המתקפה הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר לא נועדה רק לפגוע ולהרוג. היא הייתה חלק מתוכנית גדולה ושאפתנית יותר: למחוק כל נוכחות יהודית בישראל. זו בדיוק הסיבה שניצחון לא יושג רק דרך חיסול חמאס, אלא בכך שנבהיר לכל אויבי ישראל שאנחנו, היהודים, לא הולכים לשום מקום – יתרה מכך, עליית יהודים לישראל תגדל דווקא בעת הזאת. כך נחזק את החברה והכלכלה הישראלית ואת מדינת ישראל במאבק מול אויביה.
ה-7 באוקטובר היה, ללא ספק, אחד הימים הקשים ביותר בתולדות ישראל. עם זאת, הוא גם הזכיר לנו את כוחו של העם בישראל. אנשי מילואים הגיעו לבסיסים שלהם שעות לפני שקיבלו זימון רשמי, כאשר חלק מהיחידות דיווחו על הגעת 130% מכוח האדם שלהן. משפחות פתחו את בתיהן ואת ליבן לאנשים שמעולם לא פגשו. וכך מצאנו את עצמנו בימים שלאחר מתקפת חמאס ברכבת הרים רגשית לאומית, שבה ייאוש התערבב כל הזמן בהערכה ובתקווה.
הישראלים לא היו היחידים שנרתמו למאמץ. ברחבי העולם מצאו יהודים דרכים לעזור לישראלים שמעולם לא פגשו. תיקים עם לבוש וציוד צבאי נרכשו והוטסו לישראל; כ-300,000 איש התאספו בוושינגטון הבירה, במה שהוגדר כהפגנה היהודית הגדולה ביותר בהיסטוריה האמריקאית; ילדים כתבו לחיילים ישראלים באנגלית, בצרפתית ובספרדית, כאשר הם מהדהדים מסר אחד: מול הרשע, עם ישראל חי.
התמיכה הזו מדהימה, ואסור שניקח אותה כדבר מובן מאליו. עם זאת, בתמונה הגדולה, עזרה זו היא טקטית. כדי לנצח במערכה עלינו לעודד את יהודי התפוצות להגיע ולחיות בישראל. המלחמה עם חמאס אינה רק בשדה הקרב הצבאי; זאת מלחמה ארוכה ומתמשכת בין רעיונות ואידיאלים. התוצאה הרצויה של אויבינו אינה כניעת חיילנו – הם רוצים שנעזוב את ישראל אל מדינות אחרות; "מהנהר עד הים, פלסטין תהיה נקיה מיהודים."
אני מקשיב למשאלות הלב של האויב שלנו, ויודע שעלינו לעשות בדיוק את ההפך. אם הרצון של חמאס ואחרים הוא להרוג אותנו – אנחנו חייבים לחיות. אם הם רוצים להרוס את הבתים והקיבוצים שלנו – אנחנו חייבים לשקם אותם. ואם הם לא רוצים שיהודים יחיו במולדת האבות שלנו – אנחנו חייבים לעודד יהודים לבוא ולגור כאן. זה כל כך פשוט, אבל לפעמים צריך לומר את הברור מאליו: ניצחון במלחמה פירושו לשקם את ישראל ולחיות בה.
יהודים ברחבי העולם יכולים וצריכים למלא תפקידי מפתח במאמץ המלחמתי הלאומי והחברתי. אנחנו רוצים לראות יותר יהודים גרים בישראל ומעורבים בנעשה כאן, או נוקטים צעדים מעשיים לקראת מטרה זו. גם (ואולי דווקא) עכשיו, אפשר לבקר בישראל. צריך לעודד סטודנטים ואנשי מקצוע צעירים ללמוד או לעבוד בישראל. וכן, גם לעודד יותר יהודים שיחליטו בסופו של דבר לעשות עלייה ולהפוך את ישראל לביתם.
יהודים צריכים לראות בישראל אבן שואבת, ולא רק מקלט למקרה צרה. במקביל, הציבור הישראלי צריך לראות את העולים לישראל כנכס תרבותי וכלכלי שיש לברך עליו ולהשקיע בו. זו משימתנו: לוודא שיהודים יידעו וירגישו שהם שייכים לישראל, ולא פחות חשוב – שישראל שייכת להם.
דמיינו שבשנים הקרובות עולים לארץ מאות אלפי יהודים מארצות הברית. נסו לשער את ההשפעות האדירות שיהיו לכך על המשק, על הכלכלה ועל החברה. כך למשל הגעה של מאות רופאות, אחיות ועוסקים במקצועות פרא-רפואיים תקצר דרמטית את ההמתנה הארוכה מדי לתורים בתחומים הללו, ולשפר את המערכת כולה. מקום נוסף שבו ניתן לייצר שיפור מהותי הוא תחום הוראת האנגלית, עם הגעתם לארץ של מאות מורים שאנגלית היא שפת אימם. וניתן להמשיך להעלות דוגמות משלל נושאים נוספים.
עליית יהודים מארה״ב תשפיע כמעט כל תחום בחיינו, אולם היא מצריכה תכנון והיערכות מתאימה. זמן רב מדי רבים ראו בעלייה ובקשר בין ישראל לתפוצות עניין אידיאולוגי בלבד, שדה פעולה לארגונים ללא כוונת רווח. אבל כמו בכל תחום בחיים, הגיע הזמן לשנות את הפרדיגמה. הקשיים שעולים חדשים נתקלים בהם צריכים להיפתר בעזרת כלים מקצועיים ומודל עסקי בר קיימא, לא רק בעזרת רצון טוב ותרומות.
תמיד האמנתי בישראל ובעם היהודי, אבל ההחלטה שלי להקים מיזם חברתי בתחום הזה התפתחה בשנים האחרונות. ה-7 באוקטובר חולל תזוזה אדירה בחברה הישראלית, וכולנו, יהודים מכל העולם, חייבים לקחת חלק פעיל בשינויים שמתרחשים ממש עכשיו. ישראל והעם היהודי בכללותו נמצאים כעת ברגע מכונן בהיסטוריה שבו לכל אחד מאיתנו הכוח להשפיע וכולנו צריכים לקחת חלק. בסופו של דבר, ישראל היא הבית של כולנו, וכדי לנצח במלחמה הזאת, כולנו חייבים להיות שותפים.
הניצחון המוחלט יגיע אך ורק כשאויבינו יפנימו ויבינו שאנו כאן לתמיד.
