לשדך בין ילדים ספרותיים
אדגר בן ה־12 מגיע עם אימו לחופשת החלמה בבית מלון. אדגר, נער אוסטרי־יהודי, הוא ילד חולני חובב ספרים, והוא נמצא באזור הדמדומים שבין הילדות לבגרות. אזור מכמיר לב, שלא מעט גיבורי תרבות ממוקמים בו. דוגמה אחת היא דמותו של ויל מסדרת הטלוויזיה "דברים מוזרים". ויל, ילד חולני ועתיר דמיונות בפני עצמו, אמנם רוצה להיות גדול, אבל מבחינת התפתחות ובשלות הוא עדיין א־מיני, ועדיין מושקע מאוד במה שעניין אותו כילד. כשעולם המבוגרים מחלחל בהדרגה אל עולמו, וחבריו מתחילים להתעניין בבנות, הוא חווה נטישה ובגידה. לאדגר אין את המזל שהיה לוויל. אין לו חבורה להעביר איתה את הילדות בדמיונות משותפים. הוא נטוע אי־שם במאות הקודמות שבהן ילדים נדרשו בעיקר להיות מנומסים, לא להפריע, ולגדול כמה שיותר מהר.
לגדול כמה שיותר מהר זאת בהחלט השאיפה של אדגר. אבל איך עושים את זה? בינתיים הוא יודע רק מה שכל הילדים יודעים: למבוגרים יש סודות. מתישהו בחייו של כל ילד נחשף השקר הראשון שמבוגרים סיפרו, שרומז שיש עוד עולם שלם שלא מספרים לו עליו. בתקופתו של אדגר החיבה של מבוגרים לסודות ולהסתרות הייתה כנראה גדולה יותר מאשר היום, וגם אפשרויות ההסתרה היו רבות יותר. הסבתות של כולנו גדלו בבתים עם סודות מכל הסוגים. אבל אדגר מתוסכל בעיקר מסוד ספציפי, שהוא מרגיש שהוא הוא המפתח: יש משהו שמניע את עולם המבוגרים כולו וקושר ביניהם, ומי שמגלה אותו הופך למבוגר בעצמו. אדגר צעיר מכדי להכיר את התיאוריות של פרויד על מיניות ועל השלכות הקשר עם האימא, אף שבקרוב יהפוך לנער הפוסטר שלהן. אבל הוא בכל זאת קולט בחושיו המתפתחים שהסוד הגדול קשור למשהו שבין גברים לנשים.
הספר איננו נפתח עם אדגר, גיבור הסיפור, אלא דווקא עם האיש שיניע את העלילה: ברון צעיר מזדמן למלון שבו שוהים אדגר ואימו. הברון הגיע במטרה אחת: למצוא אישה לפתות ולהעביר איתה את החופשה. אימו של אדגר היא צעירה ויפה, וגם האופציה היחידה באזור, והברון מסתער על המשימה. מדובר בצייד עם טקטיקות, וכדי לפתות אותה הוא נוקט באחת התחבולות הבסיסיות בספר החיזור: ללכוד את תשומת הלב של מישהו לידה, במקרה הזה – אדגר. הברון מקדיש לנער תשומת לב ומבטיח לו הבטחות, ואדגר המוקסם מתאהב בו מיידית. מכאן המדרון מהיר וחלקלק. אדגר נגס בפרי עץ הדעת, והוא עומד ללמוד שדברים הם לא כמו שהם נראים.
זהו כנראה השיעור הכואב ביותר של היציאה מהילדות: סוף האמונה התמימה שאתה במרכז העולם. שהציורים שלך באמת עוררו התפעלות, ושאם נזרקו – זה היה בטעות; ששום דבר לא קורה אחרי שאתה הולך לישון; שהעולם חד־ממדי ומתוק וסובב סביבך. יש רגע, נקודת קיום חמקמקה, שבו נוחתת הבנה שאין ממנה דרך חזרה. היחידים ששמים לב אליה הם ילדים ברגע הפקיעה, וסופרים ומשוררים לפעמים.
