לא משנה מי האמן שאתם שומעים הכי הרבה – בין שמדובר בביונסה או בריטני, לאונרד כהן או הביטלס, נועה קירל או חנן בן־ארי – המוזיקה האהובה עליכם התחילה בתור מוזיקת עבדים.
השבוע ראינו את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים, אז בואו ננסה שוב: אתם עבדים בני עבדים במדינה זרה, אתם עובדים בפרך, שונאים את הבעלים שלכם ומתגעגעים לבית שעל אדמתו מעולם לא דרכתם. אתם והאנשים שעובדים איתכם מגיעים ממקום אחר ודוברים שפה אחרת. מה שמחבר ביניכם זה השעבוד והמוזיקה.
אנשים שעובדים בעבודות קשות שרים כדי להעביר את הזמן, להרים את המורל ולשמור על קצב. חיילים בשמירה ובמסע, מלחים בסירה, רועי צאן במרעה, אסירים בכלא וגם עבדים בכל מקום שהם. זאת המציאות שממנה נולדו שירי הספיריטואלז, שנקראים גם "ניגרו ספיריטואלז" – שירים ששרו עבדים שחורים בארה"ב. השירים האלה הם תוצר של התרבות האפריקאית ממנה הגיעו, העבדות והחשיפה שלהם לנצרות – התנ"ך, הברית החדשה, ושירי דת פרוטסטנטיים.
ספיריטואלז הם שירי־עם דתיים עם סצנות ומוטיבים תנ"כיים. למשל נהר הירדן, שחצייתו הייתה השלב האחרון לפני הגעה לחופש ולארץ המובטחת; ירושלים היא מקום אוטופי שמסמל שלווה וגאולה והמרכבה של יחזקאל תישא אותם לשם; יש גם פנייה ישירה לא־לוהים ובקשה שישחרר אותם; וכמובן התייחסות לעצמם כבני ישראל המשועבדים, הכמהים לחופש ולגאולה.
השירים והלחנים לא נכתבו אלא הועברו בעל פה משפחה לשפחה, מעבד לעבד. בהתאם, שמות המחברים והמלחינים אבדו בזמן. הספיריטואלז לא היו יחידים. סוג נוסף של שירי עבדים הוא שירי עבודה "חילוניים" שמדברים על העבודה הקשה, הכאבים, החום, וגם על אהבה. רבים מהם נשמרו הודות להקלטות שירי האסירים של אלן לומקס.
מוזיקת העבדים הייתה שונה מהמוזיקה שארצות הברית הלבנה הכירה עד אז. היום בשביל באסים וקצב משתמשים בכלי מיתר, בפסנתר או בתופים, אבל אז השתמשו במחיאות כפיים וברקיעות רגליים במקום תוף, שהיה אסור. בשירים גם הדגישו את הסינקופות – הצלילים בין ביט לביט – מה שנתן למוזיקה מקצב ואנרגיה. חלק מהשירים היו במבנה של שירת מענה – מוביל השיר שר שורה ויתר המשתתפים עונים, המשפטים של המוביל משתנים ואילו המשתתפים יגיבו לרוב במשפט אחד קבוע. רוב השירים היו פשוטים וכללו מספר בודד של משפטים, כוחם היה בחזרתיות ובקצב שהם נתנו לעבודה.
כשהעבדים השתחררו הם הפיצו את המוזיקה הלאה ושכללו אותה. הליבה של המקצב, הנושאים והשירה בגוף ראשון מנקודת המבט של המספר נשארו. אבל החירות אפשרה להם להוסיף את כלי הנגינה שנאסרו עליהם בעבדותם, ולשכלל את מוזיקת הרקע. ובזכות התפתחות הטכנולוגיה נכנסו אפקטים והחלה הפצה רחבה של המוזיקה שפעם כדי לשמוע אותה הייתם צריכים להיות צאצאי עבדים או להכיר אנשים כאלה מקרוב.
מוזיקת העבדים הפכה לג'אז, בלוז, סול, R&B, היפ־הופ וראפ. חוויית הכנסייה שנשארה בשירים – המקהלה וההופעה של הדרשן – השפיעו על הנוכחות הבימתית של מוזיקאים שחורים בשנות החמישים והשישים. אלו בתורם השפיעו על ז'אנרי הרוק והפופ המתהווים. המוזיקה צברה פופולריות גם מחוץ לקהילה השחורה עד שהגיעה למוזיקאים לבנים כמו אלביס ולמוזיקאים מחוץ ליבשת כמו הביטלס.
השפעת המוזיקה של שנות החמישים והשישים על הז'אנרים שפופולריים היום היא סיפור לפעם אחרת, אם כי התהליך הזה כבר יותר אינטואיטיבי מבראשית ציר הזמן. כל מוזיקה פופולרית – פופ, רוק, היפ־הופ, קאנטרי או אינדי – מושפעת מהז'אנרים האלה. גם המוזיקה הישראלית לא חפה מכל אלה, מה שהתחיל באפריקה והמשיך בעבודת פרך מלווה אותנו היום. כל המוזיקה המערבית הפופולרית הייתה נראית אחרת בלי שירי העבדים ובלי סיפור על עם אחד שיצא ממצרים.
שירים וביצועים מומלצים:
Swing Low, Sweet Chariot – Ella Erye
שישה משפטים, מתוכם אחד הוא משפט מענה קבוע מהקהל. זה כל מה שצריך כדי לשמוע את השמירה על הקצב, את התקווה שזה ייגמר ואת הגעגוע הביתה.
Go Down Moses – Louis Armstrong
שיר מאוד מוכר. משה הולך לפרעה ומבקש שישלח את עמו – אין יותר בקשה לחירות מזה.
Battle of Jericho – Hugh Laurie
הוא לא שחור ולא אמריקני, אבל מי לא רוצה לשמוע את ד"ר האוס מספר איך יהושע בן־נון הפיל את חומות יריחו?
Didn’t My Lord Deliver Daniel – Paul Robeson
הלחן אותו לחן של Jericho. כמו שהשם שחרר את דניאל, יונה ואת בני ישראל – אין סיבה שהוא לא ישחרר את כולם. דווקא מתוך הביצוע הנקי הזה – קול הבס של פול מלווה בפסנתר – קל יותר לדמיין מה היה שם, כשהיו רק קול אנושי וסיפור תנ"כי.
Motherless Child – שלמה גרוניך ולהקת שבא
גרוניך ולהקת שבא לקחו ספיריטואל מוכר והשתמשו בו כדי לספר על המסע מאתיופיה לישראל ועל אובדן בני המשפחה בדרך.
