אחוז ניכר מהדברים שאמר מזכיר המדינה האמריקני, אנתוני בלינקן, במסיבת העיתונאים שקיים ביום שישי באיטליה, נגעו לישראל. הוא התייחס שם למחויבות האמריקנית להגנה על ביטחונה מפני איראן, אל החטופים שבידי חמאס ואל הווטו האמריקני במועצת הביטחון. ולצדם, גם אל ההגבלות על לוחמה ברפיח, הדבקות ברעיון הקמת מדינה פלסטינית, וכן להחלטה צפויה שלו על החלה קרובה של 'חוק לייהי'. "מדובר בחוק חשוב מאוד", אמר בלינקן, "קבעתי כמה קביעות, תוכלו לצפות להם בימים הקרובים".
חוקי לייהי, שהעביר הסנאטור לשעבר פטריק לייהי בסוף שנות ה-90, אוסר על מתן סיוע צבאי ליחידים או ליחידות של כוחות ביטחון המבצעים "הפרות בוטות" של זכויות אדם ולא הועמדו לדין. לפי פרסום בוואלה בלינקן התכוון ברמיזתו לכך כי בימים הקרובים יוחל החוק לגבי גדוד נצח יהודה.
תהיה זו נקיטה בלשון עדינה לומר כי מדובר בצעד מרחיק לכת מול ישראל. כזה שמביע לא רק האשמות קשות כלפי יחידות בצבא ההגנה הרשמי שלה, אלא גם מול מערכת המשפט והמערכת המדינית בישראל. כזה שמציב את ישראל במקום בו לא אמורה לעמוד בעלת ברית קרובה.
ביד אחת, ארה"ב – שהעניקה בסוף השבוע סיוע ביטחוני וסייעה בתחילת השבוע שעבר בפועל ביירוט מתקפות איראניות – מאותתת לאזור כי היא עומדת לכאורה איתן לצדה של ישראל, וביד השנייה היא מפקפקת במעשים של הגנה מפני טרור, ומכניסה את ישראל לאותו סל יחד עם משטרים דיקטטוריים שכוחות הביטחון שלהם מבצעים עינויים ללא דין והוצאה להורג ללא משפט. מדובר בצעד שעלול להתברר כקושר ידיים לכוחות המגן של אזרחי ישראל, אלו שחוצצים בינם ובין רוצחים אכזריים, שהוכיחו אך לפני חודשים ספורים עד כמה רצחנותם חסרת גבולות.
ארגונים מוסלמים ופרו-פלסטינים עמלים על קידום ודחיפת מהלכים כאלו ודומים להם בתוך מחלקת המדינה ובית הנבחרים האמריקני, כפי שמוכיחים דו"חות של ארגון NGO מוניטור. אולם, מתברר שוב כי הנתונים המוטים הנאספים על ידם נופלים על אוזניים קשובות בממשל האמריקני הנוכחי.
ראש הממשלה בנימין נתניהו כתב אמש כי "הכוונה להטיל סנקציה על יחידה בצה"ל זה שיא האבסורד ושפל ערכי", והוסיף כי הממשלה תפעל בכל האמצעים נגד מהלכים אלו". אל הביקורת של ראש הממשלה הצטרפו גם חברי קבינט המלחמה, השר בני גנץ שכתב כי יש לו "הערכה רבה לידידינו האמריקאים, אבל הטלת סנקציות על היחידה היא תקדים מסוכן, וגם מעבירה מסר שגוי לאויבינו המשותפים בזמן מלחמה". והשר גדי אייזנקוט, שכתב כי טענות צריכות להיות מופנות להנהגה המדינית והצבאית ולא למפקדים בדרג הטקטי. "לאחר מיסודו של גדוד 'נצח יהודה' ראיתי מקרוב את תרומת הגדוד ללחימה בטרור והמחיר ששילמו לוחמים בחייהם".
