כאשר שלום חנוך שר שכל אחד רוצה להיות זמר הוא לא חשב שיבוא יום וכל אחד יוכל בכמה הוראות פשוטות להיות, אולי לא ממש זמר, אבל לגמרי יוצר מוזיקה. בין שלל המערכות של הבינה המלאכותית גם ענף המוזיקה צומח לאט־לאט. במשך הרבה זמן, איכות התוצרים לא הייתה גבוהה מספיק והשימוש לא היה נוח מספיק אבל היום שבו השירים המלאכותיים לא ייפלו ממעשה ידי אדם הוא כבר ממש מעבר לפינה.
אז איך שיר נולד בעידן המלאכותי? הוא אומנם מתחיל מבפנים ומתגלגל החוצה אבל ההמשך קצת שונה. בשלב ראשון כתבו שורת הוראות הכוללת נושא לשיר וז'אנר מוזיקלי באחת מהפלטפורמות שתבחרו (לשם הניסוי מומלץ להזין את אותה שורה בכמה במות, התוצאות מעניינות), ואז אחרי מחשבה קצרה של הבינה המלאכותית מתרחש הפלא ופתאום ההנחיה הכללית שניסחתם הופכת לכמה אפשרויות של קטע משיר. אחרי שתאזינו לרצועה תוכלו להתחיל לשחק איתה, לבקש מהמערכת שתוסיף פתיח, להגיד לה להמשיך את אותו שיר אבל בכיוון אחר, או לעודד אותה להוסיף עוד זמר בהמשך – ואין גבול באופק.
אולי זו הזדמנות טובה לדבר על חופש בכלל, ועל חופש יצירה בפרט. כל עולם הבינה המלאכותית, על התוכנות השונות, פותח את הדלתות לעולם כמעט אינסופי של יצירה שרבים וטובים לא מוכנים להעניק לה את ההגדרה הזו, כי אמנות בלחיצת כפתור, שמבוססת על כל שנות האמנות האנושית, לא נחשבת בעיניהם. לעניות דעתי, תנועה של יצירה היא אינסופית, היא מותר האדם מהבהמה ולכן על אף החששות מפני שינויים, התדרדרות הדורות, שבירת אליטות ואבטלה אצל אמנים אנושיים – הטכנולוגיה החדשה רק תיטיב ותפתח אותנו, היא לא סותרת את הקיים אלא מאפשרת לשחקנים חדשים להיכנס ומזיזה את הכלים הוותיקים על הלוח, כך שימציאו את עצמם מחדש. חוץ מזה, מלבד הניסיון ההיסטורי (ד"ש ממהפכת הדפוס) שמוכיח שהסירוב להכיר בשיר מלאכותי כמוזיקה לגיטימית ייחלש ככל שהטכנולוגיה תהיה טובה ונגישה יותר, אחרי כמה ניסיונות לייצר שיר, קשה להגיד שאין כאן ממד של יצירה אנושית ואני אסביר למה.
אפשר בקלות לטבוע בים הבלתי נגמר המוצע, אז כדי להתחיל ליצור צריך קודם כול לדעת מה רוצים, מה הרעיון שיהפוך לשיר. מיד לאחר שמתקבל הגרעין הראשוני מגיע האתגר האנושי השני, והוא לכוון את התוכנה לייצר משהו שמתאים לכוונה המדויקת שלכם. וזה בעייתי מכמה סיבות, קודם כול כי אין היום יכולת לשלוט על הפלט וגם לא לשנות בו חלקים. אבל עוד צעד אחד לפני כן, קשה לכוון את הבינה המלאכותית כי זה אתגר לא קטן לתרגם צלילים מופשטים או אווירה ורגש בשיר, בלי תווים או סימנים מוזיקליים אחרים. אי אפשר להגיד לבינה המלאכותית היכן להאט או איך לחלק את המשקל במשפט כדי שיתפרש אחרת. הקושי הזה קיים גם בתחומים אחרים אבל לעומת יצירה של תמונה או של טקסט שיש בהם אלמנטים פיזיים יותר שאפשר לתאר, לדוגמה אנחנו יודעים איך נראה ילד שזורק בעוצמה כדור או מכדרר אותו ברישול, קשה להסביר במילים רגש ורעיון מופשט כמו אווירה של צליל, ודאי למי שאינו מוזיקאי.
אבל דווקא חוסר השליטה בתוצר יכול להיות שער לסוג חדש של יצירה. שבה החוכמה היא לא להמציא מהתחלה אלא לדעת לבחור מתוך היש, לברור בין כל הווריאציות את זו שיש בה פוטנציאל, שמעבירה את המסר במדויק או אפילו חידדה אותו טוב יותר ממה שאפשר היה לחשוב מלכתחילה – ומשם להמשיך.
יחד עם זאת חשוב להגיד, כנראה שעם הזמן לכל הבעיות האלה (ועוד רבות נוספות) עוד יימצאו פתרונות. ככל שמשתפשפים ומנסים, גם היכולת לתת הוראות לתוכנות משתפרת ובמקביל הפלטפורמות לומדות את המשתמש באופן אישי ומתפתחות באופן כללי, כל הזמן ובקצב מהיר.
