דבר מוזר קרה ביום ראשון בשבוע שעבר: בבוקר שאחרי המתקפה האיראנית, השקל התחזק והבורסה הישראלית נצבעה ירוק; באיראן, לעומת זאת, הריאל ירד לשפל היסטורי והבורסה צנחה. ברשת תועדו תורים ארוכים בתחנות הדלק ברחבי איראן, ואילו בישראל הקניונים ובתי הקפה היו מלאים באנשים, ואלמלא נסגרו המסגרות החינוכיות בהחלטת פיקוד העורף, החיים היו מתנהלים כסדרם. מתקפה חסרת תקדים בהיקפה וגם במהותה, ישירות משטח איראן אל מדינת ישראל, הסתיימה כאן בחזרה מהירה לשגרה, ושם בחששות גדולים וגמגום כלכלי.
מאז הדברים התמתנו מעט, לאחר שהתגובה הישראלית התמהמהה. הריאל תיקן את עצמו, והבורסה האיראנית, לאחר צעדים שנקט המשטר, לא התרסקה. החששות הישראליים לפגיעה קשה התבדו, אבל גם החששות האיראניים מתגובה ישראלית קשה לא התגשמו עד כה. אבל הרגע הזה, של עמידות ישראלית מול איומים אדירים, ולעומתה סימנים של שבריריות איראנית, מלמד על סיפור רחב הרבה יותר.
ברשת נפוץ סרטון שבו נראה איראני צעיר ניגש לחלפנית כספים ומבקש להמיר 500 דולרים לריאל איראני. בתחילת הסרטון הוא מקבל חבילת שטרות ריאל עטופים בגומייה, אבל ככל שהשנים חולפות, בהתאם לכיתוב בסרטון, הוא מקבל עוד ועוד ערימות כאלה עבור אותם 500 דולרים, ונדרש להצטייד בשקית לשם כך. אין ביטוי מובהק מזה לאינפלציה שחווה המטבע האיראני. המשטר מייצר כמובן שער "רשמי" למטבע, שעומד על תילו, אבל בסחר חליפין חופשי הריאל איבד מערכו עשרות מונים בעשור האחרון.
בשנה שעברה הכריז מגזין פורבס על הריאל האיראני כ"מטבע החלש בעולם", כשהשער הרשמי שלו עמד על 42,273 ריאל לדולר, והשער שלו בשוק הפתוח עמד על 488 אלף ריאל לדולר. בשבוע שעבר, לאחר כישלון המתקפה נגד ישראל, הוא הגיע ל־705 אלף ריאל לדולר אחד בשוק הפתוח. בשנים האחרונות האינפלציה שם עומדת על 40־50 אחוזים בשנה. הדבר משפיע מאוד על אזרחי המדינה, שיכולתם לרכוש מוצרים בסיסיים ולהתנהל כלכלית הולכת ופוחתת ככל שהמטבע המקומי מאבד מערכו. השכר הממוצע הולך ויורד, מעמד הביניים מתכווץ, ורמת התעסוקה נמוכה.
איראן היא מדינה עשירה בפוטנציאל, עם אזרחים עניים בפועל. היא עשירה במשאבי ובמחצבי טבע, עם מאגרי גז ונפט מהגדולים בעולם. ערב המהפכה האסלאמית ב־1979, התמ"ג לנפש באיראן היה בצמיחה גדולה. היום זוהי מדינה ענייה למדי, שהתמ"ג לנפש שלה דומה לירדן ולמצרים, מדינות שאין להן מאגרי נפט כמו שלה. ישראל הקטנה מחזיקה בכלכלה גדולה יותר, עם תמ"ג גדול משמעותית; את הפער הטכנולוגי בין המדינות ראינו בשבוע שעבר.
דמיינו מתקפת סייבר שמופעלת נגד הבנקים האיראניים ומשחקת עם הסכומים הקיימים בהם. או ריסוס ברעל של שדות האופיום האיראניים, שתוצרתם משמשת למימון טרור
התרסקות המטבע משמעה שהאיראנים עניים עוד יותר משהיו. 30 אחוז מאוכלוסיית איראן נמצאים מתחת לקו העוני, ומכניסים פחות מ־6.85 דולר ליום. בעשור האחרון לבדו נוספו להם עוד עשרה מיליוני איראנים. הבנק העולמי קרא לעשור האחרון באיראן "עשור אבוד". העושר בנפט ומשאבי טבע איננו מגיע לאזרחים ברחבי הרפובליקה האסלאמית. השלכות הרוחב של המהפכה האיראנית נגעו בכל היבט של החברה, הכלכלה, התרבות והחיים במדינה.
