שישה חודשים לאחר טבח 7 באוקטובר, בעוד תותחי המלחמה רועמים בצפון וכעשרה ימים לאחר חיסול אלוף במשמרות המהפכה האיראניים, מצב הביטחון בישראל רעוע ביותר. אבל דווקא בימים אלה, הסכנה הקיומית הגדולה ביותר למדינת היהודים באה דווקא מכיוון ניו יורק, מבניין האומות המאוחדות.
הגם שלא ניתן להמעיט בסיכון שנשקף מארגוני הטרור הפלסטיניים, מחיבזאללה, מהחות'ים ומאיראן, הסכנה הקיומית הממשית למפעל הציוני ולמדינת היהודים היא הקמה והכרה בעוד מדינה ערבית, עוינת במיוחד, ממערב לנהר הירדן.
בשנת 2012, התקבלה באו"ם "מדינת פלסטין" כמדינה משקיפה לא חברה. הסטטוס הייחודי ניתן בזמנו על ידי העצרת הכללית של האו"ם, משום שזה המעמד הגבוה ביותר שניתן היה להעניק לישות חדשה, ללא קבלת אישור ממועצת הביטחון כנדרש על ידי מגילת האו"ם לצורך קבלת מדינות לארגון. על פי מגילת האו"ם, ניתן לקבל לארגון מדינה חדשה רק אם המדינה זוכה בתמיכה של תשע מבין חמש-עשרה החברות במועצת הביטחון, ומתוכן, כל חמשת החברות הקבועות (ארה"ב, רוסיה, סין, בריטניה וצרפת).
המעמד של "מדינה משקיפה לא חברה" ניתן ב-2012 כאמירה פוליטית, למרות שברור לכולם שלא באמת קיימת ישות – בווודאי לא מדינה – שיכולה להיקרא "מדינת פלסטין" ושעונה על הקריטריונים המקובלים למדינה בהתאם לאמנת מונטווידאו משנת 1936.
והנה, דווקא בימים אלה שלאחר טבח 7 באוקטובר, החליטה ההנהגה הפלסטינית לרכוב על גל העוינות נגד ישראל, על מנת לחדש את בקשתה להתקבל כחברה מלאה באו"ם – ובקשתה תידון במועצת הביטחון. מבחינת הפלסטינים זוהי שעת כושר, כאשר דווקא הממשל האמריקני הנוכחי מפנה עורף לידידה הטובה ביותר שלו במזרח התיכון.
גם הפעם, מדינת ישראל נגררת, כביכול חסרת אונים, לתוך המערבולת האפלה באו"ם. אבל האמת היא, שבעוד באו"ם קיימת לפלסטינים תמיכה אוטומטית ועיוורת, הרי שבמגרש הביתי מדינת ישראל אינה חסרת אונים כלל.
הפנייה הפלסטינית להתקבל כמדינה חברה באו"ם, מהווה הפרה יסודית של מחויבויות הפלסטינים בהסכמי אוסלו. אומנם נכון הדבר שאין סעיף אחד בהסכמי אוסלו שלא נרמס ברגל גסה על ידי ההנהגה הפלסטינית – אש"ף והרש"פ – והגם שמדינת ישראל מתעלמת באופן סדרתי מכל ההפרות, אין המדובר בהכרח בגזירת גורל.
כחלק מהסכמי אוסלו, מדינת ישראל ויתרה על מיסים רבים שאותם הסכימה להעביר לגוף החדש, שוחר השלום לכאורה, שקם מכוח הסכמי אוסלו. למרות כל ההפרות מצד הרשות הפלסטינית של ההסכמים, ולמרות שהרש"פ אפילו השתמשה בכסף כדי לתגמל מחבלים שרצחו יהודים, כספי המיסים המשיכו לזרום ללא הפרעה. על פי דיווחי הרש"פ, הכספים האלה מהווים כ-65%-70% מכלל הכנסותיה ממיסים, ובהיעדרם – הרש"פ אינה יכולה להתקיים.
בשנת 2012, כאשר הרש"פ קיבלה לראשונה את המעמד המשודרג באו"ם, עצר ראש הממשלה דאז – שהוא גם ראש הממשלה דהיום, בנימין נתניהו – את העברת הכספים. למרבה הצער, ההחלטה החזיקה בדיוק חודש, ואחריו העברת הכספים חודשה כאילו לא קרה דבר. בתמורה לוויתור הישראלי, הוכנס לתקציב האמריקני סעיף שחוסם סיוע לרש"פ אם הפלסטינים מקבלים מעמד של מדינה באו"ם.
הפעם, בעוד שהסכנה מתקרבת והופכת ממשית, אסור לנו לוותר למחבלים ותומכי הטרור מרמאללה, או לסמוך על הממשל האמריקני. במענה לעצם הפנייה של הפלסטינים לזכות בהכרה כמדינה, עלינו ליזום פגיעה משמעותית ברש"פ. ניתן לעצור את כל העברת הכספים. ניתן לבטל את כלל אישורי האח"מים שמקלים על ההנהגה הפלסטינית ובכירי הרש"פ להסתובב בעולם, להעליל על מדינת ישראל עלילות דם ולקדם את התוכניות הזדוניות שלהם. ניתן לשקול סל שלם של אופציות.
אסור להמשיך לפעול כפי שמדינת ישראל עשתה עד היום, ולהעלים עין כאילו הפלסטינים אינם מאיימים על עצם קיומה של מדינת היהודים.
סא"ל (מיל׳) עו״ד מוריס הירש הוא מנהל היוזמה לאחריות ורפורמה ברשות הפלסטינית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. הירש שירת במשך 19 שנים בפרקליטות הצבאית, ובתפקידו האחרון כיהן כפרקליט איו״ש.
