רוב הישראלים התוודעו למורדים החות׳ים מתימן רק לפני כמה חודשים, בעקבות תקיפותיהם על ישראל, בים סוף ובמפרץ עדן. אולם בתוך תימן מנהלים החות׳ים מערכה ארוכה ומורכבת כבר שני עשורים. החות׳ים, או בשמם הרשמי והנפוץ פחות ״אנסאר אללה״, צמחו במחוז סעדה באזור ההר המרכזי שבצפון תימן בשנות התשעים של המאה ה־20. הם נקראים כך על שם בני משפחת אל־חות׳י שהיו ממייסדי התנועה וממקימי מועדוני הנוער שלה. מדובר בתנועת תחייה דתית של הזרם הזיידי באסלאם השיעי, זרם שונה וקטן יותר מזה של השיעה הנהוגה באיראן ובחלקים של לבנון, המכונה הזרם של האימאמות התריסרית. התנועה פעלה בעיקר נגד תהליך דחיקת האסלאם השיעי־זיידי בתימן, שאליו משתייכים כ־35% מהתושבים ובכללם החו׳תים, תחילה באמצעים אזרחיים ופוליטיים ומשנת 2004 בכוח.
מאבקם האלים של החות׳ים בשלטון המרכזי משנת 2004 נשא אופי דתי, אולם נוספו לו ממדים חברתיים וכלכליים של מאבק בין פריפריה צפונית ושבטית לבין הבירה צנעא, טענות על קיפוח של האזורים הזיידיים במחוזות סעדה ועמראן, הזנחה של תשתיות, היעדר פיתוח ומניעה של ייצוג פוליטי בעל השפעה. כל אלה התנקזו לסבבי לחימה עזים בין החות׳ים לשלטון בשנים 2004־2009, שכונו ״מלחמות סעדה״, על שם מחוז האם של החות׳ים ומוקד הלחימה. מלחמות סעדה נותרו בשולי העניין הבינלאומי והישראלי וכך גם מלחמת האזרחים שפרצה בתימן בסוף 2014, בעקבות השתלטות החות׳ים על הבירה, מלחמה הנמשכת כבר עשור. תימן למודת הקרבות חוותה בעבר מלחמות אזרחים, אך האחרונה הפכה את המדינה לאחד מאזורי האסון ההומניטרי החמורים בעולם, ולזירת התגוששות בין איראן לסעודיה.
רוב תושבי המדינה נתונים מתחילת 2015 בצבת אחיזתם של החות'ים, הפועלים בסיועה של איראן, ומנגד ללחצי הממשלה המודחת וכוחות נוספים בדרום, הנתמכים על ידי קואליציה אנטי־חות׳ית בראשות סעודיה. רעב, מחלות והתפרצויות של מגפת הכולרה, הרס עצום של תשתיות, תנועה של מיליוני עקורים, מאות אלפי הרוגים – רובם אזרחים – ומאות אלפי פצועים, רבים מהם ילדים, שנותרו בלי טיפול רפואי הולם – כל אלו לא הסבו תשומת לב בינלאומית ראויה לאסון הכבד בתימן.
מדינות מערביות ובראשן ארה״ב סייעו מבחינה צבאית לקואליציה בראשות סעודיה. התקיפות וההפגזות של הקואליציה נועדו להפיל את החות׳ים ולסייע לממשל שהודח לבסס מחדש את שליטתו, בחסות סעודית (ובמידה מסוימת גם של איחוד האמירויות, שהייתה חברה חשובה בקואליציה). החות׳ים לא הובסו, אבל התקיפות האוויריות והמצור הימי שהטילו הסעודים לסירוגין על אזורי השליטה שלהם, גרמו להרס עצום של תשתיות ולפגיעה קשה באוכלוסייה האזרחית. במשך שנים הייתה תימן מדינה שעל אדמתה מתנהלת ״המלחמה הנשכחת״.
יוזמות תיווך ופיוס של גורמים אזוריים ובינלאומיים הולידו מסמכי הבנות והפסקות אש זמניות, החשובה שבהן החלה באפריל 2022 בתיווך האו״ם. היא הסתיימה רשמית לאחר כחצי שנה, אך אפשר לומר שהיא נשמרת במידה מסוימת עד עתה. החות׳ים והסעודים מנהלים בשנתיים האחרונות משא ומתן חשאי וגלוי לסיום מעורבות הסעודים במלחמה, ואף הגיעו להבנות חשובות בדצמבר אשתקד; אולם הסכם כולל ורשמי טרם נחתם, וגם אם יושג אין כל ערובה לסיום מלחמת האזרחים הפנים־תימנית, שכן הוא לא כולל פתרון מוסכם לחלוקת הכוח בין החות'ים ובין הממשל המודח או הבדלנים בדרום.
