בישראל שמתמודדת עם מלחמה בעזה, תופסים את הכותרות המו"מ על עסקת חטופים והחשש מתגובה איראנית על חיסול קציני כוח קודס בסוריה בשבוע שעבר. אבל את התקשורת העולמית מסעירה פרשת ריגול חמורה שמטלטלת את אוסטריה ומעידה על עומק החדירה הרוסית לשירותי ביון במערב. כלי התקשורת האוסטריים דיווחו על מעצרו ב־29 במרץ של אגיסטו אוט, קצין מודיעין בכיר בחשד לריגול חמור למען רוסיה. על פי כתב האישום המשתרע על פני 89 עמודים, אוט שימש סוכן כפול שתמורת כסף העביר מידע רגיש ביותר למודיעין הרוסי. אחד מנכסיו המודיעיניים היה יאן מרסלק, סמנכ"ל ויירקארד, חברת־ענק לתשלומים מקוונים. מרסלק, שנחשב גאון פיננסי ומומחה למחשבים, ברח לרוסיה ב־2020 לאחר שנחשד בהונאת ענק בהיקף של שני מיליארד דולר. הנחת היסוד היא כי ויירקארד הייתה הפלטפורמה שבאמצעותה העביר הביון הרוסי תשלומים לסוכניו במערב ומימן חברות קש שהפעיל באמצעות החברה. בהמשך אף קיוו הרוסים להשתמש בכספי החברה כדי לממן רכישת נכסים ופרויקטים אסטרטגיים בלוב ובמדינות נוספות באפריקה.
אוט חשוד כי לאחר שנחשף סייע למרסלק להימלט לבלארוס באמצעות מטוס פרטי. מבלארוס עבר הסמנכ"ל לרוסיה, שם הוא ממשיך לפעול עד היום בשירות הביון הרוסי, המנצל את כישוריו כגאון מחשבים כדי להמשיך לבצע הונאות פיננסיות למימון הפעילות במערב.
על פי כתב האישום, לפני שנמלט העביר מרסלק לאוט מחשב גנוב וסמארטפונים של בכירים בביון האוסטרי ואף אסף מידע על פוליטיקאים אוסטרים ואנשים בעלי עניין לרוסיה. אחד מהם הוא כריסטו גרוזב, העיתונאי והחוקר הראשי של אתר "בלינגקט", שחשף עם אלכסיי נבלני את אנשי יחידת ה־FSB שהרעילו את נבלני ברעל עצבים מסוג נוביצ'וק.
אבל אוט, קצין הביון הווינאי שעלילותיו מרעידות כעת את הפוליטיקה האוסטרית, היה רק חוליית ביניים. מי שגייס את יאן מרסלק, אולי הנכס היקר ביותר של הביון הרוסי בעשרות השנים האחרונות, היה סטניסלב פטלינסקי, קצין לשעבר בספצנאז, הכוחות המיוחדים של הצבא הרוסי. אם השמות מרסלק ופטלינסקי נשמעים לכם מוכר – סימן שאתם עוקבים אחרי המדור. כבר לפני כחודש סיפרנו כאן על שיטות הפעולה של הביון הרוסי, ועל עלילותיו של פטלינסקי, שעם שחרורו מהצבא עבר לעבוד באדמיניסטרציה הנשיאותית הרוסית, המורכבת מאנשים הקרובים ביותר לנשיא רוסיה פוטין. פרסמנו גם שבמקביל לטיפוח קשריו בצמרת הרוסית רכש פטלינסקי דירת שלושה חדרים צנועה בעיר אשדוד לבני משפחתו, ואף ביקר אותם מעת לעת. אולם בכל השנים הללו נותר מתחת לרדאר ואיש בשירותי הביטחון בישראל לא חשד בפעילותו העסקית והמודיעינית הענפה.
לטובת מי שזקוק לרענן את זיכרונו – הנה תקציר הפרק הקודם. בתחקיר שפורסם באתר בלינגקט בעקבות היעלמותו של מרסלק, נחשף תהליך הגיוס שלו לוויירקארד על ידי פטלינסקי. תחקיר שיהפוך כנראה לקריאת חובה בכל קורס מודיעיני בנושא איך לגייס סוכן.
