קריית־ענבים והיישובים בסביבתה הפכו זה מכבר למרכז קולינרי. אחרי דרך הגפן, נאיה, הרים, פופ־אפ קפה, שתי אחיות ומשב הצטרף לאזור מקום חדש, עם די־אן־איי קצת שונה. "מעליא" היא מסעדה בשרית שמבקשת להתמקד במטבח הים־ תיכוני ומובלת בידי שף טל גזית, איש אנג'ליקה לשעבר.
כבר עם הכניסה למקום ניכרת ההשקעה: תקרות גבוהות, עיצוב חם שמשלב בין אוריינט למערב ומטבח מודרני פתוח עם מדף ארוך עמוס כלי חרס. ההתרשמות החיובית המשיכה עת המארחת שהציעה לנו שוט פתיחה של קוקטייל הבית: רוזה־אפרול־ליצ'י מתקתק ואביבי שלגמרי אאמץ גם בבית. והנה פעולה קטנה מעניקה תחושה של אכפתיות והכנסת אורחים.
המשכנו עם השיכר ודגמנו שני קוקטיילים נוספים. הצ'ילי לי'צי שכשמו כלל ליצ'י וצ'ילי ובנוסף גם מלפפון וכוסברה, התבסס על רום והיה מאוזן היטב ומרענן אך לא מספיק אלכוהולי. גם הדאקירי אבטיח לא העיף, במיוחד כי הוא הונח בתוך כוס נמוכה נטולת כל אקססורי או עיטור.
עברנו אל מנות הפתיחה, שהן כידוע החלק הכי מעניין של הארוחה. כולן הוגשו באופן מקורי, חלק אפילו מבריק (רק איפה הייתם בקוקטיילים). למשל סיגרי הדגים שהועמדו בתוך כוס זכוכית יפהפייה לצד סטיקים של קישואים בטמפורה ויצרו משחק מעניין של גבהים. הסיגר עצמו הפתיע בתיבול העדין שלו אך זכה לחיזוק בדמות רוטב חרפרף של עגבניות ופלפלים. מנה מקורית נוספת הייתה בקלוואת כבדים. ריבוע מרשים שבתוכו הסתתר קרם כבד עוף, מוקף סירופ מתוק, אגוזים ופיסטוקים. מרכיבי המנה היו טעימים מאוד אך התקשינו בפעולת החיתוך וההעמסה על הסכו"ם בלי שכל העסק יתפרק לנו. ועדיין זוהי דוגמה טובה לשימוש במנות מוכרות כדי ליצור מהן חיבורים לא צפויים. הסלט הירוק שביקש לאוורר עשה זאת באופן חלקי שכן שילוב של מלפפונים חמוצים ורגילים עם רוטב הקיסר דיללו אותו והפכו אותו לרוטב מימי מדי שלא החמיא לחסות הפריכות.
לעיקריות לקחנו ריזוטו אוסובוקו עם חתיכות בשר נימוח, אורז שלא היה מספיק נימוח (בכל זאת ציפינו לריזוטו), מח עצם מענג וציר עמוק ועשיר של פטריות שיטאקי. גם פילה מוסר הים שנח מעל ניוקי זעתר ועגבניות קונפי לאחר שבושל בהן היה מוצלח.
סיימנו עם שטרודל תפוחים מנחם שנהנה מארומה מעושנת (מי חשב שזה כל כך יחמיא לקינוח האוסטרי) וסופלה שלא חומם כהלכה אבל מאחר שכבר מיהרנו, המלצר דאג להורידו מהחשבון בלי לחשוב פעמיים. מה שהחזיר אותי לאמרה המפורסמת שמי שלא עושה לא טועה, השאלה היא איך מתקנים.
במעליא מציגים אירוח לבבי ותפריט שכל אחד ימצא בו את שביקשה נפשו. עם מנות שמעניקות פרשנות מחודשת למטבח הצפון־אפריקני (ולא רק) כמו דג במופלטה קראנצ'ית לצד הטאג'ין הקלאסי. תוספת בהחלט משמחת לאזור, ששוב מוכיח כי הוא הרבה יותר ממוקד עניין לבלוגריות פטיסריז.
