למרבית היקבים בארץ ובעולם יש מספר יינות שהם מייצרים במקביל, מזנים שונים, בלנדים מכל מיני סוגים ומאזורי גידול שונים. בנוסף, יש לכל יקב, את היין היוקרתי והמושקע שלו.
באזורים מסוימים בעולם היין הקלאסי, יקבים מוכרים בעיקר בזכות אותו יין דגל שבצרפתית נקרא Grand Vin (נהגה גְרָאן וָאן). למשל, היקבים הגדולים של בורדו (שאטו פטרוס, מוטון רוטשילד ומרגו) שם היין נושא את שם היקב. הרעיון הוא שביין הזה היקב משקיע את כל כולו כדי ליצור את היהלום שבכתר. ביינות הללו ישתמשו בחלקות הכרם הטובות ביותר, עם מיון קפדני לענבים. את התסיסות יבצעו בנפרד במקרה של בלנדים, ישתמשו בחביות הטובות ביותר ולרוב גם ייתנו יישון ארוך יותר של הבקבוק ביקב עוד לפני ההשקה שלו לשוק.
ביינות אלה ניתן לגלות גדולה של יקבים איכותיים באמת. כי די פשוט לעשות את התהליכים האלה ואז לגבות מחיר מופקע על יין לא ממש מוצלח. לדעתי, יקב נמדד גם ביין הדגל שלו וגם ביינות הבסיס שלו (Entry level), והגדולים באמת מייצרים יינות מעולים בשתי הקטגוריות האלו. לרוב אנחנו טועמים יינות בסיס, אלו הם היינות שמחירם לרוב בין 40 ל־90 שקלים – אותם אנחנו מכירים בגובה העיניים ואני כותב עליהם פה בלי סוף. אבל את יינות הדגל אנחנו כמעט לא פוגשים ברוב הזמן, שמות גדולים שנזרקים באוויר כסמל ליוקרה כמו: ירדן קצרין, קסטל גראן ואן, פלם נובל ויער יתיר – לא בטוח ששמעתם, וגם אם כן, אני מניח שרק מעטים מכם טעמו אותם.
אתמקד הפעם בשניים מהיינות האלו שטעמתי ושאהבתי במיוחד. בכוונה לא אגע בבצירים ספציפיים, מתוך מטרה לנסות להעביר את הרעיון שביין יותר מאשר בשנה מסוימת.
מצדה, יקב גבעות
יקב גבעות שוכן בהרים מול שילה, בכניסה לגבעת הראל. היינן המוכשר ד"ר שיבי דרורי חרת על דגלו את העיקרון ליצור יינות אלגנטיים שלא יהיו כבדים מדי. אפשר לשים לב לכך לבד אם מבצעים טעימת רוחב של כלל יינות היקב, רובם המכריע לא מגיע לגוף מלא של ממש, וזה בכוונה תחילה. יין ה"מצדה" אינו שונה מהם, הוא מורכב מבלנד שעשוי להשתנות בין הבצירים אך יהיה מבוסס תמיד על זני בורדו הקלאסיים, קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ופטי ורדו. בגוף בינוני פלוס, מאוזן לכל דרכו, כשלרוב הוא מלא בארומות פרי שחור ואדום, עשבוניות, ירקרקות ותבלינים. היין אלגנטי כבר מיומו הראשון אך בעל פוטנציאל יישון ארוך טווח שירחיב את מנעד הטעמים שלו.
המחיר הממוצע לבציר חדש 220 ₪
מיסטי הילס, יקב צרעה
על יקב צרעה לא כתבתי הרבה על אף שלדעתי כל יין שלו הוא יצירה בפני עצמה. כרמי היקב נמצאים מחוץ למושב שורש בעליות לירושלים, וחלקם ממש משקיפים על הכביש העולה. את העשייה ביקב מוביל היינן ערן פיק, הישראלי הראשון שקיבל את תואר ה־MW שפירושו Master of Wine, ולצידו היינן בפועל דן שיינמן. המיסטי הילס מגיע מחלקות כרם שלעיתים מכוסות ערפל בבקרים ומכאן שמו, ולרוב יהיה מורכב מבלנד של ענבי סירה וקברנה סוביניון. היין אלגנטי ביותר ובעל עוצמות גבוהות למדי, אך הסירה נותנת את אותותיה כך שהארומות בו בולטות בפרי שחור, לצד פרחוניות קלה, ירקרקות מרעננת ומרירה כאחד והמון תבלינים מכל הסוגים. גם כאן היין בעל פוטנציאל יישון ארוך טווח בבקבוק שיפתח את מנעד הטעמים שלו לאדמה, רצפת יער ועוד.
המחיר הממוצע לבציר חדש כ–400 ₪
