המתקפה האיראנית במוצאי שבת היא שיא, כנראה זמני, של מלחמה ישירה בין ישראל לאיראן, שנעשתה גלויה במידה רבה כבר ב־2019. באותה מידה, התגובה האפשרית של ישראל אינה יכולה להיות מנותקת מההקשר הבינלאומי. ישראל מחויבת להגיב, אבל אינה יכולה להתעלם מהאינטרסים של בנות בריתה מהעולם הערבי הסוני ומהמערב, שבאו לעזרתה בסיכול המוחלט כמעט של התקיפה.
בשורה התחתונה, ישראל אינה חייבת לתקוף ישירות בשטח איראן. תגובה שיכולה לעבור בשקט, בלי שתוביל למלחמה כוללת, יכולה להתרחש למשל במרחב הסייבר. ייתכן שישראל מסוגלת לשתק את איראן באמצעות תקיפת מערכות המחשב שלה. בסייבר, כמו בתחום האווירי, יש לישראל עליונות מוחלטת על איראן. זו רק אפשרות אחת לתגובה "סבירה".
עוד לפני שיתברר כיצד ישראל תגיב על מתקפת 14 באפריל, כבר ברור שזהו אירוע בעל משמעות היסטורית שייזכר לדורות. בצד החיובי, הברית של מדינות האזור – כולל ירדן, שנתונה ללחצים מאיראן ומזירת הפנים שלה נגד שיתוף פעולה עם ישראל – ומדינות המערב, בהובלת ארה"ב, יצאה לאור. מעבר לכך, סיכול התקיפה הוא הישג חסר תקדים של התעשיות הביטחוניות. בראש ובראשונה אחראי לכך המנהל למחקר ופיתוח אמל"ח ותשתיות טכנולוגיות במשרד הביטחון (מפא"ת), ששוקד על פיתוח התשתיות הטכנולוגיות, גם כאלה שייתנו פירות ביטחוניים באיחור של עשרות שנים.
יירוט טילים מחוץ לאטמוספירה ובתוכה נשמע כמו מדע בדיוני כשמנהלת "חומה" יצאה לדרך, אי אז לאחר הטראומה של מלחמת המפרץ הראשונה ב־1991. במלחמה ההיא, ששיתקה את המדינה במשך שבועות, שוגרו מעיראק לישראל רק ארבעים טילים בליסטיים, שנשאו ראשי קרב קטנים הרבה יותר מראשי הקרב של הטילים האיראניים. וההתפתחות לא עוצרת. מנהלת חומה עובדת כעת על ייצור טילי חץ סימן 4, שיוכלו ליירט גם ראשי נפץ מתפצלים. בתוכניות ארוכות הטווח תהיה גם גרסה 5.
Video: TPS
מאז פרוץ המלחמה בעזה עסוק מפא"ת בפיתוחים לטווחי זמן קצרים. למשל, מפא"ת ביקש לפני ימים אחדים מחברות הצעות לפתרונות טכנולוגיים שיסייעו לטיפול הנפשי בחיילי צה"ל, ויעניקו תמיכה נפשית לאלפי הלומי קרב במלחמה, ול־8,000 נכי צה"ל חדשים עד כה.
יש גם משמעויות שליליות יותר לתקיפה. איראן מנצלת את העובדה שנוצר סדר עולמי חדש מאז מלחמת רוסיה־אוקראינה. היא ניצבת לצד רוסיה עם גיבוי מסוים מסין, כדי לנסות לפרוץ לפצצת גרעין ראשונה ללא פיקוח ניכר. את החומר הדרוש לפצצה ראשונה איראן כבר העשירה באמצעות סרכזות (צנטריפוגות) במתקן ההעשרה התת־קרקעי בנתנז. עכשיו נותר לה לייצר מנגנון נפץ לפצצה ולהתקין אותה על אמצעי שיגור. אם איראן תהיה גרעינית, גם הישג מרשים של 99 אחוזי יירוט לא יספיק. הרי די בפצצה גרעינית אחת שתחדור את מערכות ההגנה, כמו הטילים שנחתו בבסיס חיל האוויר בנבטים. אפשר להצטמרר רק מהמחשבה שאיראן תהיה חמושה בנשק גרעיני.
