אכן, עברו הזמנים. בית־שמש של היום כבר ממש לא עיר קטנה, ובוודאי לא מכוערת. מספר תושביה נושק ל־180 אלף, בואכה רבע מיליון בתוך חמש שנים. הנוף ההררי סביבה טובל בירוק עז של תחילת ניסן. בלוך ואני ישבנו מולו בבית הקפה ארומה במרכז ביג. היא סיפרה בגאווה שמשרדי רשת ארומה עברו בתקופתה לבית־שמש, ושקשריה עם בעלי חברות גדולות שיפרו את היצע התעסוקה בעיר. גם מצב הניקיון השתדרג, לדבריה, בזכות המאמצים שהשקיעה בו. בספרה החדש, ספר על מנהיגות עירונית שהושק שלשום בירושלים, מתנצלת בלוך בפני עובדי העירייה על השעות הלא שגרתיות שבהן התקשרה אליהם בענייני עבודה או קבעה פגישות, אבל היה חשוב לה להספיק הרבה.
“יש לי תחושת סיפוק מטורפת, ומצד שני כעס שזה לא נמשך", אמרה לי בחיוך עצוב, ולהפתעתי הודתה שהופתעה. ההשערה הזהירה שלה אומרת שאלמלא המלחמה, תוצאות הבחירות היו שונות. מאגר התומכים הטבעי שלה השקיע את מעייניו בנעשה בחזית ובחזית עצמה, בעוד שלמתחרים החרדים היה זמן לנהל קמפיין תקני ולצופף שורות. “לא עשיתי אפילו עצרת בחירות אחת ולא תליתי שום תמונה שלי בעיר, אבל ממילא לא היה פה ויכוח מי יותר טוב לבית־שמש או מי מושחת, אלא מי חרדי ומי לא".
אגב, גרינברג התקשר אלייך בינתיים כדי להתייעץ במשהו?
“לא, עדיין לא, אבל עברו רק כמה ימים".
ראש העירייה לשעבר, שהתפטרה בינתיים גם מחברותה במועצה, ממשיכה לכהן כידוענית בקנה מידה ארצי. אהדה ציבורית לא חסרה לה. מדי כמה דקות ניגש לשולחן שלנו מכר מקומי או מלצר ומרעיף עליה מילות חיבה. הטלפון הנייד שלה מכיל מסרוני תודה לבביים שקיבלה מתושבות חרדיות. אחת מהן ציינה ביושר שלא הצביעה לה, לפי פסיקת הרבנים. אחרות סיפרו שנשארו בבית. בכל זאת, בלוך מעריכה שהיא קיבלה כעשרת אלפים קולות חרדיים, לעומת כתשע־מאות בלבד בבחירות הקודמות, שבהן הדיחה את ראש העירייה עד אז, איש ש"ס משה אבוטבול. ניצחון המנהלת הדתייה של התיכון החילוני בעיר גרר קריאות צהלה רבות מחוץ לעיר. כביכול הוא סיפק ראיה לכך שניתן עדיין למנוע את ההשתלטות החרדית על הארץ. עכשיו, כשבלוך הפסידה לחרדים, יש תחושה שכבר אי אפשר למנוע. כל עיר שתיתן להם דריסת רגל, תיפול בסוף לידיהם.
בלוך עצמה סבורה אחרת: “בית־שמש 2024 היא אומנם בבואה של ישראל 2040, אך ברור שהדרך לדו־קיום עוברת דרך ערים מעורבות, ולו מפני שהדמוגרפיה תמנע ממילא בדלנות. אף מגזר לא הולך לשום מקום, ודאי לא החרדים. נכון, הם שוב שולטים בעירייה, אבל בית־שמש כבר לא אותה בית־שמש שמלפני חמש או עשר שנים. היום כבר לא יקרה פה שנערה תותקף ברחוב בגלל הלבוש שלה, כמו המקרה המפורסם ב־2011, ולא יהיו חרדים אחרים שיתערבו למענה. כראש עיר יכולתי להסתובב בכל פינה בעיר יחד עם העוזרת שלי בג'ינס, ואף אחד לא העיר כלום. בסוף אני חסידה של הסכמות ושל שינויים הדרגתיים, ובבית־שמש הלכנו בתקופתי על הסכמות וחיבורים. כשכולם רוצים לצאת צודקים, בעיניי זו טרגדיה גדולה, כמו שקרה לנו בתקופת הרפורמה המשפטית. היה פתטי לחשוב שהקרב על השופטים מצדיק את חורבן המדינה".
מעניין: בבית־שמש יש טענה שמרוב מאמצים של בלוך להיטיב עם החרדים ולשלב אותם, היא הזניחה את הצרכים של המגזר הציוני־דתי בעיר, צור מחצבתה. ספק אם טענה כזאת תצוץ במקרה שהיא תחליט להשתלב במפלגת מרכז־ימין חדשה אשר מן הסתם תקום פה במקרה של הקדמת הבחירות לכנסת. אפשר רק לנחש שכל מפלגה ציונית תשמח לצרף אותה. בינתיים, היא מתלבטת. 
