אש ולשחרור של שלושה מחבלים על כל חטוף המוחזק בעזה. העסקה, בתיווך קטאר ומצרים, התרחשה במהלך שבוע. זה היה נמשך אם חמאס לא היה מפר את ההסכם על ידי סירובו לספק רשימה של הנשים והילדים הנותרים בשבי ומבעיר את ישראל במטחי רקטות.
בתגובה, צבא ההגנה לישראל חידש את הלחימה ב-1 בדצמבר. פחות משלושה שבועות לאחר מכן הציע נתניהו הפסקה נוספת של שבוע בלחימה וסיוע הומניטרי נוסף לעזה, בתמורה ל-40 בני ערובה, כולל כל הנשים, הילדים, הקשישים והגברים הזקוקים לטיפול רפואי דחוף.
חמאס דחה את ההצעה. הוא גם דחה את הצעתה של ישראל (זאת אומרת, של נתניהו) בסוף ינואר להפסקה של חודשיים בלחימה, שחרור מספר לא מבוטל של טרוריסטים פלסטינים והעברת יחיא סינוואר ומנהיגי חמאס אחרים לחו"ל, בתמורה לשאר החטופים.
ואז הגיע פברואר, כשנשיא ארה"ב ג'ו ביידן אמר לכתבים שהסכם "הפסקת אש" הוא עניין של כמה ימים. אבל בחמאס חשבו אחרת.
לקראת סוף מרץ הסכים נתניהו להשהות את פעולות צה"ל למשך שישה שבועות ולשחרר כ-700 אסירים פלסטינים, רבים מהם עם דם על הידיים, בתמורה ל-40 בני ערובה. חמאס סירב גם לזה – יום לאחר שארה"ב אפשרה את העברת ההחלטה האנטי-ישראלית של מועצת הביטחון של האו"ם.
מה שמביא אותנו לאפריל. לאחר שמשלחת ישראלית ביקרה בקהיר ביום שלישי שעבר, במאמץ נוסף להגיע לעסקת שחרור בני ערובה, חזר ראש חמאס איסמעיל הנייה על תנאיו ההזויים.
"אנו מחויבים לדרישותינו: הפסקת אש קבועה, נסיגה מקיפה ומוחלטת של האויב אל מחוץ לרצועת עזה, החזרת כל העקורים לבתיהם, מתן כל הסיוע הדרוש לעמנו בעזה, שיקום הרצועה, הסרת המצור והשגת עסקת חילופי שבויים מכובדת", אמר ביום רביעי, במהלך נאום בטלוויזיה לציון חג השנאה האנטי-ישראלי השנתי – יום אל-קודס (ירושלים).
היום (א'), נתניהו הסכים לסבב שיחות נוסף במצרים – שלא הולך להצליח מכיוון שהעסקה היחידה המקובלת על חמאס היא תבוסת מדינת היהודים.
לעינב צנגאוקר יש סיבה טובה להיכנס לפאניקה. כך גם לגבי קרוביהם של כל שבוי ושבוי בציפורני הרוצחים והאנסים של חמאס והג'יהאד האסלאמי. אין אדם במדינה שאדיש לסבלם. נתניהו אינו יוצא מן הכלל.
עם זאת, מוטלת עליו משימה שדורשת עצבים מפלדה: לחימה בכוחות הרשע תוך ניסיון להתפשר איתם. רוב המשפחות מודעות היטב לכך שהדאגה בחברה הישראלית לחיי החטופים הפכה את הלחימה למורכבת יותר עבור צה"ל והדרג המדיני כאחד.
חייבים לעזור לצה"ל ולממשלה לעשות את עבודתם – למען בני הערובה ועתיד המדינה – ללא כל סוג של לחץ שמחזיק את סינוואר חי ובועט.