קיצור תולדות הסכסוך
מערכת הביטחון והדרג המדיני, שהשקיעו במשך עשרות שנים במערכות הגנה, מאחרים מאוד בפיתוח אמצעים התקפיים שיתאימו לטיפול באיראן כמדינה גרעינית. למשל, יש צורך להבטיח שהטיל הגרעיני יושמד עוד לפני שיגורו, או שיחזור כבומרנג למי ששיגר אותו. חייבים להשקיע בכך. עד עכשיו כל המאמץ הישראלי היה בניסיון למנוע את הפצצה. כעת צריך להיערך ל"יום של הפצצה", בהנחה שבמוקדם או במאוחר הוא יגיע.
ב־2019 עלתה מלחמת ישראל־איראן שלב, ונעשתה גלויה יותר. לפתע החלו להתפרסם עוד ועוד ידיעות על תקיפות הדדיות. איראן יזמה מתקפת סייבר על מתקני מים של מקורות בישראל ותקפה אוניות בבעלות שקשורה לישראל במפרץ הפרסי. היא גם עמדה מאחורי מתקפה מהממת של מל"טים מתאבדים ששוגרו על ידי בני חסותה בתימן, החות'ים, לעבר שדות הנפט של חברת עראמקו בערב הסעודית.
ב־3 בינואר ספגה איראן מכה בלתי צפויה: מתקפה אווירית אמריקנית חיסלה את קאסם סולימאני, מפקד כוח אל־קודס במשמרות המהפכה. סולימאני היה דמות מפתח בהתעצמות האיראנית ברחבי המזרח התיכון, וחוסל כשנסע בשיירה ליד שדה התעופה של בגדד.
במתקן העשרת האורניום בנתנז התרחשו בשנים האחרונות שני פיצוצים שיוחסו לחבלה ישראלית, ובנובמבר 2020 נטען שישראל חיסלה את בכיר מדעני איראן וראש תוכנית הגרעין שלה, מוחסן פח'רי־זאדה, באמצעות מכונת ירייה רובוטית שהופעלה מרחוק ופעלה בקצב אש של 600 כדורים בדקה. אגב, כשנתניהו הציג את "ארכיון הגרעין" ב־2018, הוא אמר "תזכרו את השם הזה, פח'רי־זאדה".
מדענים נוספים חוסלו בפרצ'ין, ממזרח לטהרן, ובמתקן ההעשרה בנתנז. קצין משמרות המהפכה סעיד סמרדאר חוסל לפי הפרסומים בשיראז ביולי 2022. לפי אותם הפרסומים הוא היה בכיר בתוכנית הטילים האיראנית.
בדרך כלל ישראל לא לקחה אחריות על החיסולים הללו, והם מיוחסים לה רק לפי פרסומים זרים. ועדיין, מעת לעת החלה ישראל להתפאר בהתקפותיה באופן כללי. בפעם הראשונה שבר בנימין נתניהו את העמימות של המלחמה שבין המלחמות כשאמר ב־13 בפברואר 2019 מול המצלמות: "אנחנו פועלים בכל יום נגד איראן ונגד הניסיונות שלה להתבסס באזור".
ב־29 בינואר 2023 נטען כי ישראל עומדת מאחורי פיצוץ באתר מרכזי לייצור טילים בעיר אספהאן. האיראנים טענו כי המתקפה נעשתה באמצעות שלושה גלים של מל"טים מתאבדים. לפי דיווחים, במפעל יוצרו מל"טים מתאבדים כמו אלה שסיפקה איראן לרוסיה במלחמתה באוקראינה. הפרסומים יצרו תחושה שהמוסד ושירותי הביטחון המערביים האחרים פועלים על אדמת איראן שוב ושוב כמעט באין מפריע.
