היה קשה לראות ביום שני את השר מיקי זוהר עומד על הדוכן במליאת הכנסת, בדיון פגרה מיוחד שעסק בין השאר בחטופים בעזה. היה קשה לראות את האולם הריק ואת חברי הכנסת הספורים באופוזיציה שענו לשר, בדרך כלל בצעקות ובקריאות לא ענייניות. כולם היו אובדי עצות. זאת הייתה בעצם שיחת התייעצות פומבית בין שני הקצוות הפוליטיים, מעין קבינט מלחמה פרלמנטרי מול הטרגדיה הנוראה שפקדה את המדינה ומלווה אותנו מאז 7 באוקטובר.
השר זוהר עצמו הוא לא חבר הקבינט המדיני־ביטחוני ולא משתתף בדיוני קבינט המלחמה. ובכל זאת הממשלה שלחה אותו להציג את עמדתה המעודכנת בעניין החטופים.
זוהר דיבר באדיבות ובסבלנות. הוא ידע שאם יגלה טיפת קוצר רוח, הדבר יתפרש כמו זלזול ממשלתי בגורל החטופים, – ובמיוחד על רקע התחקירים והעדויות, בעיקר בתוכנית עובדה, בדבר עיכוב מכוון של עסקה עם חמאס.
זוהר הודה למעשה כי ישראל נסוגה בשלב זה מרעיון הדגל שלחץ צבאי כבד יביא להחזרת החטופים. מול הטענות של אנשי יש עתיד שאנחנו עומדים במקום ולא זזים במשא ומתן הסביר זוהר כי ישראל מנסה דרך אחרת, וכי דיללה את הכוחות שלה ברצועה באופן דרמטי רק כדי להתקדם בנושא שחרור החטופים. "למה העצימות פחתה? כי אנחנו רוצים להגיע לעסקה", שאל וענה זוהר.
"מה עושים, תגידו לי אתם", פנה זוהר הנואש אל הנוכחים במליאה. זה היה מחזה מכמיר לב, כי גם בספסלי האופוזיציה לא נמצאו תשובות. מישהו הציע לו להגיע לעסקה, לסגת ולחדש את המלחמה אחרי שחרור החטופים. "ומה אם ניתן ערבויות לאמריקנים שאנחנו לא עושים דבר במשך חמש שנים? אנחנו יכולים להפר את ההתחייבות הזו?", שאל זוהר וגירד את הראש.
"חמאס הרי יפר את ההסכם הזה. אנחנו ניכנס בהם אחרי הירי של הרקטה הראשונה", הציע מישהו מהאופוזיציה.
"ומה אם חמאס מחליט שהוא לא יורה אפילו ירייה אחת ומתחמש מחדש במשך עשר השנים הבאות כדי לחזור על 7 באוקטובר עם הרבה יותר כוח?", הקשה זוהר.
גלעד קריב (העבודה) צעק "להוציא את הקיצוניים מהממשלה", ואחרים האשימו את ראש הממשלה בנימין נתניהו באחריות למחדל. מיליון דולר הועברו לידי חמאס בכל יום במשך שנים. 30 מיליון דולר לחודש בכסף קטארי נועדו לשמור על הרצועה שקטה ומורתעת. הכול ברור וידוע, אבל זה לא מקדם את שחרור החטופים.
בסוף ח"כ מיקי לוי צעק: "תפסיקו את המלחמה לגמרי. כן, תפסיקו". זו עמדה חדשה של יש עתיד, אולי בצוק העיתים.
לפני חודשיים וחצי כתבתי כאן שזה בדיוק מה שצריך לעשות – לעצור את הכול ולהחזיר את החטופים. אז זה היה אפשרי. אני חושב שהשר גדי איזנקוט תמך בזה. היום זה כבר לא בטוח. חמאס לא רוצה עסקה, ולכן מקשיח עמדות. באמצע השבוע הוא הציע פחות מעשרים חטופים, קשישים וחולים תמורת הפסקת אש לשישה שבועות, נסיגת הכוחות מעזה וחזרת העזתים לצפון הרצועה. אני הייתי קונה גם את זה, אבל אני לא חבר ממשלה.
עסקה הייתה אפשרית. עובדה שהיא כבר נעשתה פעם, ושחררנו 110 חטופים במחירים סבירים. בשלב מסוים איבדנו את המומנטום. מטבע הדברים אנחנו מאשימים את הממשלה הנוכחית, ורק בעתיד נדע אם הייתה כאן פאשלה מכוונת מגבוה. בדיון המעניין בכנסת התברר כי לאף אחד אין מוצא, וגם השר שביקש פתרונות מהאופוזיציה יצא בידיים ריקות.
