ברון צעיר ומשועמם מגיע למלון בסביבת וינה ומחפש חברה מעניינת, "אולי אפילו פלרטוט בלתי מזיק, כדי שלא אצטרך להעביר את השבוע באומללות כזו". האם מהלכיו של ברון וינאי מלפני מאה שנה רלוונטיים לימינו?
שטפן צוויג פירסם את ספרו "Brennedes Geheimnis" ב־1911, והספר תורגם לעברית וראה אור תחת השם "בלהט סוד" ב־1997, בתרגומו של אברהם קנטור ובהוצאת הקיבוץ המאוחד. כשניגשתי אליו אז, פחות התחברתי. אולי היה זה משהו בתרגום שגרם לסיפור להיראות מליצי, והקריאה כמעט נזנחה. עכשיו הספר יוצא בהדפסה מחודשת, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, וטוב מכך – הוא רואה אור במקביל בהוצאת תשע נשמות, בתרגומו המשובח של הראל קין, כשכותרתו בגרסה זו "סוד בוער".
ההוצאה המחודשת של "בלהט סוד" בהוצאת הקיבוץ המאוחד כרוכה בהגדלת האות ובעיצוב מחדש של העטיפה – שינויים שמשפרים את צורת הספר, אך בעיקרם הם חיצוניים וטכניים, בעוד שהתרגום הישן והטוב נותר כפי שהיה, ללא עדכון מזה שנעשה לפני יותר מרבע מאה. תרגומו של קין, לעומת זאת, נותן תחושה עכשווית. הוא ברור, מחודד ומלא יותר; מאיר את הטקסט באמצעות המצלול, הסגנון וזרימת המילים, ומאפשר קריאה קולחת.
דוגמה לתרגום של קנטור: "מה היה כאן ביסוד העניין, מה רצו שני אלה, מה ניסו להסתיר מאחורי מאה שקרים? הוא ייגע את מוחו. במעומעם חש כי הסוד הזה הוא מחסום הילדות, שלהתגבר עליו פירושו, להיות בוגר, סוף־סוף, גבר. הו, לתפוס את זה!"
ואותו קטע בתרגומו של קין: "אבל מה הייתה כאן הסיבה, מה רצו שני אלה, מדוע התחבאו מפניו, מה ביקשו להסתיר מאחורי מאה שקרים? הוא אימץ את מוחו. הוא חש תחושה מעורפלת שהסוד הזה הוא הסוגר שסוגר על הילדות, והרגע שבו יתגבר עליו, יסמל את הפיכתו למבוגר, את הפיכתו סוף־סוף לגבר. הו, רק לאחוז בו!".
בתרגום של קין נוצרת שרשרת רצפים שחלקם פנינים ("הסוד הזה הוא הסוגָר שסוגר על הילדות"). הרצפים קצרים ומצטברים למחרוזת מתגלגלת, מוזיקלית ונוצצת. מחרוזת המשפטים ששוזר קין מזמינה להתנסות בטקסט: לגלגל משפטים על הלשון, לקלוט אותם, לחשוב על החיים שלך, ולחזור ולהתמיד בקריאה. המילים אינן מעמיסות על החוויה, ומאפשרות לחוש את הטלטלות בסיפור. ההזדמנות השנייה שקיבל הספר בתרגומו החדש גרמה לי להרגיש שאני קוראת אותו לראשונה.
האם אהבה היא בלעדיות?
נחזור לסיפור. רגע אחרי שברוננו הצעיר התאכזב מרשימת האורחים במלון, חולפת על פניו אישה אלגנטית, ורשרוש שמלת המשי שלה מצית את דמיונו. האישה מלווה בבנה בן ה־12, מה שלא מפריע לו. להפך. הברון משתעשע בתוכניתו להשתמש בילד כדי להגיע לליבה של האם. מבחינתו היא טרף קל שכן היא "בגיל שלפני בשלות היתר… באותן שנים מכריעות… שבהן השקיעה הארגמנית של יופיה עוד מתירה לה בחירה מיידית אחרונה בין האמהי לבין הנשי". בהתאם לתוכנית, הברון־צייד ניגש לדובב את הבן וזה, שעד כה אפילו עובדי המלון הטרודים חמקו ממנו, מוחמא מתשומת הלב של מבוגר מכובד. הברון מבטיח לילד כלב, והשיחה שמתפתחת ביניהם אכן מגיעה במהרה, ממש לפי התוכנית, לנושא האם.
הכול פועל לפי התוכנית. הילד מבקש לרצות את הברון ופולט בפטפוטיו את כל הפרטים הקטנים שהצייד רצה לחלץ ממנו. אך בילד המתמלא גאווה מתשומת הלב של הברון מתחולל דבר שצייד הנשים לא ציפה לו: הילד מתאהב בו. מאושר ומבולבל, הילד רוצה לצחוק ולבכות. שוכב בחשכה, ממלא את עולמו בדמותו החזקה של הברון, חש אפסות לעומתו, ושואל את עצמו מה הברון מוצא בו ומה הוא יכול להיות עבורו. הילד, שהיה אמור לשמש את הברון כמתווך מהיר, מגדיל ומעצים כל רגע שעבור הברון אינו אלא שעשוע.