בקובץ הסיפורים "יותר מדי אושר" של אליס מונרו יש סיפור קצר ויפהפה על מורה לכינור שמתעניינת באביה של אחת הילדות בכיתה. המורה מתחילה להקדיש לילדה תשומת לב מיוחדת, והילדה הנלהבת פורחת. היא משתפרת פלאים בנגינה בכינור כדי להרשים את המורה, וכשהיא מבינה שבעצם הייתה רק כלי במשחק של אחרים, היא חווה אכזבה והתבגרות. חבל שאי אפשר לשדך בין ילדים ספרותיים. בתקופה אחרת ובנסיבות שונות, זה בדיוק התהליך שאדגר עובר.
מפתח אל עולם המבוגרים
הסיפור מתחיל ברצון המוצהר של אדגר להתבגר. כמו כל הילדים, חלומו הוא שיתייחסו אליו כמו גדול. החיזור של הברון גורם לו להאמין בתמימותו שהוא התקבל לעולם המבוגרים. כשהוא מגלה את כוונותיו האמיתיות של הברון, ומעליב מכך – את כוונותיה האמיתיות של אימו, מתחיל המסע הסמלי של אדגר, שהופך בנקודת השיא למסע אמיתי. אדגר חושף את שקרי המבוגרים ויוצא לטיול התבגרות מואץ, שבו הוא רואה את העולם לראשונה בעיניים עצמאיות, וכיאה לסיפור מסע, משלים את השינוי.
איך יודעים שאדגר באמת התבגר? שני סימנים מובהקים מעידים שהנער הזה כבר איננו ילד. הראשון: הוא מתגעגע לילדות. אחרי הצצה לעולם המבוגרים האמיתי, אדגר נתקף געגוע לתקופה התמימה של הילדות. הוא רוצה לא לדעת את מה שהוא יודע, ומתוודע לתוגת ההכרה בכך שזה בלתי אפשרי. הסימן השני: בהיפוך עלילה מרשים, בסוף המסע גם לאדגר יש סוד. וריאציה מסוימת של סודות של מבוגרים, שבעקבותיה הוא מוזמן לראשונה אל עולם ההסתרות, הבריתות ועסקאות החליפין של השתיקה. עד עכשיו המסתורין בחייו נשאב מספרי המתח שאהב לקרוא. אמנם את הסוד שחיפש עדיין לא פיצח עד תום, אבל עכשיו הוא במשחק של המבוגרים. ואם המרדף אחר פיצוח הסוד השאיר אותו ילד, האחיזה בסוד אחר מתגלה כמפתח אל עולם ההתבגרות.
הצלע השלישית בסיפור היא האמא, שתהליך ההיפרדות ממנה הוא עורק מרכזי בסיפור. צוויג לא מספר רק על השינוי במערכת היחסים בין האימא לילד. בסגנון מינימליסטי וכמעט בלי להתייחס לנושא רשמית, הוא מצליח לגבש אמירה מפורשת על יתרונות הנערות ועל קשיי הבגרות. קשה לומר שאדגר מעריך את יתרונות גילו הצעיר. הוא מרגיש מוגבל, מחויב להישמע לאימו, ומתוקף תפקידו כילד נאלץ לציית גם להוראות שהוא חווה כמשפילות. מטרתו המרכזית היא להיחלץ מהנערוּת ולהפוך שווה ערך לשניים האחרים. אבל מן העבר השני, אימו מרגישה כבולה לא פחות. לנישואים, להורות, לכללי החברה ולמה שיגידו. וברגע האמת, כשהילד מעמת את האישה הבוגרת עם העובדות, דווקא הנערוּת היא זו שמפגינה יושרה ובהירות, סממנים שהיינו רוצים שיאפיינו מבוגרים.
קשה שלא להתרשם מהאופן שבו סיפור קצר מכיל רומן מסע והתבגרות שלם. זה באמת ספר יפה מאוד. ואחרי שדיברנו על העלילה המוצלחת והכתיבה המוצלחת, קשה שלא להצטער על הקושי לצלוח את התרגום. זו לא התפנקות של בחירת מילה או ביטוי כאלו במקום אחרים. הטקסט כולו מסורבל, ויש פסקאות שלמות שאין בהן שום היגיון תחבירי. חרף הסיפור היפה והרצון להשלים אוסף, של ספרי סטפן צוויג או של ספרי ספריית פועלים, זה לא ספר שעושה חשק להשאיר אותו על המדף.
בלהט סוד
סטפן צווייג
מגרמנית: אברם קנטור
פועלים, הקיבוץ המאוחד, 2024, 112 עמ'
