בשבועות האחרונים התגברו איומי המיליציות השיעיות בעיראק נגד ירדן: אחד ממפקדיהן הכריז על הכוונה לחמש כ־12 אלף איש בירדן ולפתוח בממלכה חזית חדשה נגד ישראל. רוב האוכלוסייה בירדן היא פלסטינית, וברבת־עמון מתחוללות הפגנות נגד ישראל; ירדן נראית כפרי בשל לקטיף בידי איראן וסוכניה.
אלו חדשות רעות וטובות לישראל. למה רעות? כי כוח איראני בירדן יעצים מאוד את "ציר ההתנגדות". ירדן מוצבת לצד הגבול היבשתי הארוך ביותר של ישראל, קרוב ליהודה ושומרון. כוחות איראניים ירצו להסתנן ליו"ש, להעביר לשם נשק מתקדם וחומרי נפץ רבי עוצמה, ולהתיש את ישראל במלחמה בשלוש חזיתות: עזה, לבנון ויהודה ושומרון.
כוחות פרו־איראניים בירדן יוכלו לסייע לכוחות מעיראק לתגבר את הכוחות האיראניים בדרום סוריה, ולחזק את שליטת האיראנים בכל המרחב מעקבה דרך רבת־עמון ודמשק ועד ביירות.
כדי שזה יתממש לא צריך שבית המלוכה יופל או שממלכת ירדן תתמוטט. מספיק שכוח בתמיכה איראנית יוכל לאלץ את המלך להסיט מבט בעודו מפר את ריבונות ירדן. כמו חזבאללה בלבנון, או המליציות השיעיות בעיראק, כוח כזה יהיה מדינה בתוך מדינה, וישתמש בירדן כבסיס פעולה. הוא יאפשר לאיראן לסגור על ישראל ממזרח, מצפון ומדרום־מערב, לאיים על מפרץ אילת באמצעות ירי משטח ירדן ולתמוך בטרור הפלסטיני ביו"ש.
עד כאן לחדשות הרעות. מהן החדשות הטובות? ירדן חשובה לאמריקנים. היא צומת יבשתי בין עיראק, סוריה, ישראל וערב הסעודית. התמוטטות ירדן, או אפילו התבססות של כוח איראני חמוש היטב, תיצור איום איראני חדש על סף דלתה של ערב הסעודית, ותאיים על המגה־פרויקט של מוחמד בן סלמן, עיר העתיד ניאום, הרחוקה רק 130 ק"מ מגבול ירדן. התמוטטות ממשית של ירדן תאפשר לאיראן רצף יבשתי מהאוקיינוס ההודי עד הים האדום, שיתמוך בחות׳ים בתימן. ספינות קטנות יוכלו לשנע חימוש ולוחמים לחצי האי סיני ולנסות לבסס שם שלוחה איראנית.
ירדן היא מדינה פרו־מערבית, בעלת קשרים ארוכי שנים עם בריטניה וארה״ב. בריטניה מימנה את הליגיון הערבי בירדן, והיא מאמנת ומציידת את צבא ירדן גם היום. מבצעי הצנחת הסיוע ההומניטרי בעזה, שחילות אוויר מערביים השתתפו בהם, יצאו מירדן.
אחרי שהבריטים נסוגו מהמזרח התיכון, ארה״ב לקחה חסות על ירדן. בסוף שנות החמישים, בעקבות מהפכת הקצינים בעיראק, הנשיא דווייט אייזנהאואר ביקש מהפנטגון לגבש תוכניות להגנה על ירדן, ובדק גם את האפשרות שישראל תשתתף באופן פעיל בהגנתה. ישראל אכן באה לעזרת ירדן בספטמבר 1970, וסייעה להסיג את כוחות השריון הסוריים שפלשו למדינה.
האיומים על ירדן והחשש מנפילתה מגבירים את הערך האסטרטגי של ישראל בעיני וושינגטון. דווקא כשהיחסים בין ירושלים וארה״ב מתוחים, האיראנים ובעלי בריתם מזכירים את הערך האסטרטגי הגדול של ישראל: כוח בולם ומייצב במזרח התיכון. האפשרות שירדן תצטרף ל"ציר ההתנגדות" צריכה להדיר שינה מעיני היועץ לביטחון לאומי ג׳ייק סאליבן. אם לא – טוב שישראל תזכיר לו את הסכנה.
יש כאן הזדמנות פז לשנות את המגמה הדיפלומטית. חמאס וחזבאללה הם חלק מהאימפריאליזם האיראני: במקום להמשיך להשוות אותם לדאעש או לנאצים, ישראל – בדיפלומטיה הציבורית שלה ובשיחות עם מדינות המערב, ובמיוחד עם האמריקנים – צריכה להדגיש את הגל האיראני ששוטף את המזרח התיכון בעקבות המלחמה בעזה. עליה להדגיש לקהלים מזרח־תיכוניים שחמאס אינו ארגון "התנגדות" לציונים, אלא פרוקסי איראני המעוניין להבעיר את האזור.
הידיעות מעיראק מוכיחות זאת. טוב שישראל תפרסם אותן בכל הזדמנות ותבהיר שהמלחמה בעזה אינה ניסיון ״להעניש״ את הפלסטינים, אלא חלק ממאבק רחב נגד ההשפעה האיראנית. היא צריכה גם להזכיר לבית הלבן ולחוגי המדיניות בוושינגטון שישראל חלשה משמעותה ירדן חלשה. אם וושינגטון רוצה לייצב את המזרח התיכון, היא חייבת לפגוע בפרוקסי האיראניים ולהביא לישראל את המשאבים והסיוע הצבאי הדרושים לה.
