אף שזה כמעט מעשה כפירה להזכיר את הסכמי אברהם ואת טבח 7 באוקטובר באותו משפט, לשני האירועים יש מכנה משותף חשוב: שניהם חושפים את השקר באמירה ש"הדרך לשלום" מוכרחת לעבור ברמאללה ובעזה.
הסכמי אברהם הדגימו שמדינות ערביות ומוסלמיות עוינות לשעבר – שעסוקות במודרניזציה וחוששות מאיראן גרעינית – היו בשלות לכינון יחסים דיפלומטיים מועילים עם ישראל. וטבח 7 באוקטובר הוכיח, כאילו היינו זקוקים להוכחה נוספת, שהדרך לגיהינום – כמו זו שהובילה לפשעים החמורים ביותר נגד יהודים מאז השואה – מעולם לא הייתה רצופה בכוונות טובות; היא הוכתמה לכל אורכה בזדון אסלאמיסטי ובמעשיהם המרושעים של פלסטינים.
לרעתה של אמריקה ובסיכון ישראל, ממשלו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן מעולם לא הכיר במשמעות האירוע הראשון ומסרב לקבל את משמעות השני. ברגע שנכנס לתפקיד, הוא החל לחתור תחת ההסכמים ההיסטוריים שתיווך הנשיא לשעבר דונלד טראמפ בין ישראל למדינות המפרץ.
בוועידת הנגב בשדה בוקר במרץ 2022, שם שר החוץ דאז יאיר לפיד אירח את מקביליו מבחריין, מרוקו ואיחוד האמירויות, מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן הכריז כי "הסכמי שלום אזוריים אינם תחליף לשלום עם הפלסטינים".
הקמתה לתחייה של הנחת המוצא השגויה הזו הייתה גרועה מספיק, במיוחד משום שהיא אירעה בזמן של התגברות בטרור פלסטיני ברחובות ישראל. אך העובדה שההקשר הכללי היה הניסיונות של ממשל ביידן להשיב את הסכם הגרעין עם איראן שטראמפ פרש ממנו בתחילת כהונתו הפכה את ההכרזה למשמעותית הרבה יותר.
אגב, הדוגמה הזו למדיניות חוץ אסונית שנולדה מניתוק מהמציאות איננה רק עובדה היסטורית. ההתכנסות המדוברת אירעה שנה וחצי בלבד לפני שמרצחים פלסטינים פרצו את גדר הגבול של עזה ואנסו, שרפו, עינו ושחטו לפחות 1,200 ישראלים (וזרים) וחטפו 250 נוספים.
יש לציין שאף שחמאס הוא השלוחה האיראנית שראשיה תכננו את הטבח, ארגוני טרור אחרים השתתפו גם הם במעשי הזוועות. הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, למשל. או הפת"ח. אתם יודעים, אותו פת"ח "מתון" לכאורה שבראשו עומד ראש הראשות הפלסטינית אבו-מאזן.
בשל האכזריות הקיצונית נגד גברים, נשים וילדים חפים מפשע באותה שבת שחורה, וושינגטון התנערה לרגע מההזיות שלה. השינוי היה קיצוני עד כדי כך שביידן החליף את הכתף הקרה שהעניק לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בחיבוק חם, לפחות בהתחלה.
אולם מה שקרה לאחר מכן, מאז שהחלה המלחמה המוצדקת של ישראל להשמדת חמאס – הוא התנהגות סכיזופרנית מצד וושינגטון כלפי ירושלים.
יש מי שייחסו את השינויים החדים בהתנהגות של ביידן – גיבוי רטורי וצבאי מצד אחד, ואזהרות ואיומים מצד שני – לזיכרון הבעייתי שלו. אך לא ניתן לומר את אותו הדבר על בלינקן. לא, המסרים הסותרים שלו, כמו האידיאולוגיה שלו, מכוונים לחלוטין.