התהליך נמשך שנים אחדות וטיפל בכל היבט פסיכולוגי והתנהגותי של מרסלק. השלב ראשון היה מלכודת דבש קלאסית בדמות סוכנת רוסית יפהפייה, שהכירה למרסלק את סטניסלב פטלינסקי. השניים נפגשו לראשונה על סיפון יאכטה בקאן, ופטלינסקי הוצג כגנרל ב־GRU, המודיעין הצבאי הרוסי, והאיש שיזניק את עסקי ויירקארד ברוסיה. מרסלק נשבה לחלוטין בקסמו של פטלינסקי ומאז השניים לא נפרדו. כשמרסלק העתיק את מגוריו לווילה מפוארת במינכן, סמוך לקונסוליה הרוסית, העביר פטלינסקי את אימו החולה לקליניקה במינכן רק כדי להיות קרוב אליו. במרץ 2016 יצאו שני הגברים והאישה לסיור בין־מדינתי במטוס פרטי, שבזכות קשריו של פטלינסקי במשרד החוץ הרוסי נרשם כמטוס בעל משימה דיפלומטית.
זמן לא רב לאחר מכן עלה תהליך הפיתוי של מרסלק מדרגה. חנון המחשבים מווינה שמעולם לא החזיק רובה נלקח בידי פטלינסקי ל"טיול ספארי" בסוריה, שם התנסה לראשונה בחייו בירי חי על מורדים אסלאמיסטים. בדיעבד, הספארי היה מעין תצוגת תכלית שנועדה לגרום למרסלק להשקיע את רווחי ויירקארד בצבא של שכירי חרב רוסים. הצבא נועד לסייע לגנרל ח'ליפה חפתר, בעל בריתם של הרוסים בלוב, להשתלט על שדות הנפט העשירים במזרח המדינה המשוסעת ולהפוך אותה למדינת לוויין רוסית על פי מיטב המסורת הסובייטית.
בשלב הזה הבין פטלינסקי שאפשר לעבור לשלב הבא -הפעם בישראל.
מבחן האיתור
דוד צרלין, הוא איש עסקים ישראלי, בוגר יחידת עילית ובעל חברת ביטחון ואבטחה, שלו ניסיון רב במדינות חבר העמים. את קירות ביתו בשרון מעטרים כלי נשק ישנים, מזכרות ממקומות מסביב לעולם שבהם ביקר ועבד. בראשית 2018 צלצל מכשיר הטלפון שלו. על הקו היה פטלינסקי, שסיפר לו שמכר משותף, אוליגרך רוסי המתמחה בסחר נשק, המליץ עליו. "אחרי כמה משפטי נימוסין", משחזר צרלין השבוע בשיחה עמנו, "ביקש פטלינסקי לדעת אם אוכל לסייע לו לאתר אזרח רוסי שנחשד במעילת ענק ונמלט לישראל. הוא הסביר כי בתחנת ממסר במוסקבה נקלטה שיחה בין החשוד במעילה, בכיר לשעבר בשירות הביון הפדרלי במוסקבה, שנעלם ועימו מיליוני רובלים, ומעקב סלולרי איתר אותו בישראל".
צרלין רגיל לבקשות כאלה. בשלושים השנים האחרונות מצאו בישראל מקלט לא מעט אנשי עסקים רוסים, יהודים ולא יהודים, שנמלטו ממדינתם מסיבות שונות. "הסכמתי לקבל את העבודה", אומר צרלין, "למרות שהבקשה חייבה זהירות מיוחדת, כי במקרה הזה לא היה מדובר בעוד עבריין אלא בבכיר של שירותי הביטחון הרוסיים".