"יש בריחת מוחות אדירה מאיראן", אומרת לנו ד"ר שרונה מזליאן־לוי, ממרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל־אביב. "בתקופת הקורונה רופאים רבים היגרו החוצה ונקלטו במדינות המערב שהיו צריכות רופאים. זו אומה משכילה מאוד, אבל יש הרבה תסכול כי אין מה לעשות עם ההשכלה, אין משרות רווחיות למשכילים. יש דוקטורנטים שאין להם כסף לנסוע באוטובוס ועוזבים את הלימודים, ואנשים משכילים שעובדים בסבלות כדי להתקיים. מדינה כל כך עשירה עם הרבה פוטנציאל ומשאבים, אבל לא מצליחים לחיות כמו שצריך. יש שם תופעה של השכרת מזון לאנשים בחגים רק כדי שיהיה מה לצלם.
"קיימת הגירה נרחבת מהאזורים הכפריים אל הערים כי אין פרנסה, אבל זה מכביד מאוד על התשתיות העירוניות, כולל שקיעה של הקרקע", ממשיכה מזליאן־לוי. "יש גידול בעוני כבד, בפשיעה ובזיהום אוויר, שנובע גם משימוש במזוט ומתעשייה כבדה ומיושנת. הילודה הצטמצמה, אנשים מתחתנים מאוחר כי דואגים לפרנסה. יש הרבה דרי רחוב, ושימוש גובר בסמים קשים. רק בשבוע שעבר נתפס בטהרן משלוח של 1,118 ק״ג של קריסטל מת׳".
האכיפה התרופפה
משטר האייתוללות הכפיף באופן מלא את הכלכלה לאידיאולוגיה. היעד המרכזי שלו איננו שגשוג וצמיחה כלכליים, אלא קידום האידיאולוגיה הדתית והמאבק נגד ישראל והמערב. המשק בנוי על יסודות רעועים: האינפלציה הרחבה היא יציר כפיו של הממשל, שבחר להדפיס כסף בכמויות אדירות כדי לממן סובסידיות לאזרחים ולתקצב חברות ממשלתיות כושלות וארגוני טרור הפועלים נגד ישראל. חברות מובילות בענפים כלכליים חשובים כמו האנרגיה, הבנייה, המגזר הפיננסי, התעשייה הפטרוכימית, תעשיות הרכב וכריית המחצבים, נשלטים בפועל בידי המנהיגות הדתית ומשמרות המהפכה. אלה, מטבע הדברים, אינם מכוונים ליעילות כלכלית או להישגים עסקיים. בשם מדיניות פופוליסטית ומסתגרת בוחרת איראן להעביר מיליארדי דולרים מכספי הנפט לטיפוח, חימוש, אימון ומימון ארגוני טרור סביב ישראל – חמאס בעזה, חיזבאללה בצפון, החות'ים בתימן ותשתיות טרור ביהודה ושומרון, במקום להשקיע בשיפור חיי אזרחיה שלה.
הנה המחשה בולטת להתנגשות בין השאיפות הדתיות לצרכים הכלכליים: "בתחילת המהפכה, כשחומייני ניתק את הקשרים עם המערב, הם נאלצו לייצר מעין משק אוטרקי שמייצר את המזון שלו בעצמו", מספרת מזליאן־לוי. "הפנו הרבה מאוד משאבים לחקלאות המקומית, ודיברו בשבחו של הנביא מוחמד שהיה חקלאי. הבעיה היא שלחקלאות צריך הרבה מים, ובהרבה מקומות הייתה שאיבת יתר. היום בכל המדינה יש מחסור במים, איראן מתייבשת".
בניסיון לגשר על הפער בין הכלכלה לאידיאולוגיה, מדברים באיראן על "כלכלת ההתנגדות". הם מבקשים להצליח למרות הסנקציות ולמרות "השטן הגדול", ולחסן את הכלכלה באמצעות הסתמכות עצמית ועקיפת הסנקציות. מבחינה כלכלית, המשמעות של הכפפת תעשיות מקומיות למשטר כזה היא ויתור על יתרונות יחסיים, על מסחר בינלאומי, על צמיחה כלכלית ועל יעילות.
