אי אפשר להרוויח בעסקאות עם השטן. בצידי הדרך מוטלים מתינו, ואנחנו יודעים בדיוק מה גרם למה, מהי הסיבה ומה התוצאה. לא נוכל לרחוץ בניקיון כפינו ולהגיד לא ידענו, לא ראינו, לא שמענו. אני מבקש פה סליחה על האמירה המקטבת מול מחנה "עסקה בכל מחיר", אבל את האמת צריך לומר גם כשהיא לא נעימה: צריך להיות מאוד טיפש, מאוד עיוור, מאוד קצר ראות, ובעיקר מאוד לא מוסרי – כדי לדרוש ממדינת ישראל לשחרר מחבלים שדם על ידיהם אחרי עסקת שליט. שורה ארוכה של נרצחים עם שם ופנים היו חיים איתנו פה היום, אלמלא העסקה הנוראה ההיא. ייתכן שכל אירועי שבעה באוקטובר, על המספרים הבלתי נתפסים של הנרצחים, לא היו מתרחשים אם האדריכל הראשי יחיא סינוואר עדיין היה בכלא הישראלי.
הגמרא במסכת פסחים דנה בעיקרון של "ייהרג ובל יעבור" באמצעות דילמה מוסרית, שאותה הציג אדם לפני האמורא רבא. מושל העיר של אותו אדם הציב בפניו ברירה אכזרית: הרוג את פלוני או שתיהרג בעצמך. תשובתו של רבא לשואל: "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי, דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי". ובתרגום חופשי: מה גורם לך לחשוב שהדם שלך אדום יותר מדמו של מי שהצטווית להרוג?
נכון, מרחיב שם רש"י, כל המצוות שבתורה נדחות מפני פיקוח נפש. אבל כאן מדובר בפיקוח נפש העומד מול איבוד נפש, ו"מי יאמר שנפשך חביבה לפני המקום יותר משל זה, דילמא של זה חביבה טפי (יותר) עליו". לנרצחים העתידיים ממחבלים משוחררים עם דם על הידיים אין עדיין שמות ומשרדי יחסי ציבור, אבל מבחינה סטטיסטית הם חיים איתנו היום ועתידם נחרץ בוודאות. הציווי המוסרי פה הוא שאסור, פשוט אסור, לסחור בדם. ישראל מחויבת לעשות הכול כדי לשחרר את החטופים האומללים הנמקים במחילות עזה, ולכן היא חייבת לצאת מיד לתמרון קרקעי ברפיח. החובה היא להכריע את האויב ולהוציא בלעו מפיו, לא לחוס על אגג מלך עמלק ולגלגל את הבעיה לדורות הבאים.
נתניהו נתון ללחץ אמריקני מטורף, ואי אפשר לקנא בו, אבל במלחמות כאלה אין זמן והדשדוש וההתמהמהות בכניסה לרפיח ובריסוק גדודי חמאס הנותרים גובים מאיתנו מחיר פנימי וחיצוני איום. לעסקה המסתמנת יש שלושה תגי מחיר שדי בכל אחד מהם בנפרד כדי לשלול אותה, על אחת כמה וכמה בצירוף שלושתם יחד: הפקרת החיילים והגברים שלא ייכללו בעסקה ולא תהיה אופציה צבאית לשחרורם בעתיד הנראה לעין; חזרת המחבלים העזתים לצפון הרצועה, מה שיגרום להפקרת תושבי העוטף שלא יוכלו לחזור לבתיהם ולבנות מחדש את חייהם; מתן אפשרות לחמאס ולג'יהאד האסלאמי לשקם את עצמם ואת תשתיותיהם ולחזור למצב של לפני המלחמה, והענקת תמונת ניצחון לציר הרשע העולמי.
הטרור לא משתלם
בגלל תמיכתה הבלתי מתפשרת של ארה"ב ברעיון העוועים של הקמת מדינה פלסטינית, לאמריקנים יש אינטרס מובהק בהמשך תפקודה של אונר"א. ההסבר פשוט: למדינת חמאס שקמה לנו מתחת לאף בלי ששמנו לב היו שתי מערכות תשתית שאפשרו לה להפוך למפלצת שנהייתה, צבאית ואזרחית. התשתית הצבאית היא הזרוע הצבאית של חמאס. התשתית האזרחית היא אונר"א. ממשל, מטורף ככל שיהיה, לא יכול להשקיע את כל התקציב שלו בטרור כי יש לו אזרחים לדאוג להם. ומי שאפשרה לחמאס להתמקד בטרור הייתה אונר"א שהחזיקה את מערכות החינוך, הבריאות וחלק מהמערכות המוניציפליות. הרשות הפלסטינית לא מתפקדת ברצועה, האיחוד האירופי בקושי, מה שהופך את אונר"א ליחידה בעיר.
אי אפשר לכמת את הנזק המצטבר שסוכנות אונר"א גורמת לישראל: היא קיבלה מנדט זמני לטיפול ב־750 אלף פליטים, ובמקום לסיים את העבודה בתוך שלוש־ארבע שנים היא משכה את הבעיה לנצח, הרחיבה בלי סוף את המנדט שלה, ומטפלת היום ביותר משישה מיליון זכאים לפי הקריטריונים שקבעה (אגב, הסוכנות מנציחה אפליה מגדרית כשהיא מגדירה בנים של פליטים כזכאים ולא בנים של פליטות); היא מפעילה מערכת חינוך אנטישמית ומשרישה עוינות תהומית בין ערבים ליהודים; המתקנים והתשתיות שלה מהווים בסיס לפעילות טרור מובהקת; במלחמה הנוכחית היא מחריפה את המשבר ההומניטרי באמצעות שיתוף פעולה עם חמאס בגזל משאיות הסיוע, ספסרות בסחורה וחלוקה למקורבים.
