1. הודעת הפרקליטות על הכוונה לבטל את הסכם עד המדינה עם מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, שלמה פילבר, נוסחה כנהוג באופן עמום. על פי ההודעה, ההסכם בוטל לאחר שבפני היועמ"שית ופרקליט המדינה הונחה "תשתית ראייתית המלמדת על הפרת הסכם עד המדינה מצידו". במה הופר ההסכם? עד כמה הוא הופר? והאם מדובר בכזו הפרה שמצדיקה צעד חריג שכזה? תשובות לשאלות הללו לא ניתן למצוא בהודעה הלקונית שפורסמה הערב מטעמה של הפרקליטות, ולכן ניתן רק לשער מה הטריד את הפרקליטות כל כך והביא אותה לבטל את ההסכם.
2. עדותו של פילבר בבית המשפט המחוזי היתה אירוע מעט משונה. פילבר התעקש מצד אחד שלא עשה שום דבר פסול, ומצד שני השתדל מאוד למלא אחרי הסכם עד המדינה עליו חתם. למעשה, בכל הנוגע ללב העדות, פגישת ההנחיה עליה סיפר בחקירה הראשית, ובה לכאורה קיבל מנתניהו הוראה לדאוג לענייניו העסקיים של שאול אלוביץ' בשני נושאים (אישור המיזוג ותעריפי "השוק הסיטונאי") המשיך פילבר להתעקש שזו התרחשה. פילבר טען שכך היה, וסירב לסגת מהעדות בנושא הזה, גם לאחר שסנגורו של נתניהו הוכיח לו באותות ובמופתים, תוך הצלבת נתוני יומנו של ראש הממשלה עם מחקרי התקשורת שהמשטרה בעצמה ביצעה למכשירו של פילבר, כי הפגישה לא יכלה להתרחש בזמן שננקב בכתב האישום. אכן, בחלקים אחרים של העדות פילבר כן ניסה לגמד את המשמעות של הפעולות שביצע, אבל הקפיד לאשר עובדתית שמה שאמר בחקירה שלאחר חתימת הסכם עד המדינה – היה נכון.
3. בפרקליטות מאוד לא אהבו את מה שהם הבינו כניסיון של פילבר לשחק עם העדות, ולהקטין בדיעבד את המשמעות של המעשים שבהם הודה, הן בהקשר שלו והן בהקשר של נתניהו. אולם, קשה להאמין שזו באמת הסיבה להחלטת הפרקליטות לבטל את הסכם עד המדינה אתו. וזאת משום שכל עוד הלב של העדות, פגישת ההנחיה, היה עומד על מכונו, הפרקליטות היתה יוצאת מהעדות הזו כמנצחת, ואולי גם נמנעת מההמלצה הדרמטית שנתנו השופטים, לבטל את האישום נגד ראש הממשלה נתניהו בשוחד. קשה להשתחרר מההנחה הפשוטה שהגורם לביטול ההסכם, גם אם לא העילה הרשמית לביטול שלו, הוא הקריסה המפוארת של תזת "פגישת ההנחייה", בחקירה הנגדית המבריקה של עו"ד בעז בן צור.
4. אלא שכאן צריך לשאול ביושר, מי אשם בקריסת העדות בנוגע לפגישת ההנחיה? והתשובה, עד כמה שהדבר מביך, היא פשוטה: רשויות החקירה והתביעה. קודם כל המשטרה ובהמשך אליה גם הפרקליטות שלא בדקה בדקדקנות את תוצרי החקירה ואיכות הראיות. וזאת יש לדעת: במדינת ישראל אסור לחשוד או נאשם לבצע חקירה עצמאית במטרה להשיג ראיות שיביאו להוכחת חפותו. כל חקירה כזו תיחשב כמעט תמיד לשיבוש מהלכי משפט, שהיא עבירה פלילית בפני עצמה. לכן, כל ההישגים שאליהם הגיעו הסנגורים, ובהם במיוחד הוכחת אי ההיתכנות של פגישת ההנחיה במועד שננקב בכתב האישום, מבוססים על חומרי החקירה שאותם אספה המשטרה. ממש כך. הצלבה די פשוטה, אף כי מדוקדקת, של נתוני מחקרי התקשורת שביצעה המשטרה לסלולרי של פילבר, עם תמונה שלו משמחה משפחתית שעלתה לפייסבוק, ועם יומנים של ראש הממשלה שפורסמו על ידי כלי תקשורת בעקבות בקשת חופש מידע, חשפו את הפלופ. פגישת ההנחיה, גם אם היתה, לא התרחשה במועד ובאופן שבו תוארה על ידי פילבר ובעקבות כך בכתב האישום. ומי שבידו היתה האפשרות לגלות את זה בזמן, לבדוק מה פילבר סיפר ולבצע הצלבה פשוטה – לא עשה את זה. המחדל כולו רובץ לפתחן של המשטרה והפרקליטות שבידיהם היו החומרים, ולא לפתחו של פילבר שזכרונו, כמו שעלול לקרות לכל זיכרון אנושי, כנראה בגד בו בנקודה הזו.
5. אז האם פילבר משלם כאן את מחיר רשלנותן של רשויות החקירה והתביעה? זו השאלה שצריכה להטריד כל אזרח הערב. מדובר ברשויות שמחזיקות בידן עוצמה רבה, ומסוגלות להחריב חיים של אנשים בקלות רבה. חייו של פילבר כבר נחרבו פעם אחת כשהקריירה הציבורית שלו הגיעה אל קיצה בעקבות מעצרו וחקירותיו. העובדה שהוא הצליח להשתקם ולבנות את עצמו מחדש אסור לה להטעות. האם באמת מגיע לו לעבור את מסלול הייסורים פעם נוספת?
6. ועוד הערה קטנה, "בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם", כפי שנוהגים לכתוב שופטים ועורכי דין: הזמן. עדותו של פילבר הסתיימה ב-29 ביוני 2022, לפני למעלה מ-21 חודשים. מה לקח כל כך הרבה זמן? באיזה עולם זה נחשב ללגיטימי למרוח ככה החלטה שהיא עניין של חיים ומוות עבור אדם שכל עולמו תלוי בכך? הגינות בסיסית היתה מחייבת את הפרקליטות והיועצת המשפטית לממשלה לקחת בחשבון גם את הנתון הזה במסכת השיקולים בשאלה האם לבטל את הסכם עד המדינה עם פילבר. קשה להשתחרר מהתחושה שהמערכת אולי קצת אדישה להשלכות של קצב העבודה השערורייתי שלה על חייהם של מי שממתינים להחלטותיה.
