אצלנו בבית הילדים כבר רגילים לכך שאני נעצר מדי שנה בגלל קורבן הפסח. אצלם קורבן הפסח הוא לא עניין עתידי ומעורפל אלא מוחשי ועכשווי לגמרי. הם יושבים סביב שולחן הסדר ושואלים על קורבן הפסח. גדל פה דור שזו המציאות הפשוטה בשבילו.
כך היה גם במצרים: רק מי שהיה מוכן לשים נפשו בכפו ולהקריב את הגדיים אלילי מצרים לעיניהם היה זכאי לצאת ממצרים. והמלעיגים? לעגו, התנגדו וצייצו שלא כדאי להרגיז את פרעה.
בימים ההם בזמן הזה. האחריות על קיום קורבן הפסח היא אישית ומשתווה בחומרתה רק לברית המילה: אלה שתי מצוות עשה יחידות שמי שלא קיים אותן חייב כרת, העונש החמור ביותר בתורה.
בתחילת המלחמה הגשתי בקשה לקבלת אקדח, ולגיוס לצבא לשלב ב'. נתקלתי בסירוב בלשכת הגיוס, ונאמר לי שיש לי "חסימת שב"כ". ניסיתי להפעיל קשרים כדי לבטל אותה, ללא הצלחה. לפני כשלושה חודשים התייצב אצלי בבית איש המחלקה היהודית בשב"כ, המכונה "הראל", וביקש לדעת למה אני רוצה להתגייס ולשאת אקדח. לאחר התלבטות סיפרתי על רצוני להיות שותף במלחמה ולעזור לעם ישראל, וכמובן על הצורך של כל אזרח לשאת נשק ולהגן על עצמו, במיוחד בזמן מלחמה. הראל השיב שהם מתלבטים אם לאשר את שתי הבקשות מאחר שאני פעיל הר הבית, והבטיח לעדכן.
חודש לאחר מכן הראל התקשר וסיפר שהם רוצים לאשר לי את הבקשות, אבל אני צריך לקיים שיחה קצרה נוספת איתו בתחנת המשטרה. והנה אני מוצא את עצמי מתייצב במגרש הרוסים בתקווה שאולי בכל זאת השב"כ יסכים. השיחה התחילה בנאום של הראל על החשיבות שהם רואים בכך שאתגייס וכמה חשוב להיות אזרח מהמניין ששותף לנטל. מיד לאחר מכן הוא הסב את נושא השיחה לקורבן פסח. הוא הסביר לי כמה זה מסוכן, לא אחראי, שזה יכול לעלות בחיי אדם, ועלול "לגרום לעוד 7 באוקטובר".
עניתי לו שזה לא נכון. הרי פורסם שטבח שמיני עצרת תוכנן במשך שנים, והמועד המקורי לפרעות היה ערב פסח (דבר שהיה מוביל אותי מן הסתם ישירות לתא המעצר המנהלי). האויבים שלנו רוצים להשמידנו, עם ובלי קשר לכל דבר שנעשה מצידנו, ולהאשים את קורבן פסח בכך זוהי התחפרות עמוקה בתוך התפיסה הכושלת שאם רק נהיה נחמדים לאויב הערבי וניזהר לא להרגיז אותו, נוכל לחיות בדו־קיום אוטופי. הוא נאלץ להסכים שהפרעות והטבח לא באמת קשורים לקורבן פסח או לכל "פרובוקציה" אחרת מצידנו, ושינה טקטיקה. הוא ניסה לשכנע אותי שאם הפרעות אכן היו קורות בערב פסח, המערכת הייתה עושה הכול כדי להאשים אותי בכך, ולכן אם אעשה זאת גם השנה, ימצאו דרך להאשים אותי בכל פיגוע שעלול להתרחש.
כשזה לא עזר הוא הטיח בי: "כשאתה מצהיר שתקריב את קורבן הפסח שלך, זה מבחינתי בדיוק כמו מחבל שמודיע שהוא עומד לבצע פיגוע". ניסיתי להסביר שאנחנו בסך הכול רוצים לקיים את המצווה שאנחנו מחויבים בה, ושאנחנו לא עוברים בכך על חוק כלשהו. אדרבה, אנחנו עושים מעל ומעבר כדי שהמשטרה תאשר את קורבן הפסח, אבל נראה שהיא עושה הכול כדי שזה ימשיך להיות אירוע לא מתואם, ולעצור אותנו במגוון עילות. פגישתי השבוע עם מפקד מרחב דוד במשטרה איששה את החששות שלי. הוא הודיע לי שקורבן פסח יתאפשר רק בימות המשיח, ולחלופין הציע לי לבקש להקריב את הקורבן בכל מקום אחר בישראל, רק לא בהר הבית.
ובחזרה לשיחת השב"כ. הראל מהמחלקה היהודית סיכם שאם אתחייב שלא תהיה השנה פעילות למען קורבן פסח, הוא ישקול לאשר לי להתגייס לצבא ולקבל נשק. השבתי שאין לו שום זכות לדרוש ממני לא לקיים פעילות חוקית לגמרי, ולנסות לסחוט אותי דרך שימוש ציני בצה"ל. שם השיחה נגמרה, בחוסר שכנוע הדדי. מדינת ישראל וזרועות הביטחון שלה רואות בפעילות יהודית למען הר הבית פעילות חבלנית. חג פסח כשר ושמח.
