אמש (ב') הודיע השר לביטחון פנים שהחליט לבחור בסגן המפכ"ל למפכ"ל. שלא במפתיע, המפכ"ל הנבחר, ניצב אבשלום פלד, מתגלה כקצין עתיר ניסיון וזכויות. הוא שירת כלוחם ומפקד בשריון, משם עבר לשרת בשב"כ, מהשב"כ למשמר הגבול ולימ"מ – שוב בתפקידי לוחם ומפקד, ומשם כל הדרך למעלה אל צמרת המשטרה, דרך כל תפקידי הליבה. מה יש להגיד, קצין ראוי לפי כל הגדרה.
בעולם רגיל, ההודעה הרשמית על מינוי מפכ"ל המשטרה הבא היא אירוע חשוב ואף כזה שיש בו מן החגיגיות. כולנו מכירים את התמונה הנלווית לדיווחים מעין אלה: צילום רשמי של הקצין, לרוב יושב זקוף מאחורי מכתבתו, מדיו מגוהצים, כפות ידיו שלובות זו בזו על השולחן, דגל המדינה מאחוריו, מבטו חודר ונחוש.
ב'ידיעות אחרונות' בחרו למרוח כמעט על כל עמוד השער הבוקר תמונה אחרת של ניצב פלד: נושא ספר תורה, כיפה לראשו.
וכאן המקום להסביר את הביטוי "משרוקית כלבים"?
משרוקית כלבים הוא מושג פוליטי, נדמה לי שמקורו באנגלית. משמעותו שימוש בשפה מקודדת או מרומזת במסרים פוליטיים, כדי לזכות בתמיכתה של קבוצה מסוימת מבלי לעורר התנגדות. המושג נקרא על שם משרוקיות כלבים על-קוליות, שכלבים מסוגלים לשמוע, אך לא בני-אדם. אתה שורק, הכלבים שומעים, והם רצים בעקבותיך.
בעולם העקום והעגום של התקשורת הישראלית, תמונה של אדם עם כיפה לראשו זו משרוקית כלבים. מטרתה לאותת – האיש עם הכיפה לא טוב. לא ראוי, פרימיטיבי, לא משלנו, מסוכן לנו. עדר "קובעי הטעם" לא צריך יותר מאשר תמונה כזו. הוא שומע את השריקה והוא רץ. הוא כלב. הבחירה בתמונה כזו אינה רק הזניה של מקצוע העיתונות, היא גם הצהרה: העיתון מודיע לקוראיו "שלום חברים, אנחנו עלון תעמולה".
אלא שעורכי 'ידיעות אחרונות' נופלים בשתי אי הבנות טראגיות:
הראשונה: הם לא מבינים שעברו הימים הרחוקים ההם, בהם קבע 'ידיעות אחרונות' את הלך הרוח הציבורי. הציבור חשדן כלפי העיתון (זה מתבטא בכל סקר אמון הציבור בעיתונות), פיתח צריכה ביקורתית של תקשורת, מזהה את המניפולציה ומבין מיד – זו תעמולה, לא עיתונות.
השנייה: מאז אותם ימים רחוקים בהם מישטר העיתון את הטעם הכללי, הפסיק הציבור לנהות אחר שריקות העיתון והסנטימנט הציבורי נדד למקום אחר. מקום בו תמונה כזו כבר לא כ"כ מרתיעה אותו. בבניין המערכת של 'ידיעות אחרונות' עוד נשמעת הבוקר השריקה כשריקה, אבל הקוראים כבר שומעים משהו אחר. הם אינם כלבים עוד. והפער בינם לבין עורכי וכתבי העיתון רק מתרחב והולך. הבוקר הוא התרחב עוד קצת.
חנן עמיאור הוא עורך אתר ביקורת התקשורת 'פרספקטיבה' ומחבר הספר הסדנה להנדסת תודעה