המציאות הזו, לצד האכיפה הנוקשה של חוקי האסלאם, גרמו בעשור האחרון לגלים של התקוממות אזרחית ומחאות חברתיות, אבל עד כה ללא הצלחה בהפלת המשטר. כמו מדינות רודניות אחרות, גם הצמרת האיראנית מבקשת לקיים רמה כלכלית נאותה כדי לשמור על יציבותה, אך האינטרס העליון הוא שרידות המשטר. משמרות המהפכה נועדו, ובכן, לשמור על המהפכה. כל מחאה חברתית, כולל המחאה שפרצה ב־2022 נגד חובת עטיית החיג'אב לנשים, דוכאה ביד קשה. מסקרים שונים עולה כי רוב האיראנים מתנגדים לשלטון האייתוללות, אבל המשטר מחזיק בידיו יכולת דיכוי אדירה, וכרגע אין אף איום משמעותי על יציבותו, לא על רקע כלכלי ולא על רקע אחר.
העיצומים הבינלאומיים הם אחת הבעיות הגדולות של הכלכלה האיראנית. ארה"ב הטילה על איראן, בשני סבבים עיקריים – האחד ב־2012 והשני ב־2018 – סנקציות כלכליות שהקשו עליה מאוד. הן מגבילות את יכולתה של איראן למכור נפט ולבצע עסקאות פיננסיות. בתקופת הסכם הגרעין הייתה הסרה של הסנקציות, אבל עם פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין הן חזרו. כמדינה שתלויה מאוד בהכנסות מנפט, איראן רגישה מאוד לעיצומים מעין אלה. בשנתיים האחרונות חלה התרופפות בסנקציות האמריקניות, ואכן ניכר שיפור כלכלי באיראן – ב־2023 הצמיחה בענף הנפט הגיעה ל־21 אחוזים. איראן גם מצאה דרכים לעקוף את הסנקציות, בעיקר באמצעות מכירת נפט בכמויות גדולות ובהנחה לסין, שמפירה את הסנקציות, וכן מכירת נשק ואמצעי לחימה לרוסיה במלחמתה נגד אוקראינה.
אחת הסנקציות הנוספות שהוטלו חלה על חברות ועסקים שפועלים באיראן וקשורים למשטר (באופן דומה לסנקציות שהוטלו לאחרונה על ישראלים מיו"ש). התרופפות הלחץ האמריקני על איראן בשנתיים האחרונות מתבטאת גם בנחישות פחותה לאכוף את הסנקציות ולרדוף חברות ומדינות שמפרות אותן. כאן למערב יש מה לעשות, ומבחינה זו המתקפה האיראנית על ישראל פותחת הזדמנויות חדשות.
ד״ר שלומית ווגמן־רטנר, סמנכ״לית הציות והרגולציה של חברת הפינטק הישראלית Rapyd, ולשעבר ראש הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, מזהה הזדמנות היסטורית לפגוע באיראן במקום הרגיש ביותר: הכלכלה. "כבר התגבשה קואליציה אזורית ומערבית נגד המתקפה האיראנית, ואפשר להשתמש בה כדי לנטרל יכולות באמצעות ארגז הכלים הפיננסי", היא טוענת. "תקיפה צבאית כתגובה היא פתרון חלקי. מתקפה כלכלית היא אחד הכלים המשמעותיים שישראל יכולה לנקוט בהם עכשיו".
כך למשל, מציעה ווגמן־רטנר להקים כוח מודיעין פיננסי בינלאומי, שיפעל לאתר נכסים איראניים מוסווים במקומות שונים בעולם. הדבר דורש שיתוף פעולה בין המדינות, שיחלקו זו עם זו מידע מודיעיני ויחסמו את אפיקי המימון שמגיע בסופו של דבר לטרור. כוח משימה דומה פעל נגד דאעש, וישראל פועלת באפיקים דומים נגד חמאס. הצעה נוספת היא להגביר את הסנקציות, בעיקר מול תעשיית הנפט. "זה ערוץ ההכנסה הגדול והמשמעותי של איראן, ויש לה שם דומיננטיות עולמית. הממשל האמריקני יצר בעבר סנקציות כלפי נפט, שכללו גם תמריצים למדינות אחרות שלא לרכוש נפט מאיראן. זה ממוקד במדינות בעייתיות כמו סין והודו. בשיאן, הסנקציות הפחיתו ב־50% את מכירות הנפט מאיראן. אפשר לשכנע את סין, תמורת תמריצים, לרכוש נפט מסעודיה במקום מאיראן. זה גם יחזק את הקואליציה האזורית".
