במשך 16 דקות עמד אתמול (א') הרמטכ״ל רב אלוף הרצי הלוי וסיכם את חצי השנה הראשונה של מלחמת חרבות ברזל.
הוא נגע כמעט בכל רובד שקשור למלחמה ומי שהקשיב לו במשך הדקות הארוכות, לא יכול היה שלא לחוש בחוסר נוחות בנוגע לאחד הפרקים המשמעותיים בנאום שלו – מחיר העסקה והתעדוף שלה על פני הכרעת ארגון הטרור שביצע טבח נורא, אנס, רצח, חטף ומחזיק עד היום בשבי 133 חטופים ושבויים.
במקביל, באותו היום הוא החליט להוציא את אוגדה 98 מחאן יונס, וכתוצאה מכך נמצאת כרגע ברצועת עזה כמות החיילים הקטנה ביותר מאז תחילת המלחמה – סדר גודל של בט״ש שגרתי בגבול רגוע יחסית.
״כרמטכ"ל, אני חש באופן אישי אחריות להשיב אותם, וכך חשים גם שאר מפקדי צה"ל וחייליו. את המשא ומתן הזה צריך לעשות באחריות ובהקפדה ואת פרטיו להשאיר בחדרים הנכונים״, פתח הלוי את פרק החטופים באמירה מאוד אישית, כמי שאשם במחדל הנורא הזה. אבל הוא גם הוסיף אמירות שבצד השני בטח שמחים לשמוע: ״צה"ל חזק מספיק כדי שמדינת ישראל תדע לשלם מחירים למען השבת בניה ובנותיה". במילים פשוטות, הרמטכ״ל כביכול אמר, 'אני בעד לשחרר מחבלים כבדים בעסקה וזה בדיוק מה שסינוואר מבקש'.
"צה"ל ידע לעמוד גם במחיר לא פשוט וידע גם לחזור ולהילחם בעוצמה״, הבטיח הרמטכ"ל, כאילו מערכת הביטחון לא השתמשה באותן המילים כששחררה אלף מחבלים תמורת גלעד שליט ובראשם הארכי-טרוריסט יחיא סינוואר. צריך להגיד בקול רם: זה הניצחון הכי גדול של סינוואר. זה היה היעד המרכזי שלו, ואתמול הוא שמע מהרמטכ״ל בדיוק את מה שהוא רצה לשמוע.
״השבת החטופים היא דחופה וחשובה ושעון הזמן שלה שונה משעון הזמן של המטרות האחרות״, סיכם הלוי את פרק דעתו בנושא החטופים והעסקה. שלא תבינו לא נכון, עמדתו של הרמטכ״ל היא קריטית להתנהלות מערכת הביטחון והדרג המדיני. רמטכ״ל הוא לא עוד קול בנושא כזה. אבל בפועל, הרמטכ״ל שנכשל בהגנה על תושבי העוטף – עומד מול מצלמה ומכתיב את המענה לכישלון שלו. לא בטוח בכלל שיש לו את המנדט לעשות את זה.
הרצי הלוי הציב בנאום שלו גם שני יעדים שלא הושגו – חיסול הנהגת חמאס והחזרת החטופים. הוא הביא את צה״ל למלחמה שבה הושגו טכנית 85 אחוז מיעדיה. הוא הרס את רצועת עזה והשאיר שני מקומות אחרונים שיש לטפל בהם – מחנות המרכז ורפיח. והוא חיסל את הנהגת הארגון והשאיר שלושה אחרונים לפני סיום המשימה. הוא הצליח לשחרר יותר מ-100 חטופים יחד עם הדרג המדיני בעסקה חשובה ובמבצעים שבהם הוחזרו חטופים וגופות חטופים.
אך המשימה לא הושלמה ואתמול הלוי עצר לרגע לארגן את המרחב. רק דבר אחד קטן הוא שכח להביא – אלטרנטיבה להמשך המלחמה. מצד אחד, הרמטכ"ל לא מוכן ללכת למבצע עצים במקומות בהם מוחזקים החטופים מחשש שייהרגו, ובצדק, ומצד שני בוא צידד לאורך כל המלחמה בעמדה לפיה עסקה עם תנאי לעצירת המלחמה היא קו אדום. אתמול נדמה כי הקו האדום שלו נסדק והפך לצבע אחר.
הבעיה הגדולה היא שהוא לא הניח על השולחן משהו באמצע, כלומר פעולה צבאית שלא תוביל להרג החטופים ומשהו שלא עוצר את המלחמה, וזה כישלון של מצביא. עכשיו נשאלת השאלה מה תהיה עמדת השאר ולאן נלך בימים הקרובים. האם אנחנו בדרך לכניעה ועסקה רעה או שאולי יש כאן את אותה אלטרנטיבה שאני מצביע על חסרונה? האם בחדרי חדרים תוכננה כזו ותישלף כשפן מהכובע או שאולי אני מעריך נכון ואין לצה״ל יכולת לסיים את המלחמה ללא עצירה שלה ועם השגת היעד של השבת החטופים?
