חצי שנה כבר עברה במלחמה הארוכה בתולדות מדינת ישראל מאז מלחמת העצמאות. לפני כמה ימים, בחטיבת הנח"ל תקפו משלחת סיוע הומניטרי של "ארגון המטבח העולמי", תחת הסברה המוטעית שמדובר בלוחמי חמאס – וכתוצאה מהתקיפה נהרגו שבעה עובדים חפים מפשע בארגון.
התחקיר הצה"לי התבצע במהירות הבזק. תוך שלושה ימים כבר הומלץ על נזיפתם של מפקד הפיקוד, מפקד האוגדה ומפקד החטיבה ועל הדחתם של ראש המטה של חטיבת הנח"ל, קצין מילואים בדרגת אלוף משנה, ושל מפקד סיוע האש החטיבתי, קצין סדיר בדרגת רב סרן.
מתחילת הלחימה ועד ליציאת חטיבת גולני מעזה, פיקדתי על מערך האש של החטיבה. אמנם התחקיר המלא של האירוע הטרגי של השבוע שעבר לא גלוי בפניי, אבל בחודשים האחרונים נדרשתי, ולא בפעם הראשונה, לאשר אינספור תקיפות במסגרת מלחמת "חרבות ברזל".
כמו כל מי שנמצא בעולם התקיפה, גם אני יודע שבמקצוע הצבאי שלנו, שבו קובעים גורלות של אנשים, כולנו מרחק החלטה אחת לא מדויקת מהדחה. לתקוף בעזה זה דבר מורכב, לא סטרילי, שדורש החלטות קשות, מהירות והרבה פעמים רחוקות מלהיות מושלמות. מי שלא עשה טעויות במלחמה או שלא עשה בה כלום, או שהוא חסר ביקורת עצמית ולא תחקר באמת את מה שקרה אצלו.
המחיר של טעות בעולם התקיפה כבד. הוא יכול להיות פגיעה במי שלא היה צריך להיפגע, כולל באזרחים. הטעויות גם קורות לכיוון השני, בין אם במקרים של ירי דו-צדדי בו פוגעים בכוחותינו או בתגובה מאוחרת מדי שמביאה לפגיעה של האויב בכוחותינו. הטעויות נשארות איתנו, מצלקות לנו את הנשמה וגובות מחיר נפשי כבד. הן חלק בלתי נפרד משדה הקרב.
גם התחקור הוא חלק חשוב מאוד מהלחימה. תחקיר אמיתי יוביל לשיפור תפקודם של בעלי התפקידים, של היחידה ושל המערכת הצבאית כולה והוא יכול לצמצם את מספר הטעויות. הסקת מסקנות, גם אישיות, היא חלק מתחקור אמיתי ונכון. אולם אסור שתחקירים יובילו לצמצום סמכויות המפקדים בשטח ולסירוס הדרג המתמרן. תחקירים צריכים להוביל למידה למען שיפור אמיתי של הלחימה, מתוך הבנת מורכבות שדה הקרב.
החטיבות המתמרנות, ובפרט גורמי האש בתוכן, הוכיחו את עצמן במלחמה ואסור שבשם הכסת"ח והפחד מטעויות המסר יהיה שעדיף לא לעשות מאשר לטעות. טעויות אפשר לצמצם אך לא למנוע לחלוטין. חייבים לאפשר מרווח טעות במלחמה, כי האלטרנטיבה – הימנעות מקבלת החלטות מורכבות – תוביל ליותר הרג של אזרחים ושל כוחותינו, לאובדן ההרתעה ולתבוסה בשדה הקרב.
לצד זאת, על האירוע ועל המסקנות האישיות בעקבותיו מרחפת עננה כבדה. לא ניתן להתעלם מכך שעד עכשיו שינויי הפרסונה היחידים של גורמים בצה"ל שהיו בעלי תפקיד משמעותי בשבעה באוקטובר היו שני קציני מודיעין – קמ"ן פיקוד דרום שהודח בגלל יחסי מרות עם קצינה ורח"ט מחקר שעזב את תפקידו מסיבות בריאותיות. ככל שעובר הזמן נראה שלקיחת האחריות על שבעה באוקטובר נאמרה מהפה אל החוץ. בד בבד, אותם גורמים צבאיים האחראים על שבעה באוקטובר, שופטים היום לחומרה את המעורבים באירוע התקיפה בחטיבת הנח"ל – לוחמים בסדיר ובמילואים שהתייצבו באותו היום, איבדו את מפקדם בקרב, ומאז נלחמים במשך חצי שנה ללא הפסקה.
תוצאות האירוע בנח"ל וההשלכות הבינלאומיות שלו יצרו מן הסתם לחץ כבד על המתחקרים "למצוא את האשמים ולמצות איתם את הדין". זה מובן וברור. אולם השילוב של הציניות הדיפלומטית, שמחייבת למצות את הדין כשנפגעים מתנדבים מהמערב, יחד עם קהות החושים של הפיקוד הבכיר בצה"ל שלא לקח אחריות אך מקריב את דרג השטח – פוגעות קשות באמון ומייצרות קרע בתוך צה"ל. זו כבר בעיה גדולה יותר מתוצאות תקיפה כזו או אחרת.
פרופ' שחר קוטינסקי הוא סגן אלוף במילואים ושימש במלחמת חרבות ברזל כמפקד סיוע האש של חטיבת גולני
