בשעה 4:03 לפנות בוקר, שעון קוריאה הצפונית, משדה נטוש לכאורה לא הרחק מפיונגיאנג הבירה, פורץ כדור אש ענק. בתוך שנייה אחת האות מזוהה במחשבי הצבא האמריקני בתור שיגור של טיל בליסטי עצום ומהיר, שבעוד 33 דקות בדיוק יתפוצץ מעל הפנטגון בוושינגטון הבירה. ברגע שזה יקרה, בתוך כמה דקות ישתנה העולם לתמיד.
באלפית השנייה הראשונה שלאחר הפיצוץ יתלהט האוויר בבירת ארה"ב ל־82 מיליון מעלות צלזיוס. כל מי שיישיר מבטו להבזק האור האדיר, יתעוור. אבל זאת תהיה הבעיה האחרונה של האנושות, כי בעשר השניות הבאות יתפשט כדור האש לקוטר של שני קילומטרים, וימחק את לב הדמוקרטיה האמריקנית ואז גם עוד מיליון בני אדם בכל היבשת.
זהו רק חלק קטן, ולמרבה הפלצות לא הכי מזעזע, מתרחיש הבלהות שמשרטטת באופן מעורר השתאות העיתונאית החוקרת והמועמדת לפרס פוליצר אנני ג'ייקובסון בספר "מלחמה גרעינית". בימים שמתקפה של טילים בליסטיים מאיראן נגד מדינה מערבית אינה תרחיש בדיוני אלא מציאות, כדאי לקרוא על השלב המסוכן הבא, שעלול להתרחש אם העולם לא יעצור את משטר האייתולות בריצתו לעבר הגרעין. בספר הזה, לפחות, יכול הקורא הישראלי לראות סוג של אסקפיזם, כי המלחמה הגרעינית שמשמידה כמעט את כל העולם בו פורצת כאמור בין צפון קוריאה לארה"ב.
מעבר לתרחיש שמשרטטת ג'ייקובסון באופן מותח וקולח, כאילו זוהי אפוקליפסה רחוקה, משולבות בספר אנקדוטות היסטוריות שמרחיבות את הפרספקטיבה אך גם מונעות מהקורא להישאב למחשבה המנחמת שמדובר בתרחיש בלתי מציאותי. אינספור פריטי מידע הקשורים להתפתחות המרוץ הגרעיני בעולם, תקצירי שיחות עם מומחים בתחום וניתוח קר של נתונים מעניקים חוויית קריאה יוצאת דופן בעולם ספרי העיון.
הנה נתון שכנראה לא ידעתם, שממחיש את הטירוף הגרעיני שאנחנו חיים בו. בשנת 1945 היו בידי האמריקנים שלוש פצצות גרעיניות. שתיים מהן הופלו על יפן, והייתה עוד אחת. ב־1949 עלה מספרן ל־170. נשמע הרבה? ב־1952, שלוש שנים לאחר מכן, המספר כבר קפץ ל־841. בשנה הזאת הומצא הדור השני של הפצצה התרמו־גרעינית, פצצת המימן, שעוצמתה גדולה עשרות מונים.
האם זה מה שעצר את המרוץ? לא ממש. ב־1967 הגיע מספר הפצצות הגרעין שבידי ארה"ב לשיא של כל הזמנים – 31,255. יותר מ־30 אלף פצצות גרעיניות, שכל אחת מהן עלולה להביא לסוף העולם. ומה קורה בסוף העולם? גם את זה מתארת ג'ייקובסון: אפילו השורדים הבריאים ביותר יתקשו לנווט את דרכם בעולם קר ואפל, כשהם סובלים מהרעלת קרינה, תת־תזונה ומחלות, כשהם חיים בעיקר מתחת לאדמה. כל הידע שנצבר באלפי שנות ציביליזציה יימחק כלא היה. כל מה שלמדנו יחד כולנו וכל מה שהנחילו לנו אבותינו – הכל ייהפך למיתוס.
והדבר הכי מפחיד? התרחיש הזה ייתכן לגמרי, בכל שנייה, והתממשותו תלויה בגחמותיהם של כמה מנהיגים קיצוניים ברחבי העולם ובמה שעובר להם בין האוזניים. כדברי גנרל רוברט קהלר, לשעבר מפקד הפיקוד האסטרטגי האמריקני המרואיין בספר: "העולם עלול לבוא אל קיצו בשעות הקרובות".