כעבור דקות קיבל צרלין את תמונתו של קולונל דמיטרי סנין, בכיר ב־FSB שנמלט מרוסיה שנה קודם לכן מחשש שייעצר במסגרת פרשת שחיתות מסועפת. בפשיטה שערכה המשטרה על בית אחותו של ידידו ושותפו הקרוב של סנין, נמצא כסף מזומן במשקל 1.4 טונות. סנין החליט לא להמתין למעצרו. הוא הגיע לעבודתו בלוביאנקה, מטה ה־FSB, ועם שובו מארוחת הצהריים הניח על שולחנו מכתב התפטרות ונעלם. ברוסיה לא הפסיקו לחפש אחריו.
"המשימה למציאת סנין לא באמת נועדה לאתר אותו. זו הייתה בדיקת יכולת. בקנה כבר הייתה לפטלינסקי מטרה אחרת, הרבה יותר גדולה"
"אחרי כמה ימי תצפית בשטח", אומר צרלין, "שבתי עם תשובה חד־משמעית לפטלינסקי: סנין לא נמצא בישראל". מי שהיה על קו הטלפון באותה שיחה שאותרה במוסקבה, הוא קרוב משפחתו של סנין שבילה כאן במלונות יוקרה. הכול בסדר, השיב פטלינסקי לצרלין, תגיש בבקשה חשבון.
היום ידוע כי לאחר שסנין יצא מהמטה, מצויד בדרכון חליפי על שם טימור קודסוב, הוא נכנס למכוניתו וכעבור 12 שעות חצה את הגבול לגיאורגיה בלי להביט לאחור. הוא נשפט במוסקבה שלא בנוכחותו, והמדינה חילטה עשר דירות במוסקבה שהיו רשומות על שמו וצי של מכוניות פאר. אבל סנין לא נתפס. בשנה שעברה נעצר סנין בצו אינטרפול במונטנגרו, אולם שוחרר לאחר שטען לרדיפה פוליטית. מונטנגרו מצידה סירבה להסגירו למוסקבה ואין זה פלא. ב־2016 היה הביון הרוסי מעורב בניסיון הפיכה במונטנגרו רגע לפני כניסתה לברית נאט"ו. כך שאין סיכוי שבקשת הסגרה שכזו תיענה בחיוב.
"במבט לאחור", אומר צרלין, "המשימה לאיתורו של סנין לא באמת נועדה לאתר אותו. זו הייתה בחינה, בדיקת יכולת. בקנה כבר הייתה לפטלינסקי מטרה אחרת, הרבה יותר גדולה. והוא רק התחיל לבשל אותה".
זה לא לטלפון
בחודשים הבאים שמרו צרלין ופטלינסקי על קשר. פטלינסקי, אומר צרלין, יזם מדי פעם שיחות. "הבנתי מהשיחות עימו שמרכז פעילותו בגרמניה, שם שהתה באותו זמן אימו של פטלינסקי. "באחת הפעמים פטלינסקי סיפר שהוא שוקל להביא את אימו לארץ לטיפולים במסגרת תיירות מרפא, והיא אכן הגיעה – פעם לאיכילוב ופעם לשיבא. התרשמתי שהוא מכיר את ישראל די טוב. למדתי שיש לו משפחה פה והוא גם מחזיק בדירה באשדוד".
החודשים חלפו וטלפון מפטלינסקי הגיע שוב, והפעם הזמין את צרלין לטיול ברוסיה. במרץ 2019, אחרי שגרה של שיחות תחזוקה, הגיעה הודעה חדשה. "האם אתה מגיע בקרוב למוסקבה?" שאל פטלינסקי. "אמרתי שלא כרגע", מספר צרלין. "ברגע שתתפנה, הייתי רוצה להיפגש איתך לשיחה שלא לטלפון, אמר פטלינסקי.
"כעבור זמן מה עדכנתי אותו שאהיה בקרוב במוסקבה. הוא שמח והזמין אותי לארוחת צהריים ב'ארווין', מסעדת דגים מפורסמת במוסקבה. הגעתי לשם בתאריך הנקוב ופטלינסקי כבר חיכה לי עם איגור, ראש הלשכה שלו. מהעפרונות המחודדים וצורת הרישום שלו הבנתי שאיגור הוא איש מטה, בעל כישורים צבאיים משובחים".
