שמעתם על רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", הבייבי של שר הכלכלה ניר ברקת? אל תבנו עליה. כל הסימנים מראים שהיא הולכת בדרך שפסעו בה קודמותיה – הצהרות יפות על פתיחת השוק לתחרות, שממוסמסות בסעיפים הקטנים.
תזכיר החוק שהופץ בתחילת מרץ בישר על מהפכה. אפשר יהיה לייבא מוצרים שמשווקים באירופה בהסתמך על הצהרת היבואן בלבד, או תוך עקיפת מכון התקנים הישראלי והסתמכות על התקינה של האיחוד האירופי. לפני שבועיים החוק עבר בקריאה ראשונה בכנסת. "נגמרו ימי שליטת המונופולים", הכריז ברקת, "הרפורמה תאפשר לייבא כל מוצר שנמכר באירופה לסופרים בישראל בלי שום הפרעה בדרך".
אלא שקריאה מדוקדקת בנוסח הצעת החוק חושפת את השינויים הקרדינליים שנערכו בה. שבירת המונופול של מכון התקנים על בדיקות מוצרים? נעלמה כלא הייתה. ה"מודל השווייצרי" לייבוא כל מה שמשווק באירופה? התאדה. אימוץ הדירקטיבות של האיחוד האירופי? שני־שלישים מהן נותרו מחוץ לחוק, כך שרוב היבואנים עדיין יזדקקו לאישורים של מכון התקנים הישראלי. התאמה של ישראל לרגולציה האירופית? החוק הנוכחי מכיל "ועדת חריגים" עצומה בגודלה, שתאפשר לפקידות המקצועית לסכל בפועל את פתיחת השוק.
חשוב להבין: השינויים האלה לא כתובים במפורש בהצעת החוק או בדברי ההסבר שלה. הם מסתתרים. בלי שיחות ארוכות עם גורמי מקצוע ועם יועצים משפטיים, לא היינו יודעים לספר שיש כאן מסמוס בפועל של מרבית עיקרי הרפורמה. מה קרה? מה שתמיד קורה. מכון התקנים לחץ מפה, הממונה על התקינה לחץ משם, משרד המשפטים הסתייג פה ושם, והתוצאה: רפורמה דרמטית על הנייר, אך מסורסת באותיות הקטנות.
קחו למשל מוצר כמו צמיגים לרכב. תושב בלגיה, צרפת או שוודיה שרוצה לייבא צמיגים מסין יכול פשוט להכניס את המכולה דרך נמל כלשהו, לוודא בעצמו מהן הדרישות שחלות עליו – למשל, שהמוצר לא יהיה דליק – לדאוג בעצמו לבדיקה ולהכנת "תיק מוצר" עם פירוט טכני, ואם הוא רוצה ממש "לעמוד בתקן" עומדים לרשותו שמונה גופי תקינה שונים שיבדקו ובזול. שום גורם ממשלתי לא חוסם אותו בנמל והפיקוח נעשה רק בדיעבד, כשהצמיגים כבר במוסכים ובחנויות.
זה לא איזה ניסוי חדשני ומסוכן, זוהי"הגישה החדשה" שאימץ האיחוד האירופי עוד ב־2008, והיא עובדת מצוין. רוב הייבוא מבוסס על הצהרת היבואן ונטילת אחריות אישית שלו, הרשויות עורכות ביקורות פתע, בוחנות מסמכים, לוקחות דגימה למעבדה, ובמקרה הצורך קונסות ועונשות את מי שמפר את הדרישות.
בישראל, לעומת זאת, יבואן צמיגים נדרש עוד לפני השיווק לקבל אישור ממכון התקנים שהמוצר עומד בתקן הישראלי. זה תקן מאוד מאוד ספציפי. הוא לא מכיל רק דרישות בטיחות כלליות אלא פירוט טכני של חומרים, מרקמים, עמידות ותנאים. היבואן חייב חותמת על אישור דגם ואישור משלוח, להנפיק מראש את תיק המוצר, להשיג מהיצרן רשימה מדוקדקת של הרכיבים, וכמובן לבדוק שהמוצר עומד בתקן. מי עורך את הבדיקה? מכון התקנים, כמובן. אין אופציה אחרת.