לשחק עם המספרים
בארצות הברית מתכננים להרחיב את הסנקציות, אבל מה שנחוץ בעיקר הוא הגברת האכיפה על הסנקציות הקיימות. קואליציה בינלאומית יכולה לסייע בכך, אבל המדינות שישתתפו בה צריכות לרצות בכך. במלחמה נגד דאעש הייתה ארה"ב ראש החץ ואירופה באה בעקבותיה, אחרי שספגה כמה מתקפות כואבות, אבל היום באירופה מעדיפים להטיף מוסר לישראל ולהימנע ממלחמה אזורית. בניגוד לאמריקנים, באירופה טרם הכריזו על משמרות המהפכה כארגון טרור. עד היום אין מקום, גם לא בארה"ב, בו הוגדרה הפלת משטר האייתוללות כמטרה.
לחץ כלכלי גורם לתסיסה פנימית. איראן נדרשת לכסף רב כדי לממן את פעילותה האזורית, וכעת גם כדי להגדיל את ההתחמשות מול מתקפת נגד ישראלית. המתקפה האחרונה לבדה עלתה לה כנראה סכום שבין כמה מאות מיליוני דולרים ועד מיליארד דולר, כמעט ללא תוצאה. נוכח הביצועים הישראליים במוצאי שבת, טהרן תרצה בוודאי לשפר את מערך הטילים וההגנה האווירית שלה. במקביל היא פועלת להמשיך ולחמש את שלוחותיה במזרח התיכון, במיליארדי דולרים בשנה. משטרים כמו איראן נרקבים לאט ובשקט, אבל קורסים ברעש גדול וברגע אחד. כך קרה לברית המועצות, שכל המומחים שעסקו בה היו משוכנעים שהיא תשרוד עוד שנים רבות, אך בסופו של דבר היסודות הכלכליים הרקובים פשוט התמוטטו יום אחד.
ישראל דנה בימים אלה בתגובתה למתקפה האיראנית. תגובה מיידית ומהירה לא קרתה, וכעת מבטיחים לנו תגובה נחושה ונחרצת במועד עתידי כלשהו. מצד אחד, תגובה היא עניין הכרחי; מצד שני, ארה"ב דורשת שלא להגיע למלחמה ישירה ונרחבת מול איראן, ונראה שגם בישראל לא ששים לכך. יש מי שמעדיפים מהלך דיפלומטי שיביא הישגים במקומות אחרים, כמו עזה ולבנון.
הנה עוד רעיון שהועלה בשבוע שעבר בפני מקבלי ההחלטות בישראל, הפעם מארגז הכלים הפיננסי. דמיינו מתקפת סייבר שמופעלת נגד מערכות הבנקים האיראניים ומשחקת עם הסכומים הקיימים בהם: מוחקת חשבונות, מצמצמת את הסכומים באחרים. ברגע שהשמועות על יד נעלמה שמוחקת מיליוני דולרים יתפשטו באיראן, הדבר יביא לבהלה המונית ולריצה אל הבנקים. מיליוני איראנים יבקשו למשוך את כספם, ולבנקים לא תהיה אפשרות להיענות לכולם. המשמעות תהיה קריסה של הבנקים, ואחריה קריסה של המערכת הפיננסית האיראנית כולה. כל זה בלי פצצות ובלי טילים, רק עם כמה הקשות על מחשב מבור נעלם.
הנה עוד רעיון מהסוג הזה: ריסוס ברעל של שדות האופיום האיראניים, שתוצרתם משמשת את איראן ושותפותיה למימון טרור. צעד כזה יכול לחנוק כלכלית את המשטר האיראני ולהפחית את הכספים המופנים לטרור שמידפק על גבולנו. היסודות כבר רקובים, אפשר לתת להם דחיפה קטנה.
