דרך ארוכה קצרה

באחד מימי סוף החופש הגדול, נוני, משועמם ועגום, משוטט בשכונה ונתקל במודעה בכתב־יד ילדי: "למחירה – ילדה, כמעת בת שמונה, לפעמים טובה". המודעה המשונה מסקרנת אותו והוא מחליט להתקשר אל הטלפון המצורף. מעבר לקו עונה לו ילדה אנונימית שמשתוקקת לפגוש אותו מיד. נוני פוגש ילדה קטנה עם תרגיל על הגב, שכל מה שהיא רוצה זה ללכת רחוק רחוק. המסע של השניים מתקיים בשולי השכונה, דרך שדה קוצים ועד מגדל מים מרוחק. אף שזהו טיול קצרצר במושגי מסעות, אירועי הדרך מחזיקים משקל של מסע במובן הנפשי עבור שתי הדמויות הצעירות.

בעוד נוני הוא דמות מפורשת וגלויה, דמותה של הילדה מסתורית למדי – אין לה שם, היא לא מספרת מדוע היא משתוקקת ללכת רחוק, ולשפה שלה יש גוון חידתי משהו. במהלך המסע המשותף מתברר אט אט סיפורה של הילדה, סביב "תאונה ביתית" שכרוכה בה בושה ואשמה.

יופיו של הסיפור מתגלם בכמה צורות: ראשית, בנגיעות הפלא סביב דמותה של הילדה. היא נטולת שם מפורש, יש לה שפה ייחודית משל עצמה, והיא קשובה לשפת הטבע ולנוכחותן של חיות השדה ברקע, וכל זה יוצר לה נופך מעט אגדי. הילדה מצטטת רבות את מרית, דמות עלומה שמגלה לה סודות ומלמדת אותה את חכמת העולם. עד סוף הסיפור דמותה נותרת עלומה, כמו פיה טובה או מנטורית קשישה המשרה על הילדה מקסמה.

שנית, ראוי לציון האופן שבו הסיפור מטפל בסוגיית הכאב. שני הילדים יוצאים אל המסע כשלכל אחד מהם פצע משלו: נוני כואב את מעבר הדירה הפתאומי והלא מוסבר של חברתו הטובה ליה, והילדה כואבת את תוצאות ה"תאונה" שהיא חשה אחראית לה. בתחילת הדרך הילדים אינם חולקים זה עם זו את כאבם, אך המסע מוליד בהם את הכוח והיכולת לשתף ולחלוק. ביציאה המשותפת שלהם אל מחוץ לשכונה, אל המעֵבר, מתגלים היכולות והכוחות, יחד עם הנחמה והשותפות שחברות יכולה להציע.

ההכרה בכאב וההתמודדות עם המצוקה מעמיקה כשלתמונה נכנסת דמותו של מוכר קיוסק חביב ואמפתי, שמציע בפניהם דרכי התמודדות. שני הילדים צעירים למדי ויכולתם להתבונן מבחוץ על הסיטואציה מוגבלת, ועם זאת, המוכר איננו נותן פתרונות מעמדת המבוגר היודע אלא משתף מחוויותיו האישיות ומעלה שאלות: האם מחשבה רעה באמת הופכת אותך לילדה רעה? מה יקרה כשתלכי רחוק? הפרקטיקה של שאילת השאלות מעבירה את המשקל ואת האחריות חזרה לילדה שמסיקה בעצמה את מסקנותיה, ומונעת מן הסיפור את מוקש המבוגר שפותר לילדים את בעיותיהם.

"ללכת רחוק, רחוק" הוא סיפור פיוטי, רגיש ושובה לב על חברות ועצמאות, על כאב וריפוי. וכמו שאומר נוני בסוף הספר: "בשביל להבין דברים באמת, צריך לפעמים ללכת רחוק. טוב, אולי מספיק רק קצת רחוק".

ללכת רחוק, רחוק

חוה חבושי

איורים: הילה רוזיליו

הוצאת טל מאי

לגילאי 9 ומעלה