למדינת חמאס שקמה לנו מתחת לאף היו שתי מערכותשאפשרו לה להפוך למפלצת שנהייתה, צבאית ואזרחית.התשתית הצבאית היא חמאס, התשתית האזרחית היא אונר"א
בניגוד לכל היגיון, ארה"ב מאמינה שאונר"א יכולה לשנות את הדי־אן־איי העמוק שלה, מארגון שרוב עובדיו מזוהים באופן מוחלט עם חמאס לארגון המזוהה יותר עם הרש"פ. האמריקנים מבינים שאין אפשרות להקים מדינה פלסטינית ברצועה בלי תשתית אזרחית, ואונר"א היא התשתית המתפקדת היחידה. זו הסיבה להתנהלות המוזרה מאוד של ארה"ב אחרי שנחשפה מעורבותם העמוקה של עובדי "סוכנות הפליטים" בטבח בעוטף.
אונר"א עשתה שגיאה טקטית קשה כשהודתה בעוּבדות ופיטרה 12 עובדים. המציאות שנחשפה הכריחה מדינות רבות להודיע על השעיית התרומות שלהן, אבל ארה"ב התחכמה: בתוך זמן קצר היא העבירה 90 אחוזים מהתקציב השנתי שהיא מעניקה לאונר"א, כ־300 מיליון דולרים, ומיד לאחר מכן יישרה קו עם מדינות אירופה והודיעה על עצירת הסיוע, מה שהוביל חברי קונגרס אמריקנים לשגר שאילתות נזעמות לבית הלבן.
ישראל מבינה שמדינה פלסטינית משמעה שלנצח תאכל חרב, ולכן יותר ויותר ח"כים מבינים שבשביל להגן על האינטרס הלאומי שלנו חייבים לפרק את אונר"א.בהקשר הזה צריך לדבר על הדיון שנערך השבוע בוועדת החוץ והביטחון על הצעות החוק שעלו בנושא.
על שולחן הכנסת הונחו בשנים האחרונות חמישה חוקים שונים לטיפול באונר"א. החוק שהגיע לשלב המתקדם ביותר, הקריאה הטרומית, הוא דווקא החוק הרזה יותר שהגיש ניר ברקת ב־2021 ובועז ביסמוט מִחזר בינואר השנה. החוק הזה מתמקד בפעילות אונר"א בירושלים בלבד. הצעה אחרת של ח"כים מסיעת ישראל ביתנו מבקשת להכריז על הסוכנות כארגון טרור, ושתי הצעות נוספות מבקשות להסיר את החסינות הדיפלומטית שלה. ההצעה המקיפה ביותר היא של חברי הכנסת עידן רול ולימור סון־הר־מלך, שאליהם הצטרפו בינתיים כ־40 ח"כים, והכותרת שלה היא "הצעת חוק להפסקת פעילות סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב". המארגנים שואפים להגיע ל־61 חתימות.
ההצעה הזו כוללת כמה סעיפים: הפסקה מוחלטת של ההתקשרויות בין מדינת ישראל לאונר"א, הטלת קנס גבוה על "הנותן שירותים או סחורות עבור עובדי אונר״א או הפועלים מטעמה", וסעיף חילוט הקובע כי "כל רכוש השייך לאונר״א במישרין או בעקיפין יחולט ויופקד בקרן לתשלום פיצויים לנפגעי פעולות איבה".
המעמד המשפטי של אונר"א הוא סוגיה חשובה בהקשר הזה. הסוכנות הוקמה על סמך החלטה 302 של האו"ם, אבל בנפרד מנציבות האו"ם לפליטים (UNHCR), שמטרתה לטפל בכלל הפליטים בעולם. היא איננה אורגן של האו"ם ואמנת החסינות הדיפלומטית שממנה נהנה האו"ם לא חלה עליה. דוגמה להמחשה: לאונר"א יש בית דין לעבודה נפרד מזה של האו"ם, וכשביקשה בשנת 2019 שבית הדין של האו"ם ישמש ערכאת ערר על בית הדין שלה היא הייתה צריכה לחתום על הסכם מיוחד, בניגוד לסוכנויות שהן חלק אינטגרלי של האו"ם. רוב תקציבה, אגב, לא מגיע מהאו"ם אלא ישירות ממדינות תורמות.
כשאונר"א החלה לפעול בשנת 1950 היא לא קיבלה הרשאה מישראל ולכן לא פעלה בתחומה. ההרשאה הישראלית לפעילותה ניתנה אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר נציב הסוכנות כתב לפקיד ישראלי ממשרד החוץ בשם מיכאל קומיי, "על פי בקשת ממשלת ישראל, אונר"א תמשיך בסיוע לפליטים הפלסטינים בשיתוף פעולה מלא של רשויות ישראל בגדה המערבית וברצועת עזה. ממשלת ישראל תקל על משימתה של אונר"א כמיטב יכולתה, בלא לגרוע מתקנות או הסדרים שייתכן שיידרשו משיקולי ביטחון צבאי". במכתב התגובה אישר קומיי: "אני מסכים שמכתבך ותשובה זו מהווים הסכם זמני בין אונר"א לממשלת ישראל, שיישאר בתוקף עד להחלפתו או לביטולו". ברור מהמכתב הזה שישראל רשאית בכל עת לבטל את הרשאות הפעילות של אונר"א, שלחיסולה יהיה מסר חשוב מאין כמותו לארה"ב ולעולם: הטרור איננו משתלם, סיוע לטרור איננו משתלם, וטרוריסטים לא יקבלו מדינה.