עכשיו בשעה טובה, אתם מחזיקים ביד שיר. האם אחרי שבינה מלאכותית כתבה והלחינה אותו תוכלו לנכס אותו לעצמכם? השאלה הגדולה למי שייכות זכויות היוצרים לתוצרי בינה מלאכותית לא התחילה בעולם המוזיקה וכנראה לא תקבל מענה סופי בעתיד הקרוב אבל דווקא כאן יש יותר עוגנים בנושא. שימוש ללא רשות או קנייה של מילים לשיר שמישהו כתב כמו גם משפט מוזיקלי מסוים או קול ספציפי הוא אסור עוד לפני ימי ה־AI. גם כדי לסמפל משפט מוזיקלי משיר צריך אישור, כך שיוצרים מוזיקליים שנשענים על בינה מלאכותית נכנסים לשדה שכבר נלחמו בו לפניהם אבל כנראה הכללים לא יישארו כשהיו, יש לכך סיבות רבות ומדובר בנושא משפטי מסועף.
אודה ואתוודה שמהניסיונות שלי עוד לא הצלחתי ליצור שירים שנשמעים ממש טוב, אף אחד מהם לא מתקרב למשהו שתשימו לכם ברקע בנסיעה. אבל די מהר הבנתי שזה עניין של מעט אימון, הרבה פחות ממה שיידרש כדי ללמוד לנגן ולהלחין, אחרי שלוש־ארבע פעמים שהכנסתי הוראות כבר הצלחתי ליצור טיוטה מרגשת לשיר על חייל ישראלי שנפל בקרב. ביקשתי מהתוכנות A song about an Israeli soldier who was killed in battle ובכל פעם הזנתי סגנון אחר לשיר עד שהתקבלה תוצאה שעם עוד כמה שפצורים הייתה יכולה להתנגן בטקס של יום הזיכרון הקרוב. הבעיה המרכזית היא שהשיר באנגלית, כי התוכנות האלה לא עברו אולפן עולים כהלכתו ועברית כידוע היא שפה קשה, וזה תקף גם לבינה מלאכותית. כך שהדרך לשירים עבריים בקליק עוד ארוכה, אבל מה שסונו או אודיו (הפלטפורמות המובילות בתחום) יוצרים יכול להיות בסיס. למשל אם אתם כותבים למגרה תוכלו לתת להם להלחין לכם את השיר, אז נכון שהביצוע שלו לא יהיה מדהים אבל עכשיו למילים היתומות שלכם יש מנגינה, או אפילו חמש, ותוכלו להתחיל לשחק בה.
גם אם זמר או מלחין ירצה לכתוב בעצמו תווים בנוסח הישן והבטוח, כיווני המחשבה והשבילים שבהם הבינה המלאכותית הולכת יכולים להיות השראה מעולה כי היא מביאה ברגע מגוון של אפשרויות הלחנה. יש לנו נטייה לחשוב שהמכונה היא מטומטמת, או לכל הפחות לא חכמה, אבל היא לא מכנית, היא לומדת ומבינה וגם פועלת לפי זה, למשל מילים עם קונוטציות עצובות יזכו ללחן נוגה. לפעמים אפילו יהיה קשה לשכנע אותה לייצר משהו שלא מתאים באופן אינטואיטיבי למילים או לנושא.
כמו בתחומים אחרים גם במוזיקה היצירה מאפס היא אולי המורכבת ביותר אבל יש כבר לא מעט כלים של בינה מלאכותית שיהיו קביים בתוך הפקות מוזיקליות, יקצרו תהליכים ויוזילו עלויות להרבה מאוד אמנים – החל מהוספה של כלי נגינה, הפרדה של ערוצי קול וגם הכנה של גרסאות שונות לאותו שיר לשם השראה או שיפור. אבל על אף שמוזיקאים יכולים לקבל לא מעט מההתפתחויות הטכנולוגיות אפשר לראות מעט מאוד כאלה שבאמת פונים לעזרתן, ועוד פחות כאלה שמודים בכך. יש איזו פחיתות כבוד שמלווה את המבט לעבר הבינה המלאכותית.
העלבון שבו מוזיקאים מתייחסים לשירים מלאכותיים מזכיר את המבט המתנשא של מאיירים כלפי ציורי בינה. זוהי זווית שלא קיימת למשל בהייטק, שם לאף אחד אין בעיה להגיד בקול שנעזר בטכנולוגיה המתקדמת. אבל האמת היא שגם למוזיקאים השמרנים ביותר, שלא יסכימו לעודד את צלילי המכונה שתופסים את מקומם, כדאי להסתקרן ולהתנסות בכלים החדשים וכך יוכלו להמשיך בקו שלהם רק בפשטות ובקלות רבה יותר. ובאופן כללי, מי שיעשה את הצעד וינסה, יתמכר במהירות לתחושה הנהדרת של לחבר שלוש מילים, לחמם על אש קטנה ולרוץ מהר להביא בצל מהשכנה.