רפורמה דומה בשווייץ חוללה קפיצה אדירה בייבוא הסחורות למדינה. ישראל זקוקה למשהו כזה כמו אוויר לנשימה
כלומר, יש. תיאורטית. באחת הרפורמות הקודמות הוחלט לאפשר לשלוש מעבדות אחרות "להתחרות" בבדיקות של מכון התקנים, אבל שוב השטן התחבא בפרטים הקטנים. התנאים שהציבו למעבדות הפכו אותן ללא־תחרותיות מול מכון התקנים, ולפי בדיקה שערכו לפני שנתיים בפורום קהלת, 98% מהבדיקות עדיין נערכות במכון התקנים, ששימר את עמדתו כמונופול בתחום.
אבל לא כל המדינות באירופה חברות באיחוד האירופי, נכון? לדוגמה, שווייץ. מדינה בעלת מאפיינים דומים לישראל. בשנת 2010 השווייצרים יצאו לרפורמה מקיפה בייבוא, שבה ניצלו את היתרון בלהיות שכנים של האיחוד האירופי. הם קבעו שמספיק שיבואן יוכיח שמוצר מסוים משווק באיחוד, כדי לעקוף את כל התקנים והרגולציה ולהכניס אותו למדינה. למה להסתבך? מה שטוב לאירופה – טוב לשווייץ.
הרפורמה הנוכחית של השר ברקת הציעה לאמץ את "המודל השווייצרי", אבל בדרכים עלומות החלק הזה מצא את דרכו אל מחוץ להצעת החוק. חבל שכך; מאז הרפורמה בשווייץ יש קפיצה אדירה בנפח ייבוא הסחורות למדינה. ישראל זקוקה למשהו כזה כמו אוויר לנשימה. לפי בנק ישראל אנחנו רחוקים 32% מפוטנציאל הייבוא שלנו, אפילו אחרי שלוקחים בחשבון את גודלנו, את השכונה הקשה ואת התלות במסחר דרך הים.
רפורמה קודמת, ב־2021, נועדה גם היא לעקוף את בעיית התקינה הישראלית הייחודית. חילקו את המוצרים לארבע קבוצות, וקבעו ששלוש מהן אפשר להכניס ארצה במסלול עוקף מכון התקנים, על בסיס הצהרת היבואן ועמידה בתקן בינלאומי. נשמע מוכר? כן, זה דומה להפליא לרפורמה הנוכחית, גם אז ראש הממשלה לפיד הצהיר "מה שטוב בברלין – טוב גם פה", ונפתלי בנט קבע ש"תקן שטוב לגרמנים או לשוודים – כנראה מספיק טוב גם לישראלים".
אז מה קרה לרעיונות היפים? לפי נתוני משרד הכלכלה לשנת 2022, מספר סוגי המוצרים שנכנסו במסלול העוקף עמד על 2,226, כמות מזערית לעומת יותר מ־650,000 במסלול הישראלי. או שהיבואנים שלנו מאוהבים ברגולציה של מכון התקנים, או ששוב האותיות הקטנות ניצחו את הרעיון הגדול. נחשו מי הגוף שמכריע אם יבואן מסוים רשאי להיכנס למסלול שעוקף את מכון התקנים? נכון, מכון התקנים.
ומה קורה למי שאיכשהו חומק? בינואר 2023 פרסמו ב"קהלת" נתונים ולפיהם 73% מהמוצרים שנכנסו בתקינה בינלאומית היו צעצועים. אז מה עשו במכון? יצרו בתוך שנה ארבעה תקנים חדשים לתחום הצעצועים, מספר חריג מאוד, מה שהוביל ליציאת מוצרי הצעצועים מהמסלול העוקף וחזרתם לחיקו החמים של המכון. גם "הצהרת היבואן" נעשית דרך מכון התקנים, מה שהפך אותה בפועל לבקשת אישור דגם ולא להצהרה וולונטרית. כל הדרכים מובילות למכון.
כפי שזה נראה כעת, הרפורמה החשובה של ברקת, זו שהוא יכול באמת להתגאות בה במקום לעסוק במריבות מגוחכות עם יצרני המזון, הולכת לקראת אותו סוג של מסמוס. אבל עוד לא מאוחר. כאמור, החוק עבר רק בקריאה ראשונה, ואחרי החג אמור להגיע להמשך החקיקה בוועדות הכנסת. האופי ההסתדרותי שמאפיין את הליכוד בשנים האחרונות הוביל לכך שמרבית שרי מפלגת השלטון התנגדו לרפורמה בממשלה, וקשה לראות כיצד חבריה יילחמו למענה בוועדות. אבל אם חברי הכנסת יתעוררו, לפחות אלה שמעוניינים בטובת הציבור ולא פועלים בשירות קבוצות לחץ, עוד יש סיכוי שמה שטוב לכמה מאות מיליונים באירופה, יתברר כסביר בהחלט גם לישראל.