אכן, למרות כל מה שראינו בששת החודשים האחרונים – כולל ההוכחה שטהרן היא ראש התמנון המונע יציבות במזרח התיכון; שהסכמי אברהם סייעו להקים את הקואליציה שיירטה את המתקפה של איראן ב-14 באפריל; ושהפלסטינים מבקשים את השמדתה של ישראל ולא "פתרון שתי מדינות" בדרכי שלום – השקפת עולמו של בלינקן לא השתנתה.
נקודת המבט שלו מאפשרת השוואה של המדינה היהודית לאויביה ואמונה בתעמולה פלסטינית על קורבנות אזרחיים ו"רעב" ברצועה.
"אפילו בזמן שהתמודדנו עם הסכסוך במזרח התיכון ו… המתקפה חסרת התקדים של איראן על ישראל, נשארנו ממוקדים מאוד בעזה", אמר בלינקן בתדרוך לעיתונאים בסוף מפגש ה-G7 בקאפרי ביום שישי. "אנחנו דוחפים ליישום מהיר של ההתחייבויות הישראלית לסיוע הומניטרי – יותר סיוע, יותר מעברים, דה-קונפליקטיזציה טובה יותר, חלוקה טובה יותר של הסיוע לכל מי שזקוק לו".
הוא המשיך: "התמקדנו גם בעדיפות העליונה להגיע להפסקת אש עם שחרור חטופים. הפסקת אש כזו תקל על הרחבה דרמטית של הסיוע ההומניטרי. היא גם תאפשר לעזתים… שנעקרו מהצפון לחזור לשם".
לאחר מכן הוא הוסיף באמירה מצחיקה שחמאס "נראה מעוניין יותר בסכסוך אזורי מאשר בהפסקת אש שתשפר מיד את חיי העם הפלסטיני".
מה, באמת?
כן, הוסיף, חמאס "ממשיך לשנות את דרישותיו, והעולם צריך לדעת ולהבין… שהדבר היחיד שעומד בין הפסקת אש לעם העזתי הוא חמאס".
ובכל זאת, ההודאה שישראל היא לא המכשול לא מנעה מבלינקן לחזור על התנגדותו הנחרצת של ביידן למבצע ברפיח, המקום שבו נמצאים גדודי חמאס האחרונים וכנראה מיקומם של רבים מ-133 החטופים הנותרים. זה לא מפתיע, בהתחשב במה שאמר לכתבים בתקופת השאלות.
"הרשו לי לחזור על מה שאנחנו מתמקדים בו ומה שנותר לעשות: מניעת הסלמה, הימנעות מקונפליקט… וקריאה לכל הנוגעים בדבר לנהוג באיפוק", אמר. "זה מה שעשינו במהלך השבועיים האחרונים, ובמידת הצורך זה מה שנמשיך לעשות".
כשנשאל על הווטו שהטילה ארה"ב ביום חמישי על החלטת מועצת הביטחון של האו"ם להעניק ל"פלסטין" חברות מלאה כמדינה בגוף הבינלאומי, בלינקן אמר שהמחויבות האמריקנית להשגת מדינה פלסטינית לא השתנתה. "אנו מאמינים שזה חיוני לקיום שלום וביטחון ברק קיימא לטווח ארוך. וכמובן, זו הדרך היחידה להגשים את השאיפות הנכונות של העם הפלסטיני", הדגיש. "אבל ההגעה לכך, השגת המדינה הזאת, צריכה להיעשות באמצעות דיפלומטיה, לא באמצעות כפייה".
הנה עדכון לדיפלומט הבכיר של אמריקה: שום "שלום וביטחון בר קיימא" לא אפשריים ללא הפעלת כוח, קשה ורך, על כל מי שנחושים לפגיעה בארה"ב וחיסול ישראל.
הרצון לפייס את האייתוללות כמעט פרם את הסכמי אברהם, שהפלסטינים הוזמנו להצטרף אליהם, אך סירבו. הכישלון לראות את הפלסטינים כפי שהם שימש רק להפיח חיים חדשים בפולחן המוות העתיק שלהם.