באוגוסט 2021 אמר ראש הממשלה דאז, נפתלי בנט, ש"האיראנים צריכים להבין שאי אפשר לשבת בשלווה בטהרן ולהצית משם את כל המזרח התיכון. הדבר הזה נגמר". שלושה שבועות בלבד לפני 7 באוקטובר אמר ראש המוסד דדי ברנע בכנס המכון למדיניות טרור באוניברסיטת רייכמן: "רק בשנה האחרונה סיכלנו עם שותפינו בקהילת הביטחון הישראלית ושותפינו בכל העולם 27 פיגועי טרור נגד ישראלים בכל רחבי העולם… הגיעה השעה לגבות מאיראן מחיר באופן שונה, מאחר שעד כה הגענו רק לפעילים ולמפקדים האחראים על הוצאת הפעילות.
"פגיעה בישראלי או ביהודי בכל דרך על ידי שליח או על ידי איראן או על ידי אמצעי לחימה איראני שיוחדר לישראל תוביל לפעילות מול האיראנים ששיגרו את הטרוריסטים וגם אל מול מקבלי ההחלטות, מהדרג המבצע ועד לדרג ההחלטות הגבוה ביותר. אני מתכוון לכך. המחירים ייגבו בדיוק רב, בעומק איראן וגם בלב טהרן".
מעניינים את אמריקה
זה בדיוק הרקע למתקפת 14 באפריל: בראייה לאחור אפשר לקבוע שישראל ניסתה לשנות בשבועות האחרונים את כללי המשחק מול איראן כדי שתשלם מחיר על ההתקפות באמצעות שלוחיה – מתימן ועד מיליציות בעיראק ובסוריה, וכמובן חיזבאללה וחמאס, ג'יהאד אסלאמי וטרור הממומן היטב בכסף איראני ביהודה ושומרון. אלא שבינתיים התגובה האיראנית העבירה לישראל מסר הפוך.
אותו הדבר ביחס לחיזבאללה: החמרת התקיפות והחיסולים של בכירי הארגון הלבנוני נענו השבוע בהסלמה חמורה מהצד הלבנוני. חמור במיוחד היה האירוע בכפר ערב אל־עראמשה שלשום. חיזבאללה שיגר שני מל"טים מתאבדים על כוח מילואים שהיה עסוק בחילוץ נפגעים ממתקפת שני טילים נגד טנקים זמן קצר קודם לכן. מיקום הכוח בטווח ישיר מול אש חיזבאללה, בלב הכפר הערבי ש־80 אחוז מתושביו חזרו לבתיהם למרות הוראת הפינוי, מתברר בדיעבד כטעות טקטית חמורה.
השבוע בפגישות בניו־יורק הבנתי לעומק עד כמה ישראל אינה מעניינת באמת את אמריקה, שכבר שקועה עמוק במערכת הבחירות שלה. האמריקנים לוחצים על ישראל באמצעות עיכוב התחמושת והסיוע הביטחוני המיוחד בסך 14 מיליארד דולר. תהיה להם גם השפעה רבה על תגובת ישראל למתקפה האיראנית.
בינתיים, ההסלמה מול איראן וחיזבאללה – שכנראה רחוקה משיאה – מסיטה את תשומת הלב מעזה. במנהלת החטופים, בראשות אלוף במיל' ניצן אלון, יש תסכול עצום מכך שהמאמצים להחזיר את החטופים נראים תקועים. צה"ל הסיג כמעט את כל כוחותיו מרצועת עזה, הסיוע ההומניטרי נכנס לרצועה בכמויות אדירות, ותושבים "מפונים" בדרום עזה החלו לנוע לבתיהם בצפון הרצועה – וכל זאת בזמן שרבים מהפליטים שלנו עדיין הרחק מהבית.
ככל שזה נשמע מדאיג, נראה שעלינו להודות שאיבדנו את המומנטום להפעיל מנופי לחץ על יחיא סנוואר כדי שיסכים לעסקה שתכלול את החזרת החטופים. עיקר ההכנות של צה"ל כעת הן לאפשרות של מלחמה כוללת מול חיזבאללה. ומה באשר לרפיח? האפשרות לפעולה ישראלית בעיר שגובלת במצרים, שכנראה תקרה במוקדם או במאוחר, נראית כעת כעניין ביטחוני שולי באופן יחסי. ברור לכול שלא זה מה שיחזיר את החטופים או יכריע את חמאס.