במהלך הארוחה שאל פטלינסקי את צרלין שאלות רבות על קורס הדרכה למאבטחים בישראל. "שאלות טכניות. מה כוללת תוכנית האימונים, כמה תעלה התחמושת, כמה עולים המדריכים. סיפקתי תשובות בקצב. שני נושאים נשארו פתוחים – ביטוח החניכים ומתי תגיע הקבוצה הראשונה. אבל לא הייתי רגוע ושאלתי במי מדובר. פטלינסקי אמר שמדובר בחניכים רוסים, בשנות העשרים המאוחרות ותחילת שנות ה־30, אחרי שירות צבאי, חלקם עם ניסיון קרבי, בלי בעיות משמעת. הסיכום הוא שהחניכים יגיעו בנגלות של שבועיים, לתקופת הכשרה של 12 ימי אימונים כולל יום הגעה, יום יציאה ויום ביקור במקומות הקדושים".
כל העסק נשמע לצרלין קצת מפוקפק, אבל פטלינסקי היה רציני. "הוא הסביר לי שמדובר בהכשרת מאבטחים למשימות מיוחדות באזורים מתוחים. ככל שהזמן חלף, השיחה בינינו נעשתה פתוחה יותר. פטלינסקי שלף קלף: האם תוכל להביא חניכים לפעילות באזורים מדבריים עם אוכלוסייה ערבית עוינת? הוא שאל בזהירות. הבנתי שהוא מדבר בעצם על אזרחים ישראלים דוברי ערבית בעלי אזרחות כפולה. נדלקו לי נורות אזהרה. יש ישראלים כאלה והם מבוקשים מאוד בחברות אבטחה בינלאומיות. מדובר במימון בסדרי גודל ענקיים, השבתי. אל תדאג, הוא ענה, אני מארגן קבוצת אבטחה עבור חברת גז רוסית גדולה הפועלת בלוב. מי הלקוח, שאלתי. לא משנה, הוא ענה, חברה ממשלתית, כסף נקי. אבל התעקשתי: מי הלקוח? גזפרום, באה התשובה, חברת הדגל הרוסית. ומי איש הקשר שלי, שאלתי. הבן שלי, ענה פטלינסקי".
כאן הבין צרלין שהוא לא מעוניין בעסקים עם פטלינסקי ומחפש דרך אלגנטית החוצה, בלי לדעת דבר וחצי דבר על ויירקארד ועל הקשר של פטלינסקי עם יאן מרסלק.
הקשר האוסטרי
באותם ימים הכול עדיין היה בסדר, לפחות כלפי חוץ. המניה של ויירקארד נסחרה בעלייה מתמדת ומרסלק היה בשיאו, מארח את הצמרת העסקית והפוליטית בווילה המפוארת ששכר באזור היקר ביותר במינכן, ממש מול הקונסוליה הרוסית. את חששותיו כהיפוכונדר הפיג באמצעות בניית קליניקה פרטית מצוידת היטב בווילה. איש הביון וגאון המחשבים קרובים מתמיד, ופטלינסקי המשיך לעבוד על הפרויקט הלובי.
הביקור בסוריה עשה את שלו ושחרר אצל מרסלק נצרה פנימית, והוא נסחף למערבולת של משחקי ריגול. פטלינסקי ערך לו היכרות עם מומחה ללוב, ששירת במודיעין הצבאי הרוסי, ובמקביל המשיך מרסלק לטפח את קשריו בצמרת הפוליטית האוסטרית. הוא הגיע לאירועים של אגודת הידידות אוסטריה־גרמניה שם איתר אנשים הקשורים לשירות הביון האוסטרי, ה־BVT, או בשמו הרשמי המשרד הפדרלי להגנת החוקה ומלחמה בטרור. זה לא היה קשה. ה־BVT הוא אולי ארגון הביון המושמץ והמחורר ביותר בעולם המערבי, וידוע בסדרת שערוריות של בכיריו שריגלו לטובת הקרמלין.
