אין דבר מצליח כמו ההצלחה. העובדה שישראל הצליחה להדוף 99 אחוזים ממתקפת הטילים והכטב"מים האיראנית מהדהדת הבוקר לא רק במדינות האזור אלא גם בבירות המערב, כמו גם במוסקבה ובבייג'ינג. אחרי שבועות ארוכים של דשדוש בעזה וביקורת בינלאומית קשה, מדינת ישראל זוכה להיות מחובקת על ידי ארה"ב ונהנית מההתייצבות של מדינות אירופה המצדדות בזכותה של ישראל להגן על עצמה.
במבט לאחור לא מן הנמנע שליל אמש הוא גם הלילה שבו נולדה ברית אזורית חדשה. חזון "הנאט"ו הישראלי-ערבי" קיבל ממד של מציאות בהתהוות והדרך לנורמליזציה עם סעודיה קיבלה חיזוק רציני ביותר. אל מול הכאוס שאיראן מבקשת ליצור מתהווה אולי סדר אזורי חדש.

כאשר נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן החליט לקדם את נושאת המטוסים אייזנהאור לאזור, הוא לא רק תמך בישראל בנקודת חולשתה הקשה אחרי טבח ה-7 באוקטובר. הוא קיווה, בראיה אסטרטגית, לעשות הכול כדי להימנע ממלחמה אזורית רחבה. הוא קיווה שלילה כמו ליל אמש לא יגיע.
אבל הוא הגיע. וגם הפעם ארה"ב התייצבה לצד ישראל במופע מרהיב של שיתוף פעולה עם בריטניה, צרפת, סעודיה וירדן. זוהי צומת דרכים עבור ישראל כמו גם עבור מדינות האזור והשאלה היא האם ממשלת ישראל ומנהיגי האזור ידעו להתאחד ולמנף אותה לעתיד בטוח יותר.
לצד ישראל, הלקחים העיקריים של ליל אמש הם מסר לשכנתנו ממזרח, ירדן. בית המלוכה ההאשמי מופקד על שמירת המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים. העולם המוסלמי צפה אתמול במופע הזיקוקים האיראני מעל כיפת הזהב של אל אקצה, אך כנראה לא עיכל עדיין כי בשאיפתה למוטט את ישראל, מוכנה איראן השיעית להעמיד בסכנה גם את ליבת האמונה הסונית בירושלים.

לא זו אף זו. הממלכה האשמית היא גם היעד הבא של איראן בשאיפתה להשלים את הקשת השיעית בדרך למיטוט ישראל וסיכול חזון הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. לכן ירדן היא גם אבן דרך חשובה בתוכניתו הגדולה של נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן. הנשיא מקווה להתמודד כלכלית עם סין, וצבאית עם איראן, על ידי הקמת מערך בריתות אזורי שישתרע מהודו דרך מדינות המפרץ וסעודיה דרך ירדן וישראל כל הדרך לאירופה.
אבל לברית האזורית, המונחת על השולחן יש מחיר ידוע – מדינה פלסטינית. חזון שתי המדינות. השאלה היא אם ישראל תדע כעת להתנהל בצומת הדרכים האסטרטגית הזו ולהפיק ממנה את המירב כי כרגע מדינה פלסטינית זה ממש לא מה שעומד על הפרק.
מה שכרגע עומד על הפרק הוא המתח בין הצורך למנף מחדש את מעמדה הבינלאומי של ישראל תוך כדי שימור וחיזוק בריתנו עם ארה"ב, לבין הצורך להגיב צבאית על המתקפה האיראנית כדי לשמר את מעמדנו בשכונה בה אנו חיים וגם להיות מוכנים להתמודד עם המחיר הכבד הכרוך בכך. מן הצד השני, אולי אפשר בשעה זו גם לצפות מההנהגה בישראל למצוא את הדרך להימלט מן המשוואה הדטרמיניסטית הזו. אולי, למשל, על ידי קידום מערך התייעצויות אינטימי יותר בין ישראל לבין מנהיגי האזור.