״אָמֵן״, ספר שיריו החמישי של המשורר יונתן ברג, הוא ספר שמקדים את זמנו, משום שברג מתחקה אחרי כתיבת השיר שאחרי המלחמה, כאשר הגבר המותש חוזר מפקודות ומראות הקרב אל ביתו.
אחרי שנדד בעולם כדי לברוח מעצמו (בספרים ״מפרשים קשים״, ״שעות ליד העולם״ ו״אור וזמן״), ואחרי שלמד את תולדות עמו וניסה את כוחו בחוכמה כדי להבין את מה שאין לתת בו פשר (״הסטוריה״), הוא זוכה למבט חדש על חייו שעה שהוא מקים בית עם אהובתו ומגדל את ילדיו. זה המקום שבו הוא מגיע אל הנחלה אך לא אל המנוחה, משום שחוויותיו של המשורר לעולם לא יניחו לנפשו. ויחד עם זאת, המבט המבוגר יותר מעניק לו ריכוך וחוט של חסד, כמו בשיר שהוא מקדיש לילדיו:
הָיִיתִי רוֹצֶה לִהְיוֹת לָכֶם קֹהֶלֶת / לִקְשֹׁר בְּסֶרֶט אֶת מַרְאוֹת הָעוֹלָם, מַתָּנָה, / אֲבָל דַּעֲתִי מְבֻלְבֶּלֶת מִדָּתוֹת וּמַעֲשִׂים, / מְפֻזֶּרֶת כְּמוֹ הַצַּעֲצוּעִים שֶׁלָּכֶם בְּסוֹף הַיּוֹם. / הָיִיתִי רוֹצֶה לִהְיוֹת לָכֶם עַלְוָה סְבוּכָה, / אֲבָל אֲנִי קוֹצִים יְבֵשִׁים עַל גִּבְעָה. / אֲנִי מַנִּיחַ אֶתְכֶם בַּעֲדִינוּת עַל הַמִּזְרָן / וּבְכָל עֶרֶב מוֹחֵק פְּקֻדָּה אַחַת שֶׁקִּבַּלְתִּי // הִסְתַּעֵר, אֵשׁ, זִיג לִשְׂמֹאל, זִיג לְיָמִין: / אַתֶּם מְרוֹקְנִים אוֹתִי מִשְּׁרִירִים. / אֲנִי אוֹמֵר רַךְ רַךְ רַךְ בִּמְקוֹם קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ / בִּתְפִלַּת הַעֲמִידָה מָחוּץ לַחֶדֶר שֶׁלָּכֶם, / / אֲנִי מַאֲזִין לְסִדְרַת נְשִׁימוֹת כְּמוֹ / לְהִנֵּה יָמִים בָּאִים, / אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ / וּשְׁאָר הַבָּלוֹנִים הַצִּבְעוֹנִיִּים.
המבט המרפא שהאבהות מעניקה לאב הוא מראה דו־כיוונית, שמאפשרת לו גם מבט חומל כלפי אביו וחייו שלו.
לברג שפה משלו, שבה הוא יוצר חיבורים עזים ומקוריים; בשיאיה היא יפה ומדויקת עד בכי, בשורות המחברות גבוה ונמוך כמו: "בָּעֶרֶב מַעֲשִׂים גְּדוֹלִים כִּסּוּ אֶת הָאֹפֶק / וְאִמֵּנוּ מָהֲלָה אֶת הָעֲלָטָה בְּחָלָב". החיבור בין שפת האם לשפת האב, בין הרכות לכוח, בין הכעס והפיוס, הוא הכוח הגדול בשפתו של ברג ההולכת ומבשילה מספר לספר. המשורר מתבגר לנגד עינינו, ביכולתו להפוך את הכעס לחמלה ותבונה. דווקא מפני שבספר זה הוא עוסק כביכול בקטנות, הוא נתפס בעצם הגדולה; זהו הספר המגיע קרוב יותר אל הקדושה מכל ספריו האחרים של ברג.
״אמן״ הוא ספר שהקריאה בו בימי מלחמה משיבה לקורא משהו שאבד לו, את מבט החסד המפוכח בעולם, ״אָמֵן״ הוא גם שם הספר וגם המענה של הקורא בו לכל אחד ואחד משיריו.
אֵין טַעַם בְּסֵפֶר אִם לֹא יוֹצֵא מִמֶּנּוּ / אָדָם וּמִתְיַשֵּׁב לְיָדְךָ. / אֵין טַעַם בְּשִׁיר אִם אֵין בּוֹ סוּס / וּזְמָן. רַךְ כְּמוֹ מֶשִׁי הוּא / יַחְלִיק עַל דְּבָרִים שֶׁנֶּעֶזְבוּ. // כָּעֵת עֲרָפֶל כָּבֵד, לַיְלָה / אֲבָל יֶשְׁנוֹ הִבְהוּב.
אמן
יונתן ברג
הקיבוץ המאוחד, 86 עמ׳