אחד מאותם אנשים הוא מרטין וייס, בכיר לשעבר ב־BVT, שכל המידע שנאגר במערכת על ארגוני ביון אחרים, בהם גם המוסד, הגיע לשולחנו. בעקבות הקשר שנוצר ביניהם, עבר וייס לעבוד כיועץ בשירותו של מרסלק. בדיעבד התברר כי רעבונו של מרסלק למידע מודיעיני הוביל את וייס לנצל את קשריו הקודמים בארגון כדי למשוך מידע ממאגריו. איש הקשר של וייס בארגון הוא אגיסטו אוט, קצין מודיעין שנחשד כמה וכמה פעמים בריגול אך הוחזר לעבודה לאחר שלא הוכח נגדו דבר.
בתחילה העביר וייס מידע על בני משפחתו של מרסלק וגם על ידידו הקרוב סטניסלב פטלינסקי, ובהמשך הפעילות גברה. מרסלק כבר לא היה נכס של המודיעין הרוסי אלא סוכן רוסי בפועל. תמורת תשלום העביר אוט למרסלק שלושה מכשירי טלפון של בכירים במשרד הפנים האוסטרי ומחשב שנשא מידע סודי ביותר. במידע שנמצא במחשב היו מסמכים של הארגון הבינלאומי למניעת הפצת נשק כימי, שכללו את הנוסחה לייצור רעל עצבים מסוג נוביצ'וק. מרסלק התפאר בפני מכריו שהנוסחה בידו.
כשתפסו החוקרים את הטלפון הנייד של אוט, הם גילו בו טקסטים הכוללים ניתוח עם הצעות לשיפור ושדרוג פעילות של סוכנים רוסים המגיעים לאירופה לחסל סוכני משטר. ככל הנראה בעקבות פרשת הירי בלב ברלין שבה סוכן רוסי ירה במתנגד משטר צ'צ'ני. שמו של אותו סוכן עלה לאחרונה לכותרות לאחר שהוזכר כאפשרות לעסקת חילופין עם נבלני, זמן קצר לפני שזה האחרון מת בגולאג.
פרשת הריגול של אגיסטו אוט היא שיחת היום באוסטריה. אבל עם כל הכבוד לאוט, הוא רק שחקן משנה לעומת פטלינסקי, האיש שגייס את מרסלק, טיפח אותו והפך אותו לנכס המודיעיני הכי משמעותי של הביון הרוסי בעשורים האחרונים. לכן, העובדה שפטלינסקי עבר בישראל מתחת לרדאר של השב"כ, המוסד ומשרד הפנים צריכה להדליק פה נורות אדומות. גם ביחס לרמת החדירה של שירותי הביון הרוסיים לישראל וגם בהקשר הלובי.
הרבה מאוד ישראלים בתפקידים רשמיים ולא רשמיים, בתפקיד ולא בתפקיד, יצרו בשנים האחרונות קשרים עם הגנרל הלובי ח'ליפה חפתר, בעל בריתם של הרוסים, ועם סיף אל־אסלאם קדאפי. הקשרים האלה התקבלו במעין סלחנות כי לכאורה מדובר בידידים. קשרים שכללו דיווחים על ביקורים של בניו של חפתר בישראל, שמטוסם נחת בבן־גוריון והתקבלו בידי גורמים רשמיים בישראל, או על ישראלים שמנהלים רומן ממושך עם סיף אל־אסלאם. מתברר שהרוסים עושים את זה הרבה יותר טוב.
פטלינסקי נצפה לאחרונה בריזורט יוקרתי בדובאי. בשיחה עם צרלין הוא סיפר לו שאת רוב זמנו הוא מבלה כעת בבורקינה פאסו באפריקה. אם השם הזה מצלצל לכם מוכר, מדובר במדינה במערב היבשת שבה צרפת הודיעה בינואר 2023 כי תסיג את כוחותיה, והפכה מאז ליעד הלוהט החדש של שכירי החרב של פוטין, כוח וגנר.