בסיפור המתגולל האהבה היא סוג של דרמת הישרדות. עונה מלאת אינטריגות, שיתופי פעולה ואכזבות. האהבה בסוף היום היא המועדון הכי אקסקלוסיבי. כשכולם נשרו במבחני ההישרדות, נותרים לבדם שני שותפים לאהבה. אך בשונה מתוכנית הישרדות או מפודקאסט, שבסופו כל חידה באה על פתרונה, צוויג שוזר את הסיפור סביב הפרה תמידית של העיקרון הידוע. האהבה החיה היא חמקמקה, מבלבלת, ולעיתים שוברת את הלב יותר מאשר פתרון קוסמי המובטח לנו בימינו במסלולי התפתחות אישית.
האם אהבה היא בלעדיות? כדי להתקרב לאם קובע הברון עם הילד טיול למחרת בבוקר. הברון שוכח מהטיול, אך לנוכח הילד שמתייצב מולו קורן, הוא נזכר ומנצל את להיטות הילד כדי להזמין את האם להצטרף. אך הילד אינו רוצה לחלוק בברון עם אימו, ואילו הברון לא ממש מעוניין בחברת הילד. כשהברון מנסה להרשים את האם בסיפורי מסעות אקזוטיים שאינם בהישג ידה, הילד הוא שנשבה בקסם הסיפורים, עד שהאם מודיעה שהגיע זמן לישון ו"נדמה לו כאילו סכין בורקת נוחתת לפניו פתאום". גם כשהברון נוקט בתכסיס מסוג אחר, סופו שהוא לוכד את הבן בקסמו. כדי שהאם תחוש בחסרונו, הברון מבלה כמה שעות בחדרו, וכל אותה עת הילד הוא שסובל מגעגועים עזים לברון.
ברגע שהברון מפציע ומראה את פניו מצהיר הילד: "חיפשנו אותך בכל מקום". הילד מביך את אמו וחושף את חולשתה. הוא מכליל אותה יחד אתו במחנה מעריצי הברון, גם אם הוא רוצה בברון לעצמו, ויתר על כן, הוא חפץ באמו לעצמו. גם בדברי האם מופיעות השתמעויות כפולות כשהיא אומרת לבנה בנוכחות הצייד: "אל תשכח שהאדון הברון יכול לעשות ככל העולה על רוחו. אולי הוא משתעמם בחברתנו". האם האמא מגנה על בנה, או רומזת לברון שהיא מעמידה משוכה שקל לעבור אותה, מזמינה אותו להזמין אותה?
האם גם האמא תיפול בקסמי הברון? האם יצליחו האם והבן להגן אחד על רעהו? המשך הסיפור הוא סוד, ועניינו חורג הרבה מעבר למשיכה ואהבה. הבן עובר חוויית בקיעה מהביצה, חוויה של כאב והתגלות, גילוי חולשות וחיפוש דרכי התגברות. מבלי לספר את המשך העלילה נאמר רק שהיא מובילה לשינויים ולתפניות בנקודות מבט, להכרה שהתבגרות היא רכישה הדרגתית של סודות.
המשולש שנוצר בין האם־הבן־הברון נראה פשוט ביחס לרבי המצולעים שאיתם אנחנו מתלבטים היום, כשהאינטימיות שנקרית בדרכנו האקראית, הולכת ומסתבכת. עם מאות ולפעמים אלפי עוקבים באינסטגרם, אנשים שאותם לא תכננו לפגוש, רחוקים שלא נולדנו אליהם, יש לנו יותר צלעות, הפתעות ואכזבות. אך כשהכול מוחצן אפשר לשאול: האם יש לנו עדיין אינטימיות? מי באמת קרוב אלינו? שותף לסוד? האם אלה שאנו ממדרים הם הרחוקים או הקרובים אלינו? האם האינטימיות שנקרית בדרכנו האקראית שקרית? והאם נשאר מקום לסודות קרובים?
המטרה של המעקב אחר הסוד ב"סוד בוער" אינה לתת לנו כלים להיות יפים יותר, חכמים יותר, פופולריים יותר, כמו באינסטגרם. כשהוא מחזיר אותנו למשולש הפשוט ומרחיב אותו כך שנוכל להיכנס פנימה, הספר מאפשר לנו לספר לעצמנו מי אנחנו. ביד אמן קלה יוצר לנו צוויג מרחב שבו אפשר להפקיד את חולשותינו, לפרק ולהרכיב אותן מחדש. הקריאה בספר יפהפה זה מוציאה אותנו מנקודת מבט צרה ואנוכית. מלמדת אותנו להעניק את התחום האינטימי לקרובים ביותר, מחזירה לנו את רעיון הסוד ומראה לנו מה הסוד שלנו.
סוד בוער
שטפן צוויג
מגרמנית: הראל קין
תשע נשמות, 2024, 136 עמ'
