בתוך זמן קצר מיירוט הכטב"מ האחרון החלה המקהלה הקבועה לשיר את שירי הפלייליסט התבוסתני המוכר לנו היטב. בישראל התפתחה זה עשרות שנים מחלה לאומית קשה במיוחד – מחלת ההכלה, עם מספר רכיבים הקשורים זה בזה.
האחד, ישראל מגיבה על המתקפות האלימות נגדה על פי תוצאות המתקפה ולא על פי כוונותיה. ככל שזו הייתה ללא נפגעים בנפש, או שמספר הנפגעים היה קטן יחסית, כך גדלה בהתאמה הנכונות להכיל את המתקפה ולא להגיב עליה למרות כוונותיה הרצחניות. סביב המחלה התפתחה גם שפה שלמה דוגמת תיאור התקפות טילים ומרגמות כ"טפטוף", משל היה זה משהו טורדני בלבד אבל לא נורא. כאילו שאם אין נפגעים בנפש, "רק" דור שלם שמרגע לידתו בעוטף גדל עם אזעקות וממ"דים, הכל בסדר לכאורה.
אין ספק שחלק מהתפתחות זו היא הקושי להשיג לגיטימציה בינלאומית לתגובה ישראלית נחושה כמו שראוי להגיב. אבל אין לשכוח לרגע שבישראל עצמה יש גורמים קבועים המערערים על עצם הלגיטימציה הישראלית להגיב כמו כל מדינה נורמלית המותקפת על ידי אויבים. אפשר למצוא אותם במגוון מוקדי השפעה דוגמת האקדמיה, רוב אמצעי התקשורת, ארגונים הפועלים תחת הכסות השקרית של זכויות אדם כביכול, ומערכת משפט סלחנית. לדוגמה, ראינו את התשלובת ההרסנית הזאת בפעולותיה נגד הפעלה יעילה של הפרימטר בגבול העוטף, שהלך ונשחק עד לכשל השבעה באוקטובר.
הרכיב השני קשור קשר הדוק לקודם. מכיוון שלישראל אסור מה שלכל מדינה מותר, היא השקיעה ומשקיעה, ולמען האמת ממש שוקעת, בפיתוח עוד ועוד אמצעי הגנה מורכבים ויקרים עד שקשה לעקוב אחר שמותיהם. חץ כזה וחץ אחר, כיפת ברזל, שרביט קסמים ומי יודע אם לא שכחנו עוד איזה פיתוח בדרך. ליל ההגנה המופלאה והמורכבת על ישראל השבוע עלה מיליארדים. גם חובת בנייתם של ממ"דים ופיזור מיגוניות במקומות מועדים קשור לתהליך. כמעט שכחנו שמשרד הביטחון דורש להקים שוב חומות הגנה בין קטעי כביש ומסילות רכבת לבין צפון הרצועה מחשש לחזרת סכנת הירי. וכל זאת למרות ולאחר השבעה באוקטובר.
ושלישית, ההתפתחויות הללו עצמן הטעו את ישראל לשים את מבטחה יותר ויותר בטכנולוגיה שהיא אכן מדהימה, באש מרחוק, במודיעין הטכנולוגי מרחוק ועוד כמה מרחוק. כל זאת עד לכישלון הקשה והחמור ביותר של השבעה באוקטובר שאירע ממש מקרוב, על ידי כמה אלפי רוצחים סדיסטים על טויוטות ואופנועים שאחריהם הגיע נחיל הברברים בכפכפים.
לו זכינו, ריפוי מחלת ההכלה היה מתרחש בניתוח חד ומהיר לאחר התפרצותה הקטלנית בשבעה באוקטובר. אם חשבנו שאכן הולך להתבצע ניתוח חד ומהיר, הרי ככל שחלפו החודשים חזרה המחלה והתפרצה. היא באה לידי ביטוי בהסכמה להכנסת סיוע רחב היקף לאויב ללא שום תמורה; בלחצים שלא להיכנס עד עתה לרפיח ולמעשה לא להכריע את החמאס אפילו בתחום הצבאי; ובחזרתם של המפגינים לרחובות תוך פגיעה קשה בלכידות. אחד הקיצוניים שבהם לא היסס להזכיר לחבריו בליל יירוט ההתקפה האיראנית שלא ישכחו שהיירוט החשוב יותר הוא יירוט הממשלה.
עתה קיבלה ישראל הזדמנות שנייה שספק אם תחזור על עצמה בעתיד הנראה לעין. איראן נטשה השבוע את מדיניות הפעלת הפרוקסי שלה שבמסגרתה הקפידה להתרחק ממעורבות ישירה במלחמה בזירות השונות. בעצם התקיפה הגלויה משטחה היא הכריזה מלחמה על ישראל.
אי אפשר להבליג על הכרזת מלחמה רק בגלל שתוצאותיה לא כללו פגיעה בנפש. מדובר בהכרזת מלחמה שההגנה מפניה בלילה אחד בלבד עלתה מיליארדים. הימנעות מתגובה תהיה ביטוי חמור במיוחד של חולשה שרק תבטיח לנו התקפות דומות לה בעתיד. ישראל צריכה לתקוף בזמן ובתנאים שנוחים לה ולא כתגובה מאוחרת מדי בזמן ובתנאים שהאויב יחליט עליהם.
ומה נעשה עם האמריקנים והתלות בהם? דווקא הדרישה האמריקנית להכלה מחייבת את ישראל להגיב מהר וחזק במיוחד. חיות הג'ונגל צופות וממתינות לראות כיצד יגיבו יושבי הווילה, ואם כדאי לעשות איתם עסקים הכוללים תיאומים ביטחוניים מול איראן. כניעה לדרישה האמריקנית פירושה שארה"ב מכתיבה לישראל מצב בלתי נסבל מבחינה אזורית: הרשאה לאיראן לתקוף ישירות את ישראל, זאת לעומת איסור על ישראל להגיב.
ישראל קיבלה הזדמנות בלתי חוזרת להבהיר לעולם בכלל, ולמדינות המזרח התיכון במיוחד, שהיא מעצמה אזורית. מעצמה כזו, שגם אם ספגה מכה קשה מאוד בגלל טעויות וכשלים בהפתעת שמחת תורה, כדאי מאוד שלא לאתגר אותה כאשר היא מוכנה. כך היא לא רק תראה לזרועות התמנון הרצחני למה היא מסוגלת, אלא תפגע קשות בראש התמנון עצמו. אם לא עכשיו, אימתי?
