"יהיה לנו שלום עם הערבים רק כשהם יאהבו את ילדיהם יותר משהם שונאים אותנו" – כך אמרה ראש ממשלת ישראל המנוחה גולדה מאיר ז"ל לפני יותר מחמישים שנה. ההתבטאות הזאת נותרה רלוונטית גם בימינו. כאז כן היום, ממשיכים אנו לקבל תזכורות והוכחות כואבות למאפיינים, לתפיסות ולסדר העדיפות של אויבינו הערבים. על כן ראוי להזכיר, לחדד ולהדגיש כמה תובנות משלימות ברוח דבריה של מאיר.
לכולנו צפוי עתיד טוב יותר כשהערבים יבחרו להשקיע את הכספים הרבים שהם מקבלים מרחבי העולם בעתיד ילדיהם, ולא במחבלים הכלואים בבתי הכלא הישראליים ובמשפחות השהידים שרצחו באכזריות אזרחים יהודים. הם ילמדו לחיות איתנו בשלום ובצוותא ביום שהחינוך וההשכלה לצעיריהם יגברו על ההסתה המשתוללת וההטפה המהללת מחבלים ושהידים באוניברסיטאות, בבתי הספר ובגנים.
איכות חיים ופרנסה טובה יהיו מנת חלקם של הערבים כשיאהבו את משפחתם יותר משהם מעוניינים לפגוע ברכוש ובחיי יהודים תמימים. הם יזכו לשגשוג ולשפע כשיעדיפו חיים טובים על פני האדמה יותר מהשקעה בטרור, באמצעי לחימה ובמנהרות בתת־קרקע. תהיה לערבים הכרה בתרומה לאנושות כשיפתחו טכנולוגיה ומדע לטובת החברה, ולא לשם ייצור רקטת קסאם חדשה או חפירת בונקר משוכלל ומנהרה. בקיצור, כשיעדיפו להשקיע במציאת פתרון לאיזו מחלה יותר משהם משקיעים בזריעת מוות ואימה.
התושבים יזכו לשקט ושלווה בעריהם וכפריהם, ויוכלו לשקם את תשתיותיהם ובתיהם המופצצים וההרוסים ביום שמנהיגיהם יאהבו אותם יותר מאשר את המחבלים ואת עצמם על מנעמי חייהם, בתיהם המהודרים וחשבונות הבנק המלאים המושקעים במחוזות רחוקים.
מצבם של הערבים ברצועת עזה ישתפר כשהערבים יעדיפו ציוד רפואי, תרופות וכדורים מצילי חיים יותר משהם אוהבים ציוד לחימה, רקטות וכדורים שפוצעים והורגים. ברצועת עזה משפחות לא ייפגעו, ואנשים לא יהפכו לנכים ולשהידים ביום שמנהיגיהם יאהבו אותם חיים ובריאים יותר מאשר את מראות הישראלים החטופים, הפצועים וההרוגים.
ברצועה וברחבי יהודה ושומרון יהיו פרנסה, ביטחון וחיי רווחה לעשרות אלפי משפחות עניות ביום שהערבים יקדשו את יצר החיים יותר מאת התשוקה השטנית לקנות נשק, לחטוף ילדים, לטבוח יהודים ולמות מות קדושים. ברצועה תהיה הפסקת אש ארוכה ומאות תושבים ערבים תמימים לכאורה, הנהרגים ונפגעים מדי יום ביומו, יזכו לחיות ביום שמנהיגי חמאס ידאגו לשלומם יותר מאשר למניעת שחרורם של 134 החטופים הישראלים המוחזקים בכוח אי שם.
התושבים יוכלו לשקם את בתיהם ההרוסים ביום שמנהיגי החמאס יאהבו אותם יותר מאשר את המחבלים
נוכל לחשוב על חיים בצוותא, בכבוד ובהבנה כשהערבים יוכיחו שהם מעדיפים לפתור מחלוקות פנימיות בדרכים לא אלימות, שאינן כוללות רצח על כבוד המשפחה ונקמת דם בת ארבעים שנה המרחפת מעל ראשו של כל צאצא או קרוב משפחה של יריבים.
בינתיים, עד להגעת המשיח או עד שיקומו מקרב אויבינו מנהיגים ערבים שישנו את מנהגם הרצחני, עלינו להיות חזקים ונחושים. בצד המשפט המפורסם של גולדה מאיר המוזכר לעיל, אמרה ראש הממשלה לשעבר גם ש"אנו מסוגלים לסלוח לערבים על ההרג של ילדינו. אנו לא מסוגלים לסלוח להם על כך שהם מכריחים אותנו להרוג את ילדיהם".
אל לנו להסכים לדברים הללו, שכן אין אמת בטענה שמסוגלים אנו לסלוח לערבים על הרג ילדינו. לכך אין לסלוח לעולם. להפך: ראוי לזכור ולהזכיר את דבריו של חיים נחמן ביאליק, שכתב בה' באייר תרס"ג (1903) את השיר על השחיטה, בעקבות הפוגרום ביהודי קישינב: "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן".