בינתיים, הפסקת האש הקלה במידת מה את הסבל של התושבים. נתונים מראים כי בשנות המלחמה המוקדמות נזקקו כ־80% מתושבי תימן לסיוע בסיסי במזון ומים, מחסה וטיפול רפואי. בעקבות הפסקת האש ירד שיעורם לכשני שליש. אין להתנחם בכך, משום שממדיו העצומים של האסון שהמיטה מלחמת האזרחים על תימן עדיין מאיימים על מרבית אוכלוסייתה, גם מקץ שנתיים של הפסקת אש, ובעקבות תקיפות של החות׳ים בחודשים האחרונים צפויה החמרה.
הסיוע נמכר בשוק השחור
ההשלכות של תקיפות החות׳ים בים סוף ניכרות לעת עתה בעיקר באזורי הדרום של הממשל המודח. נפח התנועה בנתיב הימי של ים סוף ונמל עדן ירד ביותר מחצי, אחרי שפחת כבר משנת 2015 בעקבות מלחמת האזרחים, ומחירי השילוח ותעריפי הביטוח עלו. פעולות החות׳ים חיבלו גם בכוונות הדרום לחדש ייצוא של נפט וסחורות נוספות דרך נמל עדן ולאפשר ייבוא באופן ישיר, בלי בדיקה מקדימה של אוניות המשא בידי הסעודים.
גם לפני מלחמת האזרחים נסמכה תימן על ייבוא של כ־90% ממוצרי המזון הבסיסיים, ובשנות המלחמה הפכה סוגיית אספקת המזון וחלוקתו לכלי נשק של ממש. אחת הפעולות שתרמו לעלייה במחירי המזון ולמשבר רעב חמור במדינה, הייתה העתקת מושבו של הבנק המרכזי בשנת 2016 מצנעא לעדן בידי הממשלה שהדיחו החות׳ים. בעקבות הניסיון למנוע מהחות׳ים לעשות שימוש בכסף לצורכיהם לא שולמו משכורות לעובדי מדינה, ונגרמה פגיעה אנושה במסחר במטבע חוץ ובייבוא, כולל ייבוא מזון.
ההסתמכות על סיוע חיצוני הייתה נתונה לפיקוח סעודי, מחשש להברחות אמצעי לחימה לידי החות׳ים, אלא שלא פעם נראה כי נעשה במנגנון הבידוק והפיקוח שימוש לרעה. כך למשל, באמצע 2017 עוכבו במשך חודשים ארוכים חיסונים למגפת כולרה בנמל בג׳יבוטי לצורך בידוק ביטחוני. כשהגיעו החיסונים לנמלי תימן הועלו האשמות בדבר חלוקה סלקטיבית שלהם ועיכובים ארוכים בפיזורם לאזורים המיועדים. מתחקיר של רשת איי־פי עולה כי גם הממשלה וגם החות׳ים ביקשו להרוויח מהסיוע הרפואי הבינלאומי ומכרו חיסונים וציוד רפואי בשוק השחור. נראה כי החות׳ים אף התנו את חלוקת החיסונים באזורי הצפון באספקת אמבולנסים וציוד רפואי לכוחותיהם. עיכובים של סיוע הומניטרי הובילו לא פעם לכך שלתושבים נזקקים חולקו מזון מקולקל או מצרכים שפג תוקפם, בעיקר באזורי השליטה של החות׳ים ובמחנות עקורים.
מחיר כבד מנשוא במלחמה האיומה של תימן משלמים הנשים והילדים, שהם עיקר אוכלוסיית העקורים, הכוללת על פי הערכות זהירות כ־4.5 מיליון איש. הם קורבנות של תופעות שהיו נפוצות גם לפני המלחמה והתעצמו בעטייה, כמו נישואי קטינות או גיוס בכפייה של ילדים, שנפוצים במיוחד באזורי השליטה של החות׳ים. ילדים חשופים לפגיעות קשות מפיצוצי מוקשים; על פי הערכות, החות׳ים לבדם הטמינו כמיליון מוקשים ומטענים מראשית המלחמה. נשים שנאלצו לעזוב את מקום מגוריהן ונותקו מהקהילות שלהן חשופות יותר לפגיעות מיניות ולניצול, ונאלצות לפרנס את משפחותיהן בתנאים בלתי אפשריים. הנשים והילדים חווים את אימי המלחמה, והם יישאו את מראותיה כל חייהם. אין בכוחם להביא לסיום הקרבות אבל קולם הוא ״עדות מפני השכחה, כנגד מי שמעמידים פני בורים, כנגד האדישות״, כפי שכתבה בושרה אל־מקטרי, סופרת ופעילת זכויות אדם מתימן.